לתרומות לחץ כאן

הוצאת ילדים ממוסד לימודי עקב התנהגות שלילית של ההורים

הרב שמואל ברוך גנוט

הוריו של ילד מצוין בלימודיו ובדרכיו, החלו להתנהג שלא לפי דרך התורה, והנהלת המוסד רוצה להוציא את הילד מהמוסד, או שמלכתחילה אין המוסד רוצה לקבל ילד זה עקב התנהגות ההורים. וזאת למרות שגם הנהלת המוסד יודעת ומצהירה שהילדים לכשעצמם טובים המה וחינוכם טוב.

האם ניתן להעניש את הילדים בהוצאתם ממוסד הלימודים או שלא לקבלם למוסד עקב התנהגות קלוקלת של הוריהם?

תשובה:

מחלוקת הפוסקים בהענשת בני ביתו של אדם מחמת מעשיו

כתב הרמ"א (יו"ד שלד, ו) לגבי אדם שלא שומע ולא מציית לפסק דין שהוציאו כנגדו, ונפסק שם בשולחן ערוך שאפשר לנדותו, הוסיף הרמ"א שבית הדין יכול להטיל סנקציות נוספות: 'ויש רשות לבית דין להחמיר עליו שלא ימולו בניו, ושלא יקבר אם ימות, ולגרש את בניו מבית הספר ואשתו מבית הכנסת, עד שיקבל עליו הדין'. מקור דברי הרמ"א הוא מדברי רבי פלטוי גאון שהביאו הנמוקי יוסף (ב"ק לט ב מדפי הרי"ף) והארחות חיים כפי שהובא בבית יוסף (יו"ד סי' שלד).

אולם הט"ז כתב "ורש"ל כתב ע"ז (יש"ש ב"ק פ"י סי' י"ג) חלילה במה שהעולם אינו מתקיים אלא בהבל פיהם של תינוקות לבטלם. בשלמא מילה שעיקר המצוה תלויה באב והיא כבודו, וכן לקבור מתו עליו מוטל שלא להלין והיא כבודו, כופין אותו עד שיקבל עליו תשובה ואח"כ מלין וקוברין. אבל בת"ת של תינוקות שאין לו תשלומין, ועליו נאמר 'אם תעזבני יום יומים אעזבך', פשיטא דלית טעמא להא מילתא. גם מה שכתב להוציא את אשתו מבהכ"נ לא נהירא אם הוא חטא היא מה חטאה. לא אאמין שיצאו ב' דברים אלו מפי הגאון, עכ"ל [-רש"ל]. ויש לתמוה על תמיהתו, דלפי דעתו היה לו יותר לתמוה על שלא יקברו לו מתו, אם הוא חטא, אותו נפש מה חטאה שתהא מוטלת בבזיון, וכמ"ש הטור סי' שמ"א דבזיוני דכולי חיי הוא. ונלע"ד דהאי גאון לא מיירי אלא מבניו הקטנים שאין בהם זכות מצד עצמן עדיין אלא תלויים ועומדים בזכות של אביהם, אותם יש רשות לעכב הקבורה, אבל לא גדולים שהם בני קבולי שכר או עונש מצד עצמם. ומזה הטעם נתן הגאון רשות גם כן לגרש בניו מבית הספר, והיינו הקטנים. אבל באשתו ודאי אין שום טעם לבזותה דהיא עולה עמו ואינה יורדת עמו', עכ"ל הט"ז.

הרי לנו שלדעת ר"פ גאון והרמ"א הפוסק כמותו, ניתן להעניש את הבנים כדי שההורים ישובו לדרך הישר ((וראה להלן בדעת הערוה"ש שהיינו דווקא באופן שנראה שע"י הוצאת הבנים ממוסדות החינוך ישוב האב בתשובה, ניתן להשתמש בילדיו לצורך כך.)). אולם לדעת המהרש"ל אין שום היתר בזה. ושיטת הט"ז כשיטה שלישית היא שניתן לעשות זאת דווקא בבנים קטנים ולא בבנים גדולים, העומדים כבר בזכות עצמם.

