אני משמש כרב קהילה באנגליה
באשר לעוגות פסח שברכתם "שהכל"
א. האם ניתן להשתמש בהם לסעודת מצווה בסיום של תענית בכורות בערב פסח?
ב. בכל שבת/חג לאחר תפילת מוסף מתקיים "קידוש" בקהילה. דבר זה מזכה את הרבים בקידוש. האם ניתן להסתפק בעוגות שהכל בקידושים במהלך הפסח, אם אני מודיע שרצוי שכל אחד ישתה רביעית יין/מיץ ענבים או שיעשה קידוש בבית (בפועל אני יודע שזה לא יקרה)?
או שעדיף לוותר על כל הקידושים בפסח?
שמעתי שאומרים בשם הרב פיינשטיין שאמר כי ניתן לקבוע סעודה על שהכל בפסח. האם הדבר כן?
תודה רבה וכל טוב
תשובה:
דבר שברכתו שהכל, אין יוצאים בו ידי חובת "סעודה", אולם יש חילוק בין קידוש שצריך להיות "במקום סעודה", לבין סעודת סיום בערב פסח שאין צורך דווקא ב"סעודה" אלא השמחה בעשית הסיום היא פוטרת את המתענים, ולכן כל שמשתתף בזה די בכך, ולכן נהגו רבים שמחלקים מיני תרגימא כתמרים ושקדים וכיוצא בזה, ואף עוגיות שהכל יוצאים ידי חובה [אם כי יש מחמירים לערוך סעודה לפחות במיני מזונות, וכן יש מחלקים יין בזמן הסיום].
במקרה שעשית קידוש בבית הכנסת, תגרום שיאכלו לפני קידוש, לכאורה עדיף שלא לעשות קידוש משום שיש בזה משום "לפני עור לא תתן מכשול", והגם שמכריזים שיש לשתות כל אחד לפחות רביעית יין, אולם כיון שידוע שלמעשה לא עושים כן הרי זה מביא את הרבים לידי מכשול, ומכשול של רבים הוא חמור יותר.
שמועה זו בשם האגרות משה לא שמענו, ולכאורה גם אין לזה בסיס הלכתי, וכי אי אפשר לעשות דברים שברכתם מזונות בפסח, ואף למחמירים שלא לאכל שרויה בפסח, אפשר לעשות מקמח מצה וביצים, וכפי שרבים רגילים לעשות, ובפרט שחומרא זו היא חומרא של כמה מאות שנים ובודאי בזמן חז"ל אכלו שרויה וכמבואר בכמה מקומות במס' פסחים, ולכן לא נראה ששמועה זו יש בה ממש.
מקורות
שו"ע או"ח סי' רעג, נטעי גבריאל (פסח ח"ב פמ"ג ס"ה).
