בס"ד
לכבוד הרב המשיב החיים והשלום,
להלן שאלתי:
מרן בשו"ע פוסק שלא אמרינן נטל"פ ונ"ט בר נ"ט בדבר חריף ושלגבי דבר חריף ריחא מליתא היא.
מדברי מרן ושאר פוסקים עולה כי אין גדר דבר חריף סוביקטיבי כי אם אובייקטיבי שהרי המאכל אינו "יודע" לאיזה פה יכנס בכדי שיידע פעם להקליש טעמו ופעם לא. אם כי ניתן לומר שהמציאות משתנה בהתאם לדין כפי שמצינו ב"בתוליה חוזרים" אולם הדבר דחוק בעיני (ואם הדבר מחמת קוצר דעתי אנא יודיעני כבודו). וכאשר נבוא לחקור אודות גדרו האובייקטיבי של דבר חריף נמצא שהדבר סבוך מאוד מכמה טעמים(תרתי משמע):
א. אין הטעמים דבר שוה אצל כל בני אדם ודבר חריף לאחד אינו חריף כלל לאחר. ראוי להדגיש שמלבד השוני בין בני אדם לגבי ערבות טעם זה או אחר לחיך ישנו שוני גם בעצם הבחנת הטעם. מה גם, שעל פי מה שנאמר לי הרגש הטעם החריף מורגש בלשון זהה להרגש דבר חם בלשון. ומכאן שעיקר הטעם החריף מורגש דוקא באמצעות הריח כך שיתכן שאותו אדם יאמר כי תבשיל פלוני הוא חריף וכאשר יהיה אפו סתום (כגון שהוא מצונן) יאמר על אותו התבשיל בדיוק שאינו חריף.
ב. יתר על כן, בדברי רבותינו מצינו שבשביל שיוגדר תבשיל כחריף צריך שיהיה רוב טעמו חריף. ואף לו יצויר שהיה עולה בידינו גדר חריף מהו אטו כולי עלמא קפילא נינהו לומר שתבשיל זה רובו חריף?
ג. ברבותינו צוין הגדר של "דעת רוב העולם" כמדד לחריפות. מלבד הקושי שיש לי בהבנת מדד זה בשאר דברים (למשל:הכיצד נבדוק ולו בדורנו מעושר הטכנולוגיה מהי דעת רוב העולם? או כיצד נדע שאין פינה מסויימת בגלובוס שבה סוחטים אבוקדו כדי שלא נחשיבו כ"תותים ורימונים" לעניין סחיטה בשבת). כפל כפלים קשה לי בנידון דידן. שהרי ידוע הוא שאם נעשה סקר מדגמי (מתוך הנחה שהדבר מועיל) בארצות המזרח ובארצות המערב לגבי מהו דבר חריף נקבל תוצאות שונות לחלוטין.
ד. בעיה נוספת בנידוננו היא שכל חומר פועל על חברו בצורה אחרת ולא דומה פעולת הדבש על הפלפל החריף לפעולת המים עליו. על כן גם בדבר שברור לנו שמוגדר כדבר חריף עדיין צ"ע כיצד נמדוד השפעת שאר מרכיבי התבשיל עליו? וכי יש לכל פוסק טבלת חומרים והשפעתן זה על זה? ואף לו יצויר שהיתה בנמצא טבלה שכזו לא תמיד יודע בעל התבשיל את המינון המדויק מכל מין ומין (ואף בד"כ אנשי המקצוע כגון עקרות הבית ושפים למיניהם משתמשים בחומרים ע"פ טביעת עין ולא ע"פ מידה מדודה).
מה גם שמידת ההשפעה של חומר אחד על משנהו משתנית בהתאם לגורמים נוספים כגון חום התבשיל גודל הסיר וכיוצא בזה.
אשמח באם כת"ר יחלק בתשובתו בין דברים שהם מצד הסברא ודברים שהמה בכתובים ובין דברים שראה כת"ר אצל גדולי ישראל מרנן ורבנן.
בתודה
אלדד.
תשובה:
אכן דברי חכמה שאלת, אך יש כאן בעיה בסיסית בהבנת הענין לעניות דעתי.
דבר חריף וטפל ומתוק וכדומה, הינו דבר אוניברסלי, אלא שיש מקומות ש"אוהבים" דברים חריפים ויש מקומות שלא אוהבים, אך עצם החריפות הינה דבר אוניברסלי, [ומה שאומרים "זה לא חריף" אין הכוונה שאכן זה לא חריף, אלא שזה "נסבל" או טעים באופן זה] וכן דבר "חם" שכולם יודעים שהוא חם אך יש בני אדם שסובלים יותר ויש פחות. וכדברי הפסוק (איוב פרק יב פסוק יא) "הֲלֹא אֹזֶן מִלִּין תִּבְחָן וְחֵךְ אֹכֶל יִטְעַם לוֹ".