שני ביאורים בדעת הגאונים והרמ"א

והחת"ס כתב לבאר בדעת הגאונים והרמ"א פירוש מחודש, ואלו דבריו:  'יש  ליישב דברי הגאון רב פלטוי ז"ל דהרי ארור ונדוי ושמתא כולן לשון קללה ומיתה הם (וכדאיתא להדיא במו"ק י"ז ע"ב) ומהראוי שימות ויענש לאלתר מכיון שנתנו בו חכמים עיניהם, אלא יש זכות תולה. ואם כן מ"מ יש לנו לבטלו מהרבות זכיות שיגינו עליו ויוסיפו לו כח ואומץ לעמוד ברשעו וסרבנותו. וידוע כי יש זכיה רבה להאב במה שבניו הולכים לבית הספר, וגם לכל בעל הבית אם בני ביתו שומרים דרך ה', ע"כ עלינו לבטלם מבית הספר ולגרש אשתו מביהכנ"ס כדי שלא יהיה לו להרשע שום זכות המסייעו, ומ"מ אין בזה שום הפסד לבניו ולאשתו וגם לקיום העולם העומד על הבל תינוקות של בית רבן, דכל המחשב לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאלו עשאו. נמצא שכר האשה והבנים ושל כל העולם הוא ממש כל כך כאלו נכנסו הבנים לבית הספר וכאלו התפללה האשה בבה"כ, ורק אך הוא הסרבן מפסיד שכרו, ואדרבא הקולר תלוי בצווארו כי הוא הגורם להם זה הביטול, אבל הם לא יפסידו כי אנוסים הם עפ"י בי"ד', עכ"ד.

ודבריו צריכים לי עיון בעניותי, דבשלמא עוון לא יהיה בבנים שלא ילמדו בבית הספר, אך סו"ס אונס לאו כמאן דעביד, והבנים יפסידו שנות לימודים ולא יידעו כיצד לקיים את ההלכה ומצוות התורה, ויגדלו עמי ארצות. ואף שיהיו 'עמי ארצות באונס', אך סוף סוף יהיו עמי ארצות… וצ"ע.

אולם כנראה הביאור בדבריו הוא שאין לבי"ד  זכות לפגוע בעצם חיובי התורה של בני משפחת המנודה בגלל מעשיו שלו. אך יכולים הם לפגוע במעלות הצדדיות, שאינם עצם חובת מצוות בני המשפחה, בגלל מעשי האב. ומכיון שחיוב ידיעת התורה נובע מתוך מ"ע דת"ת, עליהם הם נחשבים לאנוסים, אזי בזה כבר יפה כח בי"ד להפקיעם מזה, כיון שסו"ס לא פגעו בעצם חיוב מ"ע דת"ת של בניו, ודו"ק.

ואכתי יש להעיר שאף שהחת"ס הסביר את ההקשר בין האב לזכויות בנו, עדיין לא הבהיר הוא מדוע ע"י חטאי האב צריכים הבנים להתבטל מת"ת שלהם, ומה עם חובת ה'ושננתם לבניך' של האב המתבטלת כעת עם יגרשו את בניו מהחיידר, ומדוע על האשה להפסיד את מעלת התפילה בציבור שלה? והחת"ס לא הלך בדרכו של הערוה"ש שישנה אפשרות להפסיד לאחרים מצוות כדי לגרום לא' לשוב לדרך הישר. אלא הסביר שישנו קשר בין האב למשפחתו, ושזוהי הסיבה למניעת מצוותיהם, ודב"ז עדיין לא הסביר מדוע קשר זה מאפשר לאב להפסיד את חיובי הת"ת דבניו ומדוע הבנים והאשה עצמם צריכים להפסיד ממעשי אביהם, וצ"ע.  ומ"מ למדנו שגם לפי"ד החת"ס יכולים לפגוע בלימוד הבנים בגלל חטאי האב.

לעומת זאת הערוך השלחן כתב שהטעם שיש רשות לבי"ד להחמיר עליו שלא ימולו בניו ושלא יקבר בכבוד אם ימות ולגרש את בניו מבית הספר ואשתו מביהכנ"ס, היינו עד שיקבל עליו את הדין אם יראו שבזה יכוף ראשו, אבל בלא זה אין להעניש בנים בשביל אביהם ואשה בשביל בעלה ואפילו בנים קטנים. [ובזה א"ש כל מה שהקשה הט"ז בסק"ג בשם מהרש"ל דלתועלת הענין רשאים לעשות], עכ"ד הערוה"ש.

ודברי הערוך השלחן יתבארו  על פי מה שמצינו בתקנות וחרמי רבנו גרשום שכתב: 'כשאדם מזמין חבירו לדין וחבירו מסרב, אין יכול לבטל תפילת יוצר או מנחה אלא אם כן בטל ג' פעמים רצופים, ואין יכול לבטל תפילה אלא באותו בית הכנסת אשר הסרבן שם, אבל אם בטל ג' תפילות רצופות יכול לבטל לכל בתי כנסיות'. והיינו שישנו מושג של מחאה באדם אחד שחטא, על חשבון מצוותיהם של האחרים. וכן הוא בשו"ת מהר"ם מרוטנבורג  (ח"ד סי' אלף כב) ובמחזור ויטרי (סי' תקעג). (וצריך לברר אימתי ומה הם גדרי הדבר, בהם מותר לגרום לאחד לשוב לדרך הישר על חשבון מצוות האחרים). והערוה"ש סייג את דבריו בכך שמעשה כפיית בניו ואשתו, יגרום לאבי המשפחה באמת לשוב מדרכו הרעה.

היוצא לדינא

אמנם תבנא לדינא שאף שמצינו שניתן להעניש את הילדים בגלל ההורים, לפי השיטות הנ"ל, היינו ע"פ בית דין ובמקום הנצרך לנידוי, ולא ע"י כל אדם שלא ברשות בי"ד והרב דמתא, כמובן.

מאידך גיסא במקומותינו, שישנו מגוון רחב של מוסדות חינוך, הרי אי אפשר לטעון שהילדים יתבטלו מתלמודם אם לא יקבלום למוסד אחד, כיון שיכולים ללמוד במוסד אחר המתאים לרוח החינוך שבבית הילדים, או לעבור דירה לעיר אחרת. וכמו"כ יתכן שבמקום שההורים לא מתנהגים בדרך הישר, הרי לא מדובר רק על השבתם שלהם עצמם למוטב, אלא גם על שמירה על צביון המוסד ועל כך שעונש הרחקה מהת"ת יסייע לכך שגם  ההורים האחרים לא  יתדרדרו וילכו בדרכיהם הרעות, ודבר זה יתכן שהוא אף חמור יותר מנידוי על חטא האדם עצמו. והכל לפי הענין.

בנוסף לכך יש להוסיף, ענין זה שנחלקו הפוסקים אם מותר להעניש את הילדים או לא, הוא באופן שמעשיו של האדם בכל דרכיו הינם כדת וכדין, אלא שעבר עבירה מסוימת ושעל כך רואה בית הדין צורך לנדותו וכדו', אולם הסביבה החינוכית של הילד נשארת כשאר בני המקום, אולם במקרה כזה שנראה להנהלת המוסד שהתנהגות ההורים משפיעה על חינוכו של הילד, וחינוך זה ניכר בהמשך התנהגותו והשפעתו על סביבתו נראה שאף האוסרים להעניש את הילדים בעוון ההורים, אולם כאן שנגרמת השפעה שלילית על ידי הילדים עצמם לא אסרו.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל