לתרומות לחץ כאן

קנית ד' מינים מהודרים

שאלה:

האם יש ענין מיוחד בארבעה מינים להוציא ממון רב? על הכשר מהודר, או שדי בזה שלטעמי זה נראה יפה, ולפי חלק מההכשרים זה מהודר.
ואם יורשה לי לשאול, אם נניח יש לי סכום כסף שתכננתי להשקיע עבור ארבעה מינים ויש לי אפשרות לקנות בחצי מחיר [כמובן פחות מהודר] ולתת את חצי הסכום הנותר לצדקה לענים, מה עדיף לעשות
בברכת גמר חתימה טובה

תשובה:

שאלה זו כיון שיש בה כמה ענינים נפרט באופן כללי את הענין של "הידור מצוה"

א. מעיקר הדין צריך אדם לקנות ד' מינים בסכום סביר שאפשר לקנות בו ד' מינים ללא חשש כשרות [בדרך כלל המינים הנמכרים באריזות סגורות שכתוב עליהם "כשר לברכה" הם לא לכתחילה לדוגמא: לגבי הדסים שרק רוב משולש אין זה לכתחילה כמבואר בשו"ע ובפוסקים אלא שאם יש לו כאלו אכן הם כשרים לברכה בלבד].

ב. מלבד זאת ישנו את הכלל של "הידור מצוה" ובזה חז"ל קבעו שיעור של "עד שליש", ונחלקו הפוסקים אם הכוונה שאם כבר קנה ומצא אחר שעולה בשליש יותר מהראשון אם צריך לקנות שוב נוסף [באופן שיכול למכור את הסט הראשון לחבירו, או להחזירו למוכר, אך אינו צריך שיהיה לו על ידי כך שני סטים של ד' מינים] או שהכוונה שכאשר בא לקנות עליו להדר במצוה ויש לפניו שני אתרוגים ואחד במחיר מסוים וחבירו ההדר ממנו במחיר גבוה יותר, מצוה עליו לשלם את המחיר הגבוה יותר אם המחיר הינו עד שליש יקר מהראשון, אך יותר מכך אינו חייב במצוה זו.

כל הנ"ל הינו דווקא באופן שאינו צריך להצטרך לבריות מחמת כן, אך אם הינו ניזון מן הצדקה וכיוצא בזה, ודאי שאינו יכול להרשות לעצמו להדר במצוות על חשבון אחרים, ועל כן עליו לקנות את הד' מינים שכשרים לכתחילה אך לא את ה"מהודרים".

אדם שהינו בר יכולת רשאי להוסיף מעבר לשיעור שליש שנתבאר, ולקנות במחיר יקר יותר, וזאת עד שיעור חומש מנכסיו, ועל זה אמרו חז"ל "עד שליש משלו מכאן ואילך משל הקב"ה" ופירש"י "עד שליש משלו דהיינו אותו שליש שיוסיף בהידור מצוה משלו הוא שאינו נפרע לו בחייו כדאמרינן היום לעשותם ולא היום ליטול שכרם אבל מה שיוסיף יותר על שליש יפרע לו הקב"ה בחייו" עכ"ל, והיינו אף שאין מצווה על זה, מכל מקום מכל מקום אם יוסיף יפרע לו הקב"ה בעוה"ז, ואמנם אין בזה כלל הלכתי מובהק, כיון שהדברים תלויים מאד בהרגשת ליבו של אדם, וחשקו במצוה זו.

משום כך לא מצינו שיצוו חז"ל שאל לו לאדם לקנות מצוה מהודרת כדי לקיים במעות אלו מצות צדקה, וכפי שאמרו חז"ל שרבן גמליאל קנה אתרוג באלף זוז [שהינו מחיר מוגזם ביותר, כפי שכתבו התוספות מסכת ב"ק דף ט ע"ב], ולא קנה אתרוג מוזל יותר ואת הכסף הנותר נתן לצדקה.

הסברא בזה היא שהרי לא מצינו באדם שרוצה לעשות כן, שילך לחנות רהיטים לקנות את השולחן הפשוט ביותר אפילו שייחד לשם קנית רהיטים סכום מסוים, ואת הכסף הנותר יתן לצדקה, אלא יקנה שולחן מהודר שיהיה לו לקישוט יפה בבית, וכן בשאר צרכי הבית הגשמיים של האדם, כיון שזה טבעו של אדם, ולא ציוותה תורה שאדם יעשה עצמו כעני ויקנה פת חריבה וישתה מי לחץ ויחלק את כספו לעניים, אלא אדרבא אסרו עליו לחלק את כספו מעבר לחומש מנכסיו אף אם הוא איש אמיד באופן יחסי [באיש עשיר מאד ישנם דיעות בפוסקים אם רשאי לבזבז יותר מחומש], ומשום כך, אף בעניני מצוות צריך אדם לחשוב אם זה היה שולחן לבית האם גם אז היה מתפשר על השולחן הפשוט ביותר או שהיה לוקח רהיט קצת יותר יקר וכן על זה הדרך.

מקורות:

עי' שו"ע או"ח סי' תרנו ובמשנ"ב ובה"ל שם באורך בפרטי הדינים ושיטות הפוסקים.

0 replies on “קנית ד' מינים מהודרים”

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל