לתרומות לחץ כאן

סיפור קמצא ובר קמצא והשלכותיו

בגמרא בבא בתרא מתבאר באריכות דינים השייכים למנהג העתיק שהיה נהוג בימי חז"ל שנקרא "שושבינות". בזמן חז"ל היה נהוג כשאדם נשא אשה, היה ידידיו הקרובים – ה"שושבינין" שולחים לו מתנות, והיו אוכלים ושותים עם החתן כל שבעת ימי המשתה. "מתנות" אלו היו כעין הלוואות, שכן כפי הנוהג היה החתן נותן מתנות גם הוא לשושביניו כשהם נשאו נשים, והשושבין היו יכול לתבוע מתנות אלו בבי"ד.
ומבואר בגמרא (ב"ב קמה:) שמתנות הללו היו נגבים בבי"ד מאת השושבינין גם אם לא השתתפו בשמחה, ולא אכלו אתו בסעודת הנישואין, ואין להם אלא "תרעומת" על שלא הוזמנו לסעודה. אלא שדרגות בדבר יש.
"אמר רב כהנא כללא דשושבינותא הוה במתא איבעי ליה למיתא, שמע קל טבלא איבעי ליה למיתא, לא שמע קל טבלא איבעי ליה לאודועיה תרעומת אית ליה שלומי משלם."

ובתרגום לעברית:
אמר רב כהנא כך הוא הכלל של שושבינות:

א. אם היה השושבין בעיר [בעת שמחת הנישואין] היה לו לבוא [ואין לא שום טענה על שלא הוזמן, שהיה לו לבוא בלי הזמנה].

ב. שמע קול פעמון [שהוא כעין הכרזה להשתתף בשמחת הנישואין] היה לו לבוא.

ג. לא שמע קול הפעמון, היה לו [להחתן] להודיעו [להשושבין ולהזמינו שיבוא], תרעומת יש לו, [אבל] צריך לשלם .

היוצא מהדברים שכל שיש אפשרות להשושבין לידע ששמחת הנישואין מתקיים היום, יש לו לבוא לסעודה גם בלי הזמנה.

ברור איפוא שחברים קרובים כמו שושבינין יכולים להרשות לעצמן לבא לחתונה בלי הזמנה, אבל בקשר למי שאינו בגדר זה, יש לברר האם מותר וראוי לבא לחתונה בלי הזמנה.

באירופה היה שגור פתגם עממי:  "ידיד בא גם בלי הזמנה – תמיד מוכנה לו מנה". האדמו"ר בעל הדברי חיים מצאנז זצ"ל (תקנג-תרלו) מצא מקור לפתגם בסיפור הגמרא של קמצא ובר קמצא (גיטין נז.) שהוא גם מעניינא דיומא.

"על קמצא ובר קמצא חרבה ירושלים". המעשה כידוע היה כאשר אחד מתושבי ירושלים שעשה שמחה שלח שליח להזמין ידידו קמצא והשליח טעה וקרא לשונאו "בר קמצא". כאשר הגיע "בר קמצא" לסעודה הכלימוהו המארח והוציאוהו מהסעודה למרות תחנוניו הרבים ולמרות הצעתו לשלם בעד כל הסעודה מכיסו. בר קמצא נקם נקמתו בהלשנה שבסופו של דבר גרם לחורבן הבית. ונשאלת השאלה, למה מאשים הגמרא ג"כ את קמצא בגרימת החורבן, וכי מה עשה קמצא שנאמר עליו "על קמצא ובר קמצא חרבה ירושלים". ע"ז השיב הרב מצאנז זצ"ל שמכאן למידים שחבר טוב גם אם הוא לא הוזמן, אין לא להקפיד על אי הזמנתו ולבוא גם בלי הזמנה, שאילו היה קמצא בא בלי הזמנה לא היה צורך לשלוח שליח לקראו, וכל השתלשלות האירועים שהביא לחורבן הבית היה נמנע ((ויגד משה עה"ת. ויש לציין שאחרים הוכיחו מסיפור קמצא ובר קמצא ההיפך: שאסור לבוא בלי הזמנה, עיי' שו"ת ויען דוד ח"א או”ח סי' כו. ועיי' הגדת החת"ס, ב"ב תשס"ו, עמו' 66.)) .