גדר "רובו חריף" נראה מהפוסקים שהכוונה שרוב התבשיל עשוי מדברים המוגדרים כחריפים, אכן בדברים שמפיגים טעמים חריפים יש לבחון לפי הענין, ודבר זה אכן נמדד בטעימתו.
מצינו שיש כאלו שחוש הטעם שלהם מפותח, והם המוגדרים בחז"ל בשם "קפילא" דהיינו "טבחים מקצועיים-שפים", אך את חוש הטעם שלהם צריך רק במקרה שאין לנו מידע אם הטעם אכן פעל בתבשיל [לדעת כמה מהראשונים ואף כיום כתב הרמ"א שאין אנו בקיאים בזה]. ראה טור ושו"ע יו"ד סי' צח, במחלוקת הראשונים אם קפילא היינו "סתם בני אדם" או הכוונה ל"טבח אומן".
במחילה מכת"ר,
כבר הדגשתי בדברי כי מלבד ההבדל בערבות החיך בין האנשים ישנו הבדל גם בעצם הבחנת הטעמים אם כי הקיצוניות קטנה יותר. אדם הרגיל בדברים חריפים חוש טעימת החריפות שלו מתכהה ואינו חש חריפות כלל בדברים שאין חריפותם כאותם שמורגל אליהם כגון אדם הרגיל באכילת פלפלים חריפים חיים כפי שהם לא יחוש כלל בטעמו החריף של פלפל שחור שיותן במרק ואילו אדם שלא הורגל בחריף כלל יחוש היטב בחריפות. ועל כן על פי הידוע לי אין דבריו של כבודו מתיישבים במציאות ושוחחתי על כך עם כמה וכמה אנשים והודו לדברי.
יתר על כן מאחר ותלו רבותינו גדר דבר זה בדעת רוב העולם מוכח שיש מחלוקת בדבר זה בין אנשי העולם ועל כן יש להכריע על פי הרוב. כמו כן אשמח התייחסותך לעצם הגדר של "דעת רוב העולם" כיצד נמדד כפי ששאלתי בתחילה.
לגבי גדר "רובו חריף" מצויין מפורשות בדברי הפוסקים שאין הכונה לרוב חומרי התבשיל אלא לרוב טעם (איני זוכר כעת המקור המדויק או ודאי לי שכן ראיי בדברי הפוסקים ובאם אזכר במיקום המדויק אביאו בעז"ה מאוחר יותר).
ומה שסיים כבודו דבריו לגבי קפילא הלא היא הנותנת! מאחר שפסק הרמ"א שאין סומכים היום על קפילא וכתב כן כה"ח גם לספרדים הפוסקים כמרן כיצד נוכל לשער הדבר??? והלא כמעט בכל שאלה באיסור והיתר יש לנו להסתפק האם התבשיל חריף או לא ואין אנו יכולים לסמוך על טעימה. אודה באם יואיל כבודו להודיעני דבר בדבר האופן בו פוסקים בבית ההוראה גבי תבשיל אם חריף הוא או לאו יען כי נבוך אנוכי הרבה בדבר זה.
בתודה מראש
ובצפיה לגאולה השמה ולבניין אריאל
אלדד
אחזור על דברי שנית, ענין הטעם החריף הוא מורגש לכל אדם שטעם זה חריף וזה מתוק, זה מלוח וזה חמוץ, אולם דרגת החריפות כמה אדם יכול לסבול זה תלוי בכמה התרגל לדברים חריפים, ולכן דבר שדרך העולם להרגיש בו חריפות נחשב לחריף ואין זה תלוי במה שרגילים "לסבול" חריפות.
הבנתי שלכת"ר ולי הדל יש מחלוקת במציאות אך אשמח באם כת"ר יענה על שאלותי לשיטתו: כיצד מבררים גדר רוב העולם? לדעת הפוסקים שצריך רוב טעם חריף ולא רוב מרכיבים כיצד הדבר נמדד? כבודו כתב בתשובתו "אכן בדברים שמפיגים טעמים חריפים יש לבחון לפי הענין, ודבר זה אכן נמדד בטעימתו." והלא אסור לטעום שהרי המאכל ספק איסור ופסק הרמ"א שבימינו אין לסמוך על קפילא וכתב כה"ח שהוא הדין לספרדים. ומה נעשה איפוא?
גדר רוב עולם הוא דבר אוניברסלי, ולכן המציאות היא שרוב האנשים אינם סובלים טעם חריף, אם כי יש קבוצות אנשים שמרגישים טעם בטעם חריף, ולפעמים מאבדים את חוש הטעם קצת מחמת כן, ועל כגון דא אמרו חז"ל "פוק חזי".
דבר חריף כיון שהוא אינו תלוי ב"קפילא" אלא אדרבא בטעם בני אדם, משום כך אין כל קשר בין זה לבין מה שכתב הרמ"א להחמיר שאיננו בקיאים בטעימת קפילא שמדובר על חוש טעם מפותח, אך כאן מדובר בדבר שצריך שרגילות רוב העולם להרגיש בו טעם חריף.
השאר תגובה