יש להסתפק במה עדיף להדר בנר חנוכה, בהידור כללי מדין "זה קלי ואנוהו", כגון נרות ארוכים (כמ"ש המג"א בסי' תרע"ד ס"ק ג') ומנורה יפה (כמ"ש במשנ"ב תרע"ג ס"ג, ושם בבאה"ט סקי"ג, ע"ש דהרש"ל קנה מנורה של כסף לחנוכה), או בהידור המסויים דמהדרין ומהדרין מן המהדרין שהתבאר בגמ' שבת ובהל' חנוכה. ולכאורה חשוב טפי מהדרין ומה"מ, דהוי תקנות מיוחדות דנ"ח ולא רק דין כללי שאינו מסויים ומוגדר, וכשצריכים להחליט ביניהם יש להעדיף את ההידורים הקבועים בהל' חנוכה.
אמנם יש לטעון דלהדר עד שליש הוי חיוב, ואילו הידור דמהדרין ומה"מ אינו אלא רשות, דהוי יותר משליש, וכמ"ש הגרי"ז בהל' חנוכה ע"ש. ומצאנו מעין נידון זה בשות רע"א (סי' ס"ח) לגבי הכרעה בין כיבוד אב משלו לבין כיבוד אם משלה, דדעת הגרמ"ז מביאליסטוק בעל אגודת אזוב (הו"ד שם) דחייב לכבד את אמו משלה משום דהוי חיוב, ולא לכבד את אביו משל עצמו דהוי רק רשות ולא חיוב. אמנם כתב רע"א דלעולם אם הוא רוצה לכבדו משלו הרשות בידו, עיי"ש, ולדבריו לכאו' ה"ה בנידון דידן שהרשות תהא בידו לקיים הידור מה"מ גם אם לא יהדר בשליש.
אך יותר נראה שלכו"ע הכא שאני דכיון דמהדרין ומה"מ הוי תקנת חכמים מסויימת במצוה זו, חשיב כמצוה מן המובחר ולא דין הידור בעלמא, וקודמים הידורים אלו לגדר הכללי של הידור מצוה דעלמא, ודו"ק בזה.
והנה כיוצא בדבר יש להסתפק אם עדיף להדר אשמן זית, דהוי מצוה מה"מ כמבואר בסי' תרע"ג סעי' א', או להדר אמהדרין ומה"מ. ובזה ג"כ נראה דהידור דמהדרין ומה"מ חשוב טפי דהוי תיקון חז"ל בגוף המצוה, וכמש"נ.
וראיתי בחיי אדם (כלל קנ"ד סי' כ"ד) שנסתפק בזה, וכתב להדר אמה"מ, ושם בנשמת אדם תלה זאת במה שנחלקו תנאי במנחות מ"ד ע"ב אם עדיף להביא פר עם נסכים או שבעת הפרים בלי נסכים. ואף שיש לחלק לשני הצדדים, כי ז' הפרים הוי חובה ולא רשות כמה"מ, ומאידך גם נסכים הוי דין תורה ולא רק הידור כהא דשמן זית, מ"מ דבריו ראויים למי שאומרם, ועיין שם בנשמ"א שאף הוא סיים דהידור דמה"מ חשיב טפי כיון שנזכר בגמ', ואף אם אפשר לקנות ש"ז בפחות משליש נראה דיכול להדר אמה"מ כנ"ל לפי"ד רעק"א, אך אין בזה חיוב וכמש"נ.
והנה ראיתי במשנ"ב (סי' תרע"א ס"ק ז') שהביא את דברי החיי"א הנ"ל, ושם בשעה"צ ס"ק ח' כתב בשם הבנין עולם דמ"מ ביום א' צריך להדר אשמן זית אף אם עי"ז לא יהיה לו לשאר הימים נרות למהדרין, דאין דוחין מה"מ היום להידור גדול ממנו למחר.
ולכאורה יש לפקפק בדבריו, דהנה שיטת התוס' היא דלא עבדי כמהדרין אלא כמה"מ, וצ"ב דאמאי לא נדליק ביום הראשון נר לכל אחד ואחד, ובע"כ דאין אנו עושים כן משום קיום מעלת מהדרין מן המהדרין בכל הימים (בכדי להיות מוסיף והולך). והיינו דכיון דכל שמונת הימים ענין אחד ומצוה אחת הן של הדלקת נרות חנוכה, יש לנו להדר הידור מה"מ בכל הימים ולהעדיף הידור זה גם על תוספת הידור של יום פרטי. אמנם יש לדחות ולחלק בין הידור דמה"מ, דגם המדליק נר א' ביום א' הרי הוא בכלל המה"מ, להידור דשמן זית שדן בו המשנ"ב, ודו"ק.
ונסתפקתי עוד במי שיש לו שתי נרות אחת מהודרת ואחת שאינה מהודרת כ"כ, באיזה ידליק את נר החובה ובאיזה את נר ההידור (ומדברי הגר"א בסי' תרע"ו סעי' ה' משמע דלעולם הוי הנר הימיני נר החובה, אך דעת המחבר שם נראה דהנר הראשון שהוא מדליק הוי נר החובה, וכ"כ בשו"ת שבות יעקב ח"ב סי' ל"א). ושורש הספק הוא אם עדיף לקיים את ההידור במצוה של חובה, או שמא עדיף לקיימו במצוה של רשות.
ונראה לכאורה דהוי ספק, ומקור לספק זה מיומא דף ע' ע"ב דצריכי תרי קראי דצריך להביא קרבן מן המובחר, חד לחובה וחד לנדבה, וצריכי. וברש"י שם פי' דיש צד שיש להדר טפי בחובה ולא בנדבה, אך יש סברא גם שצריך להדר טפי בנדבה כדי שיתקבל לרצון, וכך י"ל אף בנידון דידן. אך אפשר שיש לחלק בין קרבן שצריך להתקבל לרצון, כמ"ש "הקריבהו נא לפחתך הירצה", ובין מצוה דעלמא, אך יעיין במאור ר"פ לולב הגזול דגם בלולב הסמיך הא דהקריבהו נא וכו', וצ"ע.
ועיין שם דכל זה דעת ראב"ש, אבל לשי' רבי ילפי' רק מ"מבחר נדריך", וילפי' חובה מנדבה. ואפשר דלדידי' באמת ילפי' חובה בק"ו מנדבה, אך אפשר דשקולים הם ולפי"ז מה שירצה יעשה, ודו"ק בכ"ז כי קצרתי.
