יתוש שנפל למחבת

זה לא נחשב בריה לענין שהזבוב חסר ממנו, אולם אבר שלם מבעל חי אפילו פחות מכעדשה, נחלקו הפוסקים אם נחשב לבריה שלא בטל אפילו באלף וצריך שיהיה נימוח [כפשטות לשון השו"ע יו"ד סי' ק] או שאין זה נחשב לבריה בפני עצמו, עי' כו"פ סי' קד סק"ב, ופמ"ג פתיחה לתערובות פ"ב ד"ה ודע כעדשה, וסי' קד מש"ז סק"א. ועי' בית יצחק (סי' ק סק"ב) שפשיט"ל שאבר שלם חשיב בריה
שו"ר בשו"ת הראב"ד שאלת רבינו שמואל [עי' צפונות קובץ יד עמ' טז] וז"ל "אשאל עתה על שרץ שנמצא בקדרה שיש מנהג במקצת מקומות שבודקין את התולעת אם הוא חסר ואם לאו, ואם הוא חסר אוסרין את הקדרה. ואני אומר כי אותו החמט שנקרא לימצא אף על פי שהוא חסר כבר נימוח ובטל, כי מפני השמש נמס כ"ש מפני האור והרותחין. ואם שרץ אחר הוא שחסר רגל או כנף הדין עמהם לאוסרו עד שיבדק המאכל יפה יפה, ואם לא ימצא יהא מותר, שאני אומר כך נפל שם חסר, ואת"ל שלא נפל [חסר] שמא שם נימוח ובטל, אבל בלא בדיקה אסור לאוכלו, ואין סומכים על שתי ספקות הללו, דכיון דאישתכח איסורא התם איתרע ליה ובעי בדיקה הואיל ובידו לבודקו ואבד מן השרץ או אפילו חצי אבר הרי הוא כחצי זית חלב שהוא אסור מן התורה, וכיון שאיפשר לבודקו ואיפשר שימצא שם אסור בלא בדיקה, כך הדעת נוטה. ואני צריך לדעת רבינו שיש לומר כי בדיקת רגל אחת של זבוב במלא הקדרה של ירק קשה היא מאד מאד ולעולם לא ימצא בתוכה, ובדוקה כשאינה בדוקה, וכיון שכן אם נסמוך על תרי ספיקי קודם בדיקה כמו שנסמוך אחר בדיקה. ואם נחשוב את הענין ההוא כדבר שא"א לבודקו אם לא" והראב"ד לא השיב לו אולם בדבריו של ר"ש באיסור והיתר [שהובא בצפונות שם] נראה שכן סובר, וא"כ אכן אין צורך לחשוש אם נחסר רגל לאסור את התבשיל.