תוקף הקנין מדין קנין כסף
א. קנין כסף מדין עבד כנעני.
ב. קנין עבד כנעני בממונות.
ג. קנין כסף במטלטלין.
ד. טופס הזמנה בהתחייבות ושטר חוב.
א) התשלום עבור הזמנת המוצר באתרי המסחר הוירטואלי באינטרנט מסופק ע"י כרטיס אשראי. הלקוח מקליד ע"ג צג המחשב את מספר כרטיס האשראי שלו ופרטים נוספים על זהותו, וחברת האשראי נדרשת לאשר האם אכן הפרטים נכונים. הקניה מתבצעת עם הסכמת חברת האשראי לשלם עבור המוצר והיא משלמת עליו בזמן שקבעה עם חברת אתר הקניה (ע"פ הסכמים מוקדמים בין ב' החברות). הלוקח מצידו ישלם לחברת האשראי את הסכום ששילמו בזמן ובתאריך שקבע עימם ותשלומו אינו קשור לאתר הקניות שבתקשורת המחשבים. וכן יש לדון בקניה טלפונית דרך כרטיס האשראי.
נראה שיש לדמות צורת סחר מכר זו לדברי הש"ס בקידושין (ז, א), הילך מנה והתקדשי לפלוני מקודשת מדין עבד כנעני, עבד כנעני לאו אף ע"ג דלא קא חסר ולא מידי קא קני נפשיה, האי גברא נמי אע"ג דלא קא חסר ולא מידי קא קני לה להאי איתתא. ופרש"י (ד"ה מדין עבד): דתנן במתני' לקמן (כב, ב) קונה את עצמו בכסף ע"י אחרים שאחרים פודין אותו בממונן והוא קונה עצמו ויוצא לחירות, ואע"ג דלא חסר איהו בהאי ממונא מידי, עכ"ל. וא"כ ה"ה הכא, דחברת האשראי משלמת לחברת אתר הקניות ועי"כ מזכים החפץ ללוקח. (וכאמור לעיל, שהתשלום שמשלם הלקוח אינו ניתן כלל לחברה ממנה רכש את המוצר אלא לחברת האשראי בלבד).
ובגדר קנין כסף מדין עבד כנעני מצינו כמה ביאורים: א) בשו"ת הרדב"ז (מובא במל"מ אישות פ"ה א') ביאר דמדין עבד כנעני אנו למדים דעיקר קנין כסף הוא בכסף שקיבל המוכר ולא בנתינת הקונה, ואין צריך שיחסר מממונו דלוקח. ולכן אע"פ דלאו חסר כלום מ"מ המוכר נהנה. והאבני מילואים (סי' ל"א סקכ"ד) הביא ראיה לדבריו מהא דאיתא בעירובין (סב, א) דשוכרין מן הנכרי בפחות משו"פ, דגביה בן נח פמשו"פ הוי ממון. ומוכח דאזלינן בתר מקבל דהא לגבי נותן אין זה ממון, וישראל מישראל כהאי גונא לא מהני, וכדברי הרדב"ז דמעבד כנעני יליף דלא בעינן לגמרי נותן. וכ"כ בשו"ת אבנ"ז (תנ"ה אות ג'). ובקצוה"ח (קצה, ט) כתב דמה דקכ"ס מדין עבד כנעני מועיל ע"י אחרים הוא מפני דעיקר הקנין נעשה בזה שהמוכר מקבל מעות, עי"ש. וכ"ד המחנ"א (שלוחין ט"ו) ועוד פוסקים.
