לתרומות לחץ כאן

הלכות בשר בחלב – דיני הרחקות פרק א

ספק

כט       יש שכתבו שאם יש לו ספק אם עברו שש שעות שיש להחמיר ולא לאכול גבינה עד זמן שברור לו שעברו כבר שש שעות, (ידי"ה סק"א), ויש שכתבו שאף למנהגינו להחמיר שש שעות לא החמירו בספק. (יוסף דעת סי' פח), ויש להקל כשאכל בשר עוף ומסתפק אם עברו שש שעות.

ל          כמו כן אם מסופק אם אכל בשר או שהיה המאכל פרווה וכן כשמסופק אם הדבר שרוצה לאכול הינו מאכל חלבי או פרווה, תלוי במחלוקת שבסעיף הקודם.

המקיא בשר

לא       האוכל בשר והקיאו, אם לא חזר ובלע מהמאכל שהקיא אינו ממתין אלא מסוף אכילתו הקודמת, אבל אם בלע חלק מהמאכל שהקיא, יתכן שצריך להמתין ו' שעות מזמן ההקאה, אך ודאי שצריך להמתין ו' שעות מאכילת הבשר הראשונה.

לב        וכן הדין באוכל שומן וחזר והקיאו, שאם בלע חלק ממנו יתכן שיש לו להמתין מזמן בליעתו המחודשת שוב שש שעות אך בלא זה אינו צריך להמתין.

בשר שבין השיניים

לג         המוצא בשר בין שיניו אפילו עברו כבר שש שעות מאכילת הבשר ובלעו שוב, אינו חייב להמתין שש שעות, ויש שכתבו להחמיר בזה.

לד        אם נטלו מפיו ולא בלעו לכל הדיעות אין צריך להמתין אלא משעת אכילת הבשר, אך עליו לקנח את פיו ולהדיחו קודם שיבא לאכל גבינה, (שו"ע ס"א וש"ך סקי"א), ויש שכתבו שמספיק או להדיח או לקנח את פיו. (ידי"ה סק"ה ודר"ת סקי"ב).

שינה בין אכילת בשר לגבינה

לה       יש שכתבו להקל שאין צורך בהמתנת ו' שעות שלימות אם ישן כמה שעות לאחר אכילת הבשר, ויש שהביאו ממרנא החת"ס זצ"ל שאין להקל בזה. עי' הערה ((בשו"ת שיח יצחק (להגר"י וייס מווערבוי זצ"ל סי' שצט) כתב וזה לשונו: "סיפר לי וכו' שמר זקינו הגה"מ מו"ה דניאל פרוסטיץ זצוק"ל הגיד שמרנא החת"ס ז"ל אמר לו, שבעיינו בהל' בב"ח המציא דבר שמה שפסק ביו"ד סי' פ"ט לשהות אחר אכילת בשר ששה שעות, דהוא מטעם עד אז זמן העיכול וכו', זה לא נאמר רק למי שאוכל ביממא, אמנם כן האוכל בשר בלילה וישן אח"כ אף שלא עברו ששה שעות מעת אכילת הבשר מותר לשתות חלב באשר ע"י שישן בינתיים ממהר העיכול לבוא ואחר שבירר מרנא דבר זה וכו' הכין לעצמו לאחר שאכל בשר בלילה כלי אשר בו ניתן חלב עם קאפפע לשתות אחר שהיה דאיזה שעות ולפני אשמורת הבוקר כאשר קם ללמוד ולקח הכלי אשר הכין בו הקפה לתתו על האור להחם נשבר לו הכלי ונשפך כל הקפה לארץ, אז אמר רואה אני שמן השמים אין מסכימים להוראתי זו אלא לא פלוג חכמים בזמן שהיה אחרי בשר כיומם כלילה זמן א' להם וכו'" עכ"ל.)).

קטן

לו         קטן ממש (דהיינו פחות מבן ג' שנים) אין צריך להמתין כלל לאחר אכילת בשר, וקטן פחות מבן ט' שנים מעיקר הדין אינו צריך להמתין יותר משעה (חלק"י ח"ב סי' פ"ח וח"ג סי' קמ"ז, וכן בשו"ת שבה"ל ח"ד סי' פ"ד), ויש שכתבו שאפילו בתוך שעה ובאותה סעודה מותר להאכיל לקטן גבינה. (דר"ת) ((ובקטני קטנים פשוט שגם דברי מתיקה מותר לתת להם ומגיל ו' שנים אם מסבירים לו ומבין עדיף לא לתת לו ואם הקטן מתעקש מאוד יש להקל לאחר המתנת שעה אחת.)). וכשעבר ט' שנים, יש להקל לו אם הוא זקוק לחלב לאחר שימתין לפחות שעה מאכילת הבשר.

לז        המנהג שלא להאכיל מאכלי גבינה לקטן המבין (דהיינו מבן ו' שנים) עד ו' שעות  מאכילת הבשר, אלא אם יש צורך בדבר (כגון שצריך לילך לישון לצורך בריאותו בשעה מוקדמת). גם במקרה כזה, עדיף שלא לתת לקטן כזה, דברי מתיקה חלביים וכדו', ורק הצריך למאכלו, אך לאחר שכבר אכל גבינה אם היה זקוק לכך, מותר לתת לו גם ממתקים.

ברכת המזון על מנת לאכול גבינה

לח       גם במקום שהתירו לאכול גבינה אחרי בשר, אין לברך ברכת המזון או ברכה אחרונה על מנת לאכול גבינה. ולכן אם נמשכה הסעודה לאחר אכילת הבשר שש שעות, שבזה מותר לכל הדעות לאכול כבר גבינה אלא שצריך לברך קודם לכן ברכת המזון אין לברך לכתחילה ברכה אחרונה על מנת לאכל את הגבינה, (ט"ז סק"ג), ויש המתירים לברך ברכת המזון על מנת לאכול גבינה והמקילין יש להם על מי שיסמוכו ובפרט כשעברו שש שעות. (עי' זה"ש סקי"ח).

שכח לברך

לט       השוכח לברך ברכת המזון לאחר אכילתו, ונמצא עדיין בתוך שיעור עיכול (שמותר לו לברך ברכת המזון), יכול לברך אף שרוצה לאחר מכן לאכול מאכלי גבינה. וכל שכן אם כבר עבר זמן העיכול ואינו יכול שוב לברך ברכת המזון שיכול להתחיל מיד באכילת הגבינה. (כה"ח סקי"ט) ((והיינו שכבר תאב לאכול עוד שאל"כ אף שעבר זמן של שעה וחומש עדיין חייב בברכת המזון כמבואר באו"ח סי' קפ"ד ס"ו. (ורבים טועים בהלכה זו). ועיין כו"פ סק"ג ודו"ק.)), ויש שכתבו שעדיף שיאכל דבר מה ויברך עליו תחילה וסוף שאז מוכח שנסתלק מסעודתו הראשונה. (שו"ת שרגא המאיר ח"ו סי' צט).

אכל בשר ללא לחם

מ         הדינים דלעיל שצריך לברך ברכת המזון, אינם דווקא אם אכל לחם שנתחייב בברכת המזון, אלא אף אם לא אכל רק בשר ללא לחם, אסור לאכול גבינה עד שיברך ברכה אחרונה, ובלא זה לא נחשב שסילק ידו מהסעודה הבשרית. (ט"ז סק"ג וש"ך סק"ו).

כ"ד שעות

מא       אם אכל בשר אף שעדיין לא סילק ידו מהסעודה ולא בירך ברכה אחרונה, אם עברו כ"ד שעות מותר לאכל באותה סעודה גבינה. (כה"ח סקי"ח).

בשר פחות מכזית

מב       אם אכל מעט בשר אף אם אין באכילה זו חיוב של ברכה אחרונה יש לו להמתין שש שעות מסוף אכילתו, (ואף שפטור מברכה שלאחריה). וחולה או קטן עליהם להמתין לפחות שעה וכדלעיל, אולם אסור שיהא בדעתו בשעת הברכה הראשונה לאכול את הגבינה על סמך ברכה זו. (ידי"ה סק"ו).

האסור בברכה אחרונה

מג        מי שאסור לו לברך ברכה ראשונה ואחרונה ומותר באכילה (כגון חולה מעים רח"ל וכיו"ב), מותר לאכול בשר ואח"כ גבינה (לאחר שימתין כשיעור וכפי שנתבאר בסעיפים הקודמים), על אף שאינו מברך ברכה ראשונה ואחרונה. (חמו"ד הובא בדר"ת סקט"ז).

אכילת גבינה בלא פת

מד       מה שנתבאר שאסור לברך ברכת המזון על מנת לברך ולאכול לאחריה גבינה, היינו דווקא כשאכל סעודה בשרית עם פת וברצונו להמשיך לאכול גבינה עם פת, (ונמצא שאינו מסלק ידו מהסעודה), אבל האוכל פת עם בשר, ולאחר שהמתין כשיעור, רוצה לאכול גבינה בלא פת (כגון שרוצה לאכול קינוח חלבי וכדו'), מותר לברך בהמ"ז על מנת לאכל גבינה זו ויברך עליה ברכה ראשונה וברכה אחרונה. (דר"ת סקי"ח בשם הפלאה).

טעה והתחיל לאכול גבינה

מה       שכח ובירך על מאכל גבינה, ועומד בתוך שש שעות מאכילת הבשר מותר לו לאכול את הגבינה שבירך עליה, כדי שלא תהא ברכתו לבטלה, כיון שאין זה אכילת איסור. (זבחי צדק בשם זל"א).

מו        ויש שכתב שאין להקל בזה אלא לאחר ד' שעות בחורף, ונראה דיש להקל בזה כשטעה ובירך לאחר שעה מאכילת הבשר  (שו"ת תשוה"נ ח"ב סי' שפ"ט). ומאחר והותר לו לאכול את הגבינה יש לצדד שמותר להמשיך בסעודתו אע"פ שאוכל עוד גבינה בסעודתו.

מז        אולם אם היו לפניו עוד מיני מזון שברכתם כברכת הגבינה והיו בשעת הברכה לפניו, או שהיה בדעתו לאכול עוד מיני מזון אפילו כשלא היו לפניו בשעת הברכה, (באוכל מאפה עם גבינה שברכתו מזונות ויש שם עוד מיני מאפה שברכתם כן, וכן באוכל גבינה ועוד דברים שברכתם שהכל וכדו'), יאכל מהם ולא יאכל מהגבינה כדי להינצל מברכה לבטלה. (כנלע"ד).

בירך בסוף השש שעות

מח       אם בירך ברכה ראשונה על הגבינה ונשאר זמן מועט עד שיעברו השש שעות מאכילת הבשר, יש שכתב שעליו להמתין מלאכול את הגבינה עד שיעברו השש שעות ויאכל על סמך הברכה שעשה קודם לכן ובלבד שלא יפסיק בדיבור בינתיים. (שו"ת מר ואהלות אהל ברו"א סי' י"ב ד"ה הנה).

התחיל לאכול גבינה בתוך שעה

מט       טעה ובירך על מאכל הגבינה, כשעומד עדיין בתוך שעה לאכילת הבשר, שנתבאר לעיל שמותר לו לאכול כדי שלא תהיה ברכתו לבטלה, כל זה כשקינח את פיו לאחר אכילת הבשר. אבל אם לא קינח את פיו אסור להמשיך באכילתו ולא יאכל אלא מעט מאוד ((כדי שלא תהא ברכתו לבטלה, ועדיף לבלוע את הגבינה בלא שילעסנה.)).

נ           וכן אם לא בירך עדיין ברכת המזון על אכילת הבשר וטעה ובירך על הגבינה (כגון שהביאו לפניו גלידה חלבית וכדו') אסור לאכול לכל השיטות ועל כן יאמר "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" (עי' הערה 6) ואם כבר התחיל לאכול יפסיק לגמרי, אך אם קינח והדיח ובירך בהמ"ז אחרי הבשר יכול להמשיך לאכול את הגבינה. (כנלע"ד).

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *