לתרומות מתנות לאביונים לחץ כאן

מחאת מתפלל יחיד על מינוי שליח ציבור


אנו עומדים בפרוס חודש הרחמים והסליחות, בו תרים גבאי בתי הכנסת אחר שליחי ציבור מובחרים לימים הנוראים. נעסוק בסוגיה הקשורה למינוי החזן, מי יכול למחות במינויו ומי יכול למנותו. האם כל מתפלל יכול להתנגד למינוי החזן? באיזה עילה וטענה ניתן להתנגד למינוי חזן? האם מדובר בהכרעה הנקבעת ל פי רוב המתפללים, או שמא, איש הישר בעיניו ימחה?

א] כתב השו"ע (נ"ג י"ט): אפילו יחיד יכול לעכב ולומר "איני רוצה שפלוני יהיה חזן", אם לא שכבר הסכים עליו מתחלה. וכתב הרמ"א: ודוקא שיהיה לאותו יחיד טעם הגון על פי טובי העיר, אבל בלאו הכי אין היחיד יכול למחות בש"צ, ואם הוא שונאו יכול למחות בו קודם שהסכים עליו. ובמשנ"ב פירש: שונאו – ר"ל שידוע באמת מכבר שהם שונאים זה לזה, לכך יכול למחות בו דאינו נעשה שלוחו לתפילה בעל כרחו. אבל אם אומר שהוא שונאו, לאו כל כמיניה, עכ"ל.

מקור הלכה זו הוא בשם האגור ומהרי"ק שורש מ"ד, ומקורם מדברי האור זרוע (תפילה סי' קי"ד. ואף הובא כן בשו"ת מהרי"ל סי' צ"ז, ובד"מ כתב שמקורו מהמהרי"ל ואולם הם דברי האו"ז מילה במילה). האור זרוע מייסד דבריו על היסוד שתפילה במקום קרבנות תיקנום ושליח הציבור הוא שליח הציבור. א"כ כשם שכהן אינו יכול להקריב קרבן ללא רשות בעליו, כך הש"ץ אינו יכול להיות שלוחו של כל אחד ואחד מהקהל בלא הסכמתו. לכן יכול היחיד לא להסכים למנות חזן נגד רצונו.

ב] והנה אם זוהי סברת הדבר קשה לכאורה מדוע צריך היחיד לנמק את התנגדותו בפני טובי העיר, ומדוע אינו יכול לטעון שהוא שונאו או שסתם – כך אינו רוצה אותו, מבלי להסביר דבר. הלא כשם שזכותו של כל אדם לבחור את שלוחיו לכל דבר וענין, כך לכאו' תהיה לו זכות לבחור את שליחו להעלות את תפילותיו לפני הקב"ה. ובשלמא לאחר שכבר נתמנה אינו יכול למחות בקל משום דהש"ץ נהיה שורר על משרתו וכל דיני שררה אית בזה, כדברי הפוסקים, ואף אית ביה דין ירושה, שחזן שנפטר ממנים את בנו אחריו לש"ץ, כמש"כ הרשב"א והרמ"א (סעי' כ"ה). אך קודם שנתמנה, מדוע שלא ימחו במינוי בכל מחאה שהיא?

ונראה דאה"נ יכול כל יחיד למחות במינוי החזן, גם ללא סיבה מספקת. אך מאחר ורוב הציבור רוצה את החזן כשלוחם, על כן יצטרך היחיד לחפש לו בית תפילה אחר עם שליח ציבור כלבבו. והיינו דאה"נ ומדין מינוי הש"ץ יכול כל יחיד למחות. אך מאחר ובית הכנסת שייך לציבור ולא לכל יחיד ויחיד, לכן אי אפשר להתחשב בכל אחד ולאפשר לכל יחיד להביא חזן משלו.

ודבר זה למדנו מדברי האור זרוע עצמו, שכתב בהמשך דבריו כך: "ואם תאמר יעשו אותם שאינן מסכימים ש"ץ אחר. האיך יתפללו שנים כאחד, או זה בדרום וזה בצפון, היתכן כדרך הזה, ומאיזה כח יגרשום מביהכ"נ הזה לעשות ביכ"נ אחר", עכ"ל. ואפשר להעמיס בדבריו ז"ל דמדין החזן יכול היחיד למחות, אך מדין מיקום החזן, היינו ביהכנ"ס, אינו יכול למחות בלא טעם הגון ע"פ טובי העיר.