ב) דעת הריטב"א (קידושין שם) היא כך, וז"ל: נתינת אחר בשבילו חשיבא כנתינתו, עכ"ל. ומשמע דסבר דגם הקונה מדין עבד כנעני בעינן נתינת הקונה, רק מ"מ נתינת האחר חשובה כנתינתו עצמו. ובקידושין (שם ע"ב) איתא: שתי בנותיך לשני בני בפרוטה מהו בתר נותן ומקבל אזלינן והאיכא ממונא או דלמא בתר דידהו אזלינן והא ליכא. וכ' התוספות דמיירי בבנות קטנות דקידושין דאב נינהו, דאי בגדולות ואב מקבל קידושין בתורת שליחות פשיטא דבעי פרוטה לכל אחת מהן, דשליח לא עדיף ממשלחו, דבתר נותן דקאמר לאו דוקא שהרי הנותן ע"כ בתורת שליחות בניו הוא בה, ואי בתר נותן אזלינן הוי בעי שתי פרוטות כאילו הבנים בעצמם מקדשין וכו'.
ודברי התוספות תמוהים דהרי בגמ' אמרי' דאי בתר נותן איכא ממונא והתוס' כתבו דליכא ממונא. וביאר המהרי"ט דהתוס' סברו דנתינת הנותן חשיבא כנתינתו, והוקשה לתוס' דא"כ הו"ל כאילו ב' בני אדם נתנו כ"א חצי פרוטה דלא מהני, ותירצו דבתר נותן לאו דוקא היינו דלא מקיימי הקידושין משם נתינת הנותן רק משום קבלת המקבל, אבל ודאי דאזלינן בתר נותן, עי"ש. הרי דחזינן דכן גם דעת התוספות להבנת המהרי"ט. וכ"כ האבנ"ז (שם) בדעת הרמב"ן (קידושין דף ח') בסוגיה דמשכון.
וכעי"ז ביאר הגר"ח בחידושיו על הרמב"ם (מלוה ולוה פ"ה ד"ה אכן) דבקנין כסף בעינן נתינת הלוקח וחסרונו ע"י נתינתו זו, אלא דמדין עבד כנעני נילף דכאשר חבירו נתן כסף והחסיר ממונו עבורו, חשיב כאילו נחסר הלוקח, ומהני קניינו [ורק דהגר"ח הוסיף דמהני מדין שליחות וזכיה]. וכ"כ לבאר בס' ברכת שמואל (קידושין סי' ו' ד"ה ונסביר). ולפירוש זה ביאר הגר"ש שקופ ז"ל (קידושין סי' ט' ד"ה וכן) דלהכי אין מועיל להקנות לו ע"י אחרים שלא מדעתו, דמאחר ונתינת הקונה הוא חלק בלתי נפרד מצורת הקנין (ורק נתינת האחר למענו חשיבא כנתינתו) אזי כשאין זה מדעתו לא חשיב שנתן.
ג) כתב הירושלמי (קידושין פ"א ה"ג) וז"ל: ר' ירמיה בעא קומי ר' זעירא הא לך כסף זה שתצא שדך להפקר, א"ל לא יצאה, מה בין זה לזה, זה זוכה לבן דעת וזה לא זוכה לבן דעת. וכ' הדברי חיים (מכירה א' בהגה"ה מבהמ"ח) דמדברי הירושלמי מוכח דדין עבד כנעני ענינו מגדרי זכיה שזוכה המקח עבור הלוקח, וזכין לאדם שלא בפניו. ולקמן יובא דכן דעת רבים מגדולי האחרונים שפירשו כן בדעת הרמב"ם. [וכ"ש הכא דהוי בפניו, שהרי הלוקח עצמו מפעיל את "משחרר הכנעני", היינו חברת האשראי] ((וחברה בע"מ נחשבת לפי חוקי המדינות לישות בפני עצמה וכביכול אינה קשורה למנהליה ואינה רכושם, וא"כ יל"ע לדעת הסוברים דקנין הנלמד מדין עבד כנעני דעניינו מדין זכיה ושליחות, וכיצד נוכל לבצע קנין זה בחברת אשראי בע"מ, שלחוקי הממשלה אינה שייכת לאחראיה, ולכאו' אינם בפרשת זכיה ושליחות בנכסיה. וראיתי לאחרוני זמנינו שעמדו בזה, וכתבו דנראה דאף אם נגדיר חברה בע"מ כשעבוד נכסים ללא שעבוד הגוף, לא מסתבר לומר שאין כאן גוף לביצוע קנינים וזכיה, ורק כשאסרה התורה איסור הגוף (כבריבית) יש הסוברים שאין איסור ריבית כשאין שעבוד הגוף, אך לענין קנינים וזכיה גם גוף שיש בו רק שעבוד נכסים לא איתמעט מקנינים ושליחות וזכיה, ופעולת אנשי החברה האמונים על המכירות מועלת.