במה דברים אמורים: בחבר טוב שיודע שאי הזמנתו היה בטעות, אבל ברור שאין ראוי לבוא להשתתף בשמחה בלי הזמנה כשמסתבר שהינו אורח בלתי רצוי. חז"ל הפליגו מאוד בחומר האוכל מ"סעודה שאינה מספקת לבעליה" ושהוא מבין הדברים המעכבים את התשובה (רמב"ם תשובה ה ד) ונחשב לאבק גזל, וזה אפי" כשהוזמן לאכול, וכ"ש בלי הזמנה שיש בזה חשש גזל גמור. וראה דבריו של בעל ספר חסידים (סי" שטז) "יש דברים שאינן גזל והם חמורים מגזל, כגון: אם בא אורח לאדם אפילו צדיק ועשיר אבל הוא צר עין ובוש לגרשו מביתו… או בבית עני שאין סיפוק בידו ובוש לומר שאין לו, זה גזל גמור בדין שמים". וכן מצינו בכמה מתקנות הקהילות הקדמונים שתיקנו (בתוך התקנות לצימצום הוצאות השמחות) תקנה מיוחדת שלא ישתתפו בסעודת חתונה אלא מוזמנים בלבד ((עיי' ר' עמרם קרח, סערת תימן, ירושלים תשיד, עמו' קלג. ועיי' א. בן יעקב, מנהגי יהודי בבל בדורות האחרונים, ירושלים תשנג, ח"ב עמו' 183, "ואלו ההולכים בלי הזמנה בליל האירושין או זולתו ראוי לגעור בהם ולביישם הואיל ובזו את עצמן, זה מה שהסכימו עליו ראשי הקהל הנוכחים…" ועיי' גרונוולד, מ': 'תקנות של ק"ק אה"ו משנת תע"ה', ידע עם א (ניסן תשי"ג), י, עמ' 86-82. תקנה לח: "בעניין חתונות וברית מילה תקנה מפורסמת היא, כמו [שהדביקו] מודעה בבית הכנסת, רק מי שיבוא אל הסעודה בלי הזמנה על ידי השמש יתן קנס ארבעה ר"ט ויהיה כמועל בקודש אם לא יתן [את הקנס]".

)) , והתירו לגעור באלו שהשתתפו בלי הזמנה.

מצד שני מצינו בספרים שהזהירו לבעלי שמחה, שלא לסלק אנשים שלא הוזמנו לשמחה ולהוציאם מהאולם כדי שלא לביישם, וזאת בעקבות הסיפור של קמצא ובר קמצא. וידועים דברי הגמרא (פסחים פו:) כל מה שאומר בעל הבית עשה – חוץ מצא, ואף שיש שפיקפקו בנוסח "חוץ מצא" וראו בו הוספה שהכניסו הלצים (עי' מאירי שם) כ" השפת אמת (שם) ש"חוץ מצא" הוא תקנה שתקנו חכמים בעקבות סיפור קמצא ובר קמצא, שלפעמים אין האורח צריך לשמוע לבעל הבית, והיינו כשיגרם עי"ז בושה גדולה כמו בסיפור קמצא ובר קמצא.

מסקנה:

מי שלא הוזמן לחתונה, אם ברור לו שנשמט מרשימת המוזמנים בטעות אין לו להימנע מלבוא, אבל אם לא ברור שההשמטה היית בטעות, אין ראוי לו להשתתף בסעודה שמא אין דעת הבעה"ב נוחה מהשתתפותו ויש כאן חשש גזל. (כמובן שלבא רק לשם איחולי ברכות אין חשש).

הכותב:

הרב מרדכי יעקבוביץ

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל