האם מותר לשוחח בבית הכסא בטלפון, כשהאיש איתו משוחח אינו יודע מהיכן משוחחים עימו? והאם מותר לאדם לדבר עם עצמו במקום זה? והאם מותר לשמוע שם קלטת באוזניות?
א] כתב הרמ"א (או"ח סי' ג', ב'): "ולא ילכו שני אנשים ביחד, גם לא ידבר שם ויסגור הדלת בעדו משום צניעות". ובאחרוני זמנינו דנו בשאלות בהם פתחנו את מאמרנו וכתבו שאין לדבר הכרע מדברי הש"ס והטושו"ע. והנה שאלה זו נעוצה בספק האם האיסור לדבר בביה"כ עניינו חסרון בעצם הדיבור במקום זה, או שיש חוסר צניעות לדבר עם אחרים במקום זה, וממילא כשמדבר עם עצמו לית לן בה. וכן יש להסתפק באופן שמשוחח עם אחר שאינו יודע מהיכן משוחחים עימו, דאפשר שאין לדבר שם משום ששיחה עם אחר שיודע מהיכן משוחחים איתו זהו חסרון בצניעות, אך כשאינו יודע שרי. ונראה לפשוט כן מדברי הש"ס וכדלקמן:
ב] בברכות (ס"ב, א') איתא: כל הצנוע בביה"כ ניצול משלושה דברים, מן הנחשים ומן העקרבים, ומן המזיקים וכו'. ופירש רש"י: דמתוך צניעותו מתנהג בנחת ובשתיקה ואין הנחשים מרגישים להתקנאות בו, ואף המזיקין חסין עליו, עכ"ל. ובהמשך הגמרא מסופר על ביה"כ בטבריה ד"כי הוו עיילי ביה תרי אפילו ביממא מתזקי. רב אמי ורב אסי הוו עיילי ביה חד וחד לחודיה ולא מתזקי. אמרי להו רבנן לא מסתפיתו, אמרי להו אנן קבלה גמרינן, קבלה דביה"כ צניעותא ושתיקותא".
ובפשטות חזינן שצריך לשתוק ועצם השתיקה היא המעליותא, וממילא ייאסר לדבר שם בכל גווני, גם לאדם בעצמו וגם לאחרים שאינם יודעים מקומו. ועי' מהרש"א דמה"ט צריך שכל אחד ילך בעצמו, מכיון שאם ילכו שנים יחד אתו לידי סיפור דברים ולא הוי שתיקותא.
והנה במעשה דבהכ"ס בטבריה נאמר דכי הוו עיילי בי תרי אפילו ביומא מתזקי, ובפשטות הכונה שבד"כ מזיקים אינם מזיקים ב' אנשים יחדיו (כבברכות (ג', ב') ותיפוק ליה משום מזיקין, בתרי), ובמקום זה הזיקו גם כשנכנסו שנים יחד. אולם י"ל דמהא דר' אמי ור' אסי, דנכנסו כל אחד לחוד, אנו למדים שסיבת ההיזק היתה דוקא מפני שנכנסו לשם שתים יחדיו, ואז היה ביניהם סיפור דברים וחסרון בשתיקותא, וממילא ניזוקו. ומשא"כ ר' אמי ור' אסי שנכנסו לשם כ"א לחוד, ושתקו, וע"כ לא ניזוקו.