אמנם ראה מש"כ בשו"ת שבט הלוי (ח"ה קע"ב) שחברה בע"מ שנתייסדה ע"י יחיד או רבים אשר משקיעים יחדיו כספים והרווח שייך להם, אזי אע"פ שבחוקי המדינות הוא כגוף אחר כלפי הבעלים האמיתיים, וממילא יוצא שאין כאן בעלים כלל. מ"מ על פי דין תורה מכיוון והוא וחבריו הם המשקיעים וכשהחברה מרויחה, הרווחים נזקפים לזכותם ובכוחם למכור וליתן בחברתם כאוות נפשם, הרי הם הבעלים ע"פ תורה. ועיין בזה בספרי שלהי דקייטא (סי' ל"ז) במש"כ בס"ד בהגדרת חברה בע"מ שאכן מנהליו הם בעליו. ולפי"ז פשוט שראשי החברה ועובדיהם הפועלים מכוחם נחשבים לברי זכיה ושליחות בעסקי החברה בע"מ.
ובאופן שהעובדים בפועל בחברת האשראי הם יהודים יל"ע האם יכולים לזכות ולהיות שליחי הלקוח כשחלק מבעלי החברה הינם יהודים, ולומר דיהיו שלוחי הבעלים הישראלים ולא שלוחי הבעלים הנכרים, ועיין בזה בס' משפטיך ליעקב ח"ב (להגרצ"י בן יעקב שליט"א).)).
ומכל מקום נראה לדמות את צורת התשלום בכרטיס אשראי לקנין כסף מדין עבד כנעני, על כל צורותיו והגדרותיו ההלכתיות. וכאשר שילמה חברת האשראי לחברת הקניות בתקשורת המחשב הרי"ז קונה בקנין כסף, ודומה לראובן (חברת האשראי) המשלם לשמעון (בעל האתר) בכדי שישחרר את עבדו הכנעני של שמעון (ובמקרה דנן היינו המוצר המבוקש המצוי בבעלות אתר הקניות שבתקשורת הוירטואלית), וכן ה"ה בקניה דרך הטלפון ע"י חיוב כרטיס האשראי, שבשעת תשלום חברת האשראי קונה בהנ"ל.
ב) הרמב"ם (פ"ה מאישות) הביא דין קנין כסף מדין עבד כנעני אך לא הביאו בהלכות מכירה. וכתב הר"ן (קידושין שם) דשמא ס"ל להרמב"ם דדוקא גבי קידושין גמרינן מעבד כנעני משום דעבד ואשה כהדדי נינהו, דעבד גמרי "לה לה" מאשה, אבל לענין ממון אין למדין מעבד כנעני. ובביאור דברי הר"מ לפום שיטת הר"ן כתב האמרי בינה (קונטרס בדיני קנינים סי' ד') דהר"מ סבר דדין עבד כנעני לא שייך לקניני ממון מפני דעיקר הקנין חל מצד הקונה ומשו"ה בעינן דהלוקח יתן את הממון ולא מהני נתינה ע"י אחרים. ודבריו תואמים את דברי הריטב"א וסיעת האחרונים שהזכרנו לעיל דקכ"ס יסודו נתינת הלוקח. [ועוד בדעת הר"ן יעויין כס"מ מכירה א, ו ובב"י ק"צ ומהרי"ט אלגזי בכורות פ"ה ובדרוש וחדוש לרע"א ח"ב דף ס"ב מדפי הספר ובאור שמח אישות ה, כד ובאבן האזל מכירה א, ו ובהשמטות להלכות אישות].