ד] ואולי יש להוסיף בדבר עוד, והוא שנכון שכל יחיד יכול למנוע מאחר להיות שלוחו. אך גם לש"ץ ישנה זכות להיות שלוחם של אלו שרוצים אותו. ומכיון וישנו ציבור שלם שחפץ בו, כיצד יוכל יחיד למנוע זאת ממנו בלא טעם הגון.

ה] בזמן הזה: כתב המג"א דנראה דדוקא בזמניהם שהיה הש"ץ מוציא הרבים ידי חובתם בתפילתו, אז היה יחיד יכול לעכב, משא"כ עתה דכולם בקיאים בתפילה והש"ץ הוא רק לפיוטים וקדיש וברכו, אין כ"כ קפידא, עכ"ד.

ובכף החיים כתב שהנה כל דברי המג"א הם דוקא קודם שנתגלה אורו הנפלא של האריז"ל, שגילה לנו שעיקר אורות התפילה באים ע"י חזרת הש"ץ. ומכיון שכן חזרה זכות היחיד למחות ביד ש"ץ שאינו רוצהו, כיון שחזרת הש"ץ מעלה את תפילותיהם של כל יחיד ויחיד. והנה גם אם כנים דברי הכה"ח, עדיין ישנה סיבה נוספת שלא לאפשר לכל יחיד למחות בש"ץ, והוא ע"פ הטעם הנוסף שכתבו הפוסקים והביאם המשנ"ב. והוא שבעוונותינו הרבים רבים מחזיקים במחלוקת בלי טעם וריח וכוונתם שלא לשם שמים, ולפי"ז לא יוכל היחיד למחות בלא טעם הגון ע"פ טובי העיר או הגבאים.

ו] זאת ועוד יש להתבונן להכה"ח, מה דינו של יחיד שאינו מקשיב לחזרת הש"ץ והוא לומד בזמן זה או סתם יושב בטל, האם יכול הוא למחות במינוי הש"צ. דהנה יש לחקור בכל דין חזרת הש"ץ האם כשיש עשרה שמקשיבים לחזרה, נחשב שגם מי שלא הקשיב יצא ידי חובת חזרת הש"ץ מפני דהציבור בכללות יצא י"ח חזרת הש"צ וסו"ס גם הוא חלק מהציבור, או דילמא שמכיון ולא הקשיב, לא יצא. וידידי הר"י בחר הראה לדעת לדברי הפוסקים שמעיקר הדין א"צ להקשיב לחזרת הש"ץ (כי אם בסיום כל ברכה), כשיודע בבירור שישנם עשרה המקשיבים ומוכח שהשאר יוצאים י"ח. אולם אפשר לערער בזה, דזה שא"צ שכולם יקשיבו היינו מפני דתקנת חז"ל לחזור התפילה מתקיימת גם בעשרה, ואינה כלל דין בכאו"א אלא בחובת ציבור, ואכמ"ל בדבר.

ואולם אפשר דאם אנו באים לדון בדין הקשבה לחזרת הש"ץ מצד חכמת הח"ן ותורת האריז"ל, אזי חובה על כל אחד להקשיב למרות שישנם עשרה מקשיבים. ומפני שסגולת חזרת הש"צ באה ע"י שמיעה. (ושטחתי ספק זה קמיה מו"ר הגר"ח קנייבסקי וטען שאינו יודע פתרון הדבר לדעת האריז"ל), וצ"ע. ואם נתפוס לשון אחרון אזי יחיד שאינו מקשיב לחזרת הש"צ לכאורה לא יוכל למחות במינוי החזן.

ז] לענין הלכה כתב המשנ"ב שרוב פורעי מגבית הכנסת או גבאי הקהל, קובעים את החזן. עיי"ש פרטי דינים נוספים בזה.

הכותב:

הרב שמואל ברוך גנוט


השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל