|
חיוב הערב על הלואה שהמלוה האריך את זמנה
שאלה:
ראובן לקח 10,000$ כהלואה משמעון, והחתים על כך את לוי כערב, בשטר ההלואה נכתב שראובן צריך לפרוע את הסך הנ"ל עד ר"ח חשון, כשהגיע ר"ח חשון בא ראובן לשמעון וביקש ממנו הארכה להלואתו עד ר"ח תמוז ושמעון הסכים לכך, בר"ח תמוז הודיע ראובן לשמעון שאין בכוונתו לשלם לו עקב קריסה כלכלית, ומשום כך פנה שמעון ללוי שיעמוד בערבותו וישלם את החוב, לוי טוען לשמעון מדוע אחרת את תאריך הפרעון עד ר"ח תמוז, והלא בר"ח חשון יכולת לדרוש ולקבל את ההלואה טובה שעשית לראובן אינה צריכה להיות על חשבוני, אני ערבתי על החזר ההלואה בר"ח חשון ולא עתה הדין עם מי?
תשובה:
דעת רוב הפוסקים שהערב חייב לשלם את ההלואה, ונראה שהכרעת הפוסקים היא למעשה לחייב את הלוה, אולם אם הערב פנה בזמן הפרעון הראשון למלוה ושאלו אם בכוונתו לתבוע את ההלואה ואמר לו המלוה שבכוונתו להאריך את הזמן, והערב מחה על כך, אם היה ערב רגיל אי אפשר לחייבו, ובערב קבלן נראה שיש מקום לחייב.
מקורות:
כתב הטור ((חו"מ סי' קלא.)) "כתב עוד הרמב"ן בתשובה ערב שבא למלוה בזמנו והתרה בו בפני עדים שיתבע ממונו מהלוה ואם לאו שיפטר מהערבות ולא רצה המלוה והאריך הזמן ללוה אין הערב נפטר בכך, ואין צריך לומר בקבלן שתובע למי שירצה ובזמן שירצה, שאם האריך המלוה ללוה זמן הפרעון שלא נפטר הקבלן בכך. ואפילו היו נכסים ידועים ללוה והערב אומר למלוה רד עם הלוה לדין וגבה חובך מנכסים הללו והאריך הזמן ללוה ובינתים נשתדפו הנכסים גובה מהערב. כללו של דבר נכסוהי דאינש אינון ערבין ביה וכשם שאדם מאריך ללוה וקובע לו זמן אחר זמן וחוזר וגובה מנכסיו בין שהוא במדינת הים בין שמכרן אחר כך הוא גובה מן הערב" עכ"ל, מדברי הרמב"ן מתבאר שני חידושים, א' שאף באופן שהערב לא ידע שהמלוה מאריך ללוה את זמן ההלואה שהערב חייב, אלא יתירה מכך שאף אם הערב הודיע למלוה שיגבה עתה את ההלואה ולא ימתין עם הפרעון, והמלוה לא שמע בקולו והאריך ללוה את הזמן, שעם כל זאת הערב חייב לשלם את ערבותו.
וכתב על כך הבית יוסף ((בדק הבית (שם))) "בעיני עניות דעתי יפלא למה לא יועיל לערב טענת ערבותי לא היה אלא לזמן והואיל ובאותו זמן היית יכול לגבות חובך ולא גבית את הוא דאפסדת אנפשך. וקרוב אצלי לומר דהאי תשובה לאו הרמב"ן חתים עלה ועל דרך מה שאמרו בפרק כיצד (יבמות כב.) לאו מר בריה דרב אשי חתים עלה", אולם כבר כתבו האחרונים שתשובה זו אכן נמצאת היא בספר התרומות ((שער לה סימן י"ג ומ"ד.)) והעיד בעל התרומות שהוא עצמו שאל את הרמב"ן.
ובשולחן ערוך ((חושן משפט סי' קלא סעיף ד.)) הביא את הדין של הרמב"ן וזה לשונו"ערב שבא אצל המלוה בזמנו והתרה בו שיתבע ממונו מהלוה ואם לא, יפטר מהערבות, ולא רצה המלוה והאריך זמן ללוה, יש מי שאומר שאין הערב נפטר בכך, ואין צריך לומר קבלן, ואפילו היו נכסים ידועים ללוה והערב אומר למלוה רד עם הלוה לדין וגבה חובך מנכסים, והאריך זמן ללוה ובנתיים נשתדפו הנכסים, גובה מהערב. – וסיים על כך השולחן ערוך – וצריך להתיישב בדין", והרמ"א כתב עלך כך שהסיבה שצריך להתיישב בדין זהו משום "כי יש חולקים בזה".
והסמ"ע (סק"ז) ביאר את דברי הרמ"א שהחולקים בזה הוא המהר"י וייל שפסק בערב שביקש את שטר החוב מהמלווה לגבות בו את החוב מהלוה וסירב המלווה לתת לו שנפטר הערב, ומדייק מכך שאף שלא היה ללווה מעות מוכנים בידו ואף על פי כן פטר את הערב ובמקרה זה הרי נתבאר שהרמב"ן סובר שהערב חייב ((וראה שם בט"ז שלדעתו החולקים בזה הם הרא"ש והטור, ויתבאר להלן, ודעת הש"ך שהחולק בזה הוא הבית יוסף שהובא לעיל.)).
ולמעשה כתב בפתחי תשובה בשם החכם צבי ((שו"ת סימן נ"א.)) שהערב פטור משום שיכול לומר קים לי כהחולקים על הרמב"ן והוסיף על כך החכם צבי שאפילו כאשר לא התרה הערב במלוה שלא להאריך את זמן הפרעון גם כן נפטר הערב והביא החכם צבי שכן משמע מדברי המהראנ"ח ((שו"ת סי' ס'.)) ומשום כך מסיים שם שיכול לומר קים לי כהחכם צבי והמהראנ"ח ((ובדברי הראנ"ח ראה מה שיתבאר בסוף המאמר.)).
כמו כן ראה בשו"ת המהריט"ץ ((חלק א סימן צד ד"ה עוד הטענה.)) שכתב בתוך דבריו שם לפטור את הערב מטענה כזו וכפי שכתב שם וזה לשונו "עוד אני אומר טענה גדולה וחזקה לפטור הערב והיא כשנדקדק בלשון השאלה שהלך למקום הפרעון ותבע הלוה ולא היה לו אז, נתפשר עם הלוה לקחת המעות הנזכרים לאחר זמן קצוב בתנאי שיעשה לו שטר אחר בשבועה וכו' הרי זה מקום לערב לומר אני לא ערבתי אלא בתנאי שתתבענו בזמנו ותאלצהו שיפרע על כל פנים. ואתה הפסדת אנפשך שהרחבת לו זמן ובטחת על שבועתו וכיון שהאריך הזמן הלך לו לבית עולמו ואם לא היית מאריך לו זמן והיית חובשו חדשים בבית האסורים היה מוציא מעות ונותן לך ומי אמר לך שתאריך לו זמן בלתי רשותי וכשלא נתן לך היה לך להודיעני ולתבוע ממני שאפרע לך אז הייתי דוחקו ומוציא ממנו ממוני שערבתי או יוציאני מהערבות ובודאי שכן היה עושה וכיון שאתה לא הגדת לי ונתפשרת עמו והרחבת לו זמן וביני וביני נפטר לבית עולמו מה בידי לעשות הרי אתה הפסדת אנפשך וגלית דעתך שאינך חפץ בערבנות ובטחת על השבועה שנשבע לך נמצא שפשעת במה שהרחבת לו הזמן ואדעתא דהכי לא ערבתי" וע"ש שהביא אח"כ דברי הטור בשם הרמב"ן והאריך בזה ועם כל זה העלה שיכול לטעון קים לי כדעות החולקים על הרמב"ן ועוד הוסיף שם שכל מה שכתב הרמב"ן הוא דווקא כשיכול הערב לתבוע מהמלוה לקחת מהלוה אחר זמנו.