אמנם רבים מהאחרונים (פנ"י, רעק"א, וחי' חמדת שלמה שם ובשו"ת אבנ"ז שם אות ו' ז') הקשו דהא דין עבד כנעני לא נילף מקרא, אלא הוא סברא בעלמא, ומהיכי תיתי לחלק ולומר דנאמר דוקא גבי קידושין ולא גבי ממונות. ולכן פי' רבים מרבותינו (הנ"ל, ועי' בס' המקנה ודברי חיים חו"מ מכירה א') דפשיטא דגם להר"מ מועיל בקנין ממון, אך בממון אין בזה שום חידוש, דפשוט דיכול לרוכשו מדין זכין לו לאדם. ולפי"ז הקונה בכרטיס אשראי קונה מדין עבד כנעני מדין זכין.
והנה א"נ דקנין כסף דעבד כנעני מהני בממונות מדין זכין, א"כ לא שייך קנין זה בגוי אשר איתמעט מפרשת שליחות וזכיה. וכ"כ הגרח"ס (שם), דאע"פ דדין עבד כנעני אינו ממש דין שליחות וזכיה, מ"מ מאחר והוא מחלות שליחות וזכיה אזי נכרי הופקע מיניה. אך המחנ"א (שלוחין ט"ו) והקצוה"ח (קכג, ה) ורעק"א (בגליון שו"ע ק"צ, ד) כתבו דקנין עבד כנעני מועיל גם בגוי, כיון דאין הישראלי זוכה במידי לעכו"ם אלא קנינו הוי כמעשה קוף בעלמא וממילא זכה העכו"ם. וכן מצינו בקידושין כ"ג דעבד כנעני יוצא ע"י אחרים בעל כורחו משום דקבלת רבו גרמה לו, [ואולי שאני עבד כנעני דהוטבל לשם גירות], ונפ"מ גם לנדו"ד. אך א"נ דעכו"ם איתמעט מקנין עבד כנעני א"כ צ"ע אמאי השמיט הר"מ דין עבד כנעני בהלכות מכירה ולא פירש דין זה, ועי' בשו"ת ערך שי חו"מ ס"א שעמד בזה.
ג) אך מאחר ובד"כ הקניות המתבצעות דרך המסחר הוירטואלי או דרך הטלפון הם במטלטלין ובנכסי דניידי, יל"ע כיצד נוכל לפעול בקנייתו מדין קנין כסף. וכדלהלן:
ב"מ מז, ב. אמר ר' יוחנן דבר תורה מעות קונות ומפני מה אמרו משיכה קונה גזירה שמא יאמר לו נשרפו חיטך בעליה. וכ' הר"מ (מכירה פ"ג ה"ה) וז"ל: ולמה תיקנו חכמים שלא יהא מעות קונה גזירה שמא יתן הלוקח דמי החפץ וקודם שיקחנו יאבד באונס, וכגון שנפלה דליקה ונשרף או באו ליסטים ונטלוהו, ואם יהיה ברשות הלוקח יתמהמה המוכר ולא יציל, לפיכך העמידוהו חכמים ברשות המוכר כדי שישתדל ויצילהו החפץ. וכן נפסק בשו"ע (קצח, א). נמצא שא"א לקנות מטלטלין ע"י קנין כסף אלא דוקא בקניני משיכה והגבהה.
ובשלמא כשהמוצר הגיע ליד הלוקח מצינו דעות ראשונים ואחרונים [חדושי המאירי ר"פ הזהב, שו"ת נוב"י קמא יו"ד ס"ט בדעה קמייתא דהשו"ע רד, ב ומשפט שלום ר"ד הג"ה אות ה' ואבנ"ז חו"מ ל"ד בדעת הר"מ ועוד] שכתבו שכאשר החפץ הגיע לידו וקנאו במשיכה או בהגבהה, מהני קנין הכסף למפרע.
אך יל"ע מהו הדין באופן שהקונה התחרט מקנייתו בקנין כסף לפני שהגיע החפץ לידו. ונראה דישנם אופנים רבים בהם יוכל לקנות מאתר הקניות שבתקשורת המחשבים בקנין כסף:
א) המרדכי בהגהותיו (ב"מ רמז תמ"ט) כתב בשם העיטור (מאמר ב' קנין י"א ע"ד) דכשמכר לו חיטים בבית דלא שכיחא ביה דליקה מעות קונות, וה"ג בירושלמי (שם פ"ד ה"ב) דהנותן לחבירו י' דינרין שיקנה ממנו מאה מידות יין אם היה היין בביתו שרי, דלית ביה משום ריבית כיון שיש לו בבית נקנין מיד, ואם התנה עמו שיעמיד לו היין מגו כרמא אסור. ופי' הירושלמי דבכרם דשכיחא ביה דליקה גזרו דלא יועיל בו קנין כסף, אך בבית דל"ש, לא גזור רבנן. וכתב הב"י (חו"מ קצ"ח ד"ה כתוב) דאין נראה כן מדברי הפוסקים, וכן בדין שלא נתנו חכמים דבריהם לשיעורים (שבת לה:). אולם הרמ"א (קצח, ה) הביא דברי המרדכי בשם יש אומרים, ועי' נתיבהמ"ש.
ונראה דמחלוקתם תלויה בביאור תקנת חז"ל לקנות מטלטלין בקנין משיכה ולא בקנין כסף. די"ל דחכמים ביטלו את קנין כסף בכל צורה שהיא וממילא לא איכפ"ל האם ישנם אופנים שבהם אפ"ל דלא גזרו שיקנה במשיכה דוקא. א"ד דחכמים לא ביטלו את קנין כסף המועיל מהתורה ורק הוסיפו תקנה לטובת הלוקח שיקנה במשיכה, אך באופנים שאין בזה כל תועלת, העמידו דבריהם על קנין רחמנא. ונידון זה תלוי ועומד מחלוקת ראשונים ואחרונים וכדלקמן:
בעירובין (פ"א) כתיב במתני' נותן אדם מעה לחנוני ולנחתום כדי שיזכה לו עירוב דברי ר"א, וחכמים אומרים לא זכו לו מעותיו. וכתב רש"י דכיון דמעות אינן קונות לא סמכא דעתיה דהאי ולא הוי אדעתיא לאקנויי. והרא"ש (שם סי"ג) הקשה ע"ד רש"י דהיה לו לומר משום דמעות אינן קונות. ונראה דרש"י ס"ל דחכמים לא ביטלו את קנין כסף וכשלא חזר בו הקונה מקנינו אכן קנה למפרע בכסף ולא בקנין משיכה, ולהכי לא נקט דמעות אינן קונות דכה"ג שהקונה לא חזר בו אכן קנאו מקנין כסף, אך הרא"ש סבר שכשתיקנו משיכה ביטלו לגמרי את קנין כסף ולהכי הקשה קושיתו, וכ"כ במשפט שלום (שם).
וכן מצינו שכתב הגרעק"א (סי' קל"ד) דאף כשלא נתן את כל דמי המקח ולא חיישינן להתרשלות המוכר במקרה אונס ושריפה (שהרי חרד הוא על שאר תשלום הקניה שלא שולם עדין) מ"מ לא פלוג רבנן וקכ"ס אינו מועיל בו. אך הסמ"ע (רא, ד) כתב דקונה מכיון דליכא למיחש לנשרפו חיטך בעליה. [אמנם האגר"מ (חו"מ נ"ב) הקשה ע"ז מדברי הש"ס ב"מ מ"ח דמוכח מיניה דגם כשנתן מקצת מעותיו ל"ק בכסף. וכ' דהסמ"ע סבר דודאי אינו קונה מדין כסף אלא מקנין סיטומתא וכמנהג הסוחרים]. וכן מצינו מחד שכתבו הקרן אורה (מעילה דף כ' ד"ה נתנה) ובס' קבא דקשייתא (שאלה נ"ב) דודאי שחכמים ביטלו לגמרי את קנין כסף, ומאידך מצינו בשו"ת שואל ומשיב (תליתאה ח"ב צ"ט) דברכישת ספרי קודש מועיל קכ"ס מפני דכה"ג ל"ח שמא יאמר דנשרפו חיטך בעליה, שהרי כ"א מישראל יעשה הכל בכדי להציל ספרי קודש משריפה, [ולענ"ד לא הבינותי, שהרי יתכן ותפרוץ דליקה בכל מחסני ספריו ואזי למרות שיציל את ספרי הקודש, מ"מ יציל קודם את ספריו שלו, ולעיתים שלא יוכל להציל את כל הספרים יוזקו ספרי חבירו], הרי דדין זה תלוי במחלוקת רברבתא, דנחלקו בגדר ביטול קנין כסף האם בטל לגמרי א"ד דנתבטל רק באופן שביטולו יועיל להקונה.
והרמ"א (קצ"ד) הביא בשם הב"י בבדק הבית דאם התנו בהדיא דמעות יקנו קונה. והש"ך פליג עליו והביא דהריטב"א (קידושין לב, ב) כתב וז"ל: והוי יודע שכל מקום שאמרו חכמים שאין קונים מן הקנינים אע"פ שפירש המוכר והלוקח שיקנה בו אינו קונה והרי הוא כאילו אמר שיקנה באמירה בעלמא וכו', עכ"ל. הרי שגם שהתנו זה עם זה לא מהני תנאם. ונראה דהריטב"א ס"ל כנ"ל דחכמים הפקיעו כליל את קנין כסף במטלטלין.
והנה הגרעק"א (שם) כתב דגם כשרכש מחבירו כור חיטים ולא חיטים מסוימים דבכה"ג ל"ח לנשרפו חיטך בעליה, מ"מ לא קונה בקנין כסף משום דלא פלוג רבנן. וכ"כ בשו"ת בית שלמה (ח"ב פ"ד).
וכתב ע"ז בשו"ת מהר"ש ענגיל (ח"ז קי"א) דאף דבעיקר הדין דהתנו לקנות במעות נחלקו הרמ"א והש"ך, מ"מ באופן שגם התנו המוכר והלוקח וגם לא קנה דבר מסוים אזי קניינו קנין, דלא הוי חמור כגוף התקנה ומועיל תנאי לכו"ע. [אמנם שוב יש להדגיש דלהצד שחז"ל ביטלו קנין זה לגמרי אזי הדבר לא מהני, וכדכתב הוא גופא בח"א סי' צ"ה וח"ג סי' כ"ה].
ולענינינו אנו, אתרי הקניות בתקשורת המחשבים ודרך חברות הקניה הטלפוניות מבטחים את הקניה בצורה מוחלטת וכל עוד שהלקוח לא קיבל את המוצר לביתו וחתם לשליח שאכן קיבלו והמוצר תקין ואינו פגום, ביכולתו לקבל את כספו בחזרה, ובכה"ג לא שייך כל טענת נשרפו חיטך בעליה. ומאחר שכך פני הדברים הרי באנו למחלוקת הפוסקים האם קנין כסף בקניית מוצר באתר קניות מהני. ובאופן שהתנו שיקנו ע"י הכסף המועבר מחברת האשראי (ונראה שכך היא המציאות, ובתנאי מפורסם כ' התוס' בכמה דוכתין דא"צ משפטי התנאים) נראה דקנינו חל (להרמ"א), וביחוד שהקניה אינה על הזמנת חפץ ספציפי, שבזה יש שכתב שלכו"ע קונה בקנין כסף, וכנ"ל.
הכותב:
הרב שמואל ברוך גנוט