והנה בסנהדרין (י"ט, א') נאמר שהתקין ר' יוסי בציפורי שיהיו נשים מספרות בביה"כ משום יחוד. ופירש רש"י: "מספרות זו עם זו". וקצת נראה שהנשים דאגו להיכנס זו עם זו ולשוחח, דוגמת דברי הש"ס בברכות שם שאשת רבא עמדה באזור כדי להרחיק המזיקים. ולכאורה יש להרהר בדבר זה. שאם נאמר שעיקר האיסור בדיבור הוא משום חוסר צניעות לשוחח, באופן ששניהם יודעים שהמדבר נמצא שם, ורק בנשים התירו משום יחוד. א"כ לכאורה ישנו פתרון טוב יותר, והוא שהאשה תדבר עם עצמה אך לא עם חברותיה. והרווח בזה יהיה במקרה שרק היא תהיה שם ותדבר לעצמה. וא"נ שכה"ג שלא שומעים את המדבר אין בזה שום חסרון, א"כ כל עוד לא באו אחרים ושמעוה מדברת, לא נחסרה ולא מידי. אלא שבאמת אין כל הבדל בחומר האיסור בין דיבור לעצמה או דיבור לחברותיה. ואכן המאירי כתב כך: התקין שכאשר הנשים נכנסות לבית שבשדות שא"א להן לנעול מבפנים והיו מספרות זו עם זו ומשמיעות קולן על איזה צד, עכ"ל. וחזינן מדבריו שהעיקר שישמיעו קולן בכל אופן שהוא, או בשיחה עם חברותיה או השמעת קול בעלמא, שתבהיר לאנשים שאשה מצויה שם.
ג] והתבוננתי בספרים לראות דבר ה' זו הלכה. וראיתי בלבוש (ס"ק ב') שכתב: "וכן לא ידבר עם שום אדם העומד מבחוץ, אע"פ שיסגור הדלת בעדו, שכל זה הוא מדרכי הצניעות". ומשמע מיניה שרק לדבר עם אדם מבחוץ נאסר, אך עצם הדיבור אינו אסור. אמנם בבן יהוידע (בברכות שם) כתב דשרי להשמיע קול בביהכ"ס, ואדרבה, השמעת הקול דוחה המזיקין כמבואר בגמ' שם. והאיסור הוא לדבר, מפני שרוחות רעות יתחזקו ויתאחזו בדיבור אותיות היוצאות מפי האדם. והיינו שעצם דיבור האדם נאסר. ובכף החיים (או"ח סי' ג') כתב: גם לא ידבר שם, כי יש מין שד המחטיא את האדם אם ידבר שם (אור ישראל בשם האריז"ל). והרב סולת בלולה כתב שאסור לדבר שם כדי שלא לתת להחיצונים מקום להיאחז בענין הקול והדיבור של האדם, כי קדוש הוא, עכ"ל. וגם מדבריו אנו למדים שעצם הדיבור במקום שכזה גורם לחסרון ולאחיזת החיצונים, ויהיה אסור לדבר עם עצמו או בטלפון.
ד] וכל זה הביאנו לדון האם מותר להאזין שם למוזיקה וקלטות וכדו', והאם יש בזה חוסר צניעות. והנה מדברי הבן יהוידע והכה"ח משמע שהמזיקים נתפסים דוקא בקול האדם ודיבורו, וזה לית לן במכשיר חשמלי שאין בו אדם המדבר בפועל. ואולם אולי יש בזה משום חוסר צניעות. ואולי כשהרמקול עובד שם תדיר, גם כשהאדם אינו נמצא שם, שרי. כיון שלא מוכח שהאדם מגלה ומודיע שנמצא שם, וצ"ע. ומ"מ כששומע טייפ באוזניות מסתמא אין בדבר כל איסור.
ה] ובכל זה יש להסתפק (ומצאתי שכבר קדמוני בספק זה) האם כל דינים אלו שייכים גם בבהכ"ס שלנו, שכבר דנו האחרונים טובא האם יש לו דין ביהכ"ס, כיון שנקי הוא ולא נשאר בו סימן לליכלוך, לענין ברכה ונטילת ידים (עיין חזו"א או"ח סי' י"ז, שו"ת בית שלמה סי' י"ח, שו"ת לבוש מרדכי סי' קפ"ב, שו"ת ארץ צבי סי' ק"י ועוד ועוד). וביחוד שאם איסור זה הוא משום מזיקים, הלא כבר איתא בפסחים (קי"ב, א') שאביי גירש המזיקים, וכן אמר מרן החזו"א שכיום אין מזיקים, עי' ספר שמירת הגוף והנפש (ח"א עמוד 58 ובפרק ק"ט הערה ב'). ומ"מ אפשר והכא משום רוח רעה איכא, וצ"ע בכל זה.
הכותב:
הרב שמואל ברוך גנוט
