א. איסור 'בל תלין' קיים גם בשכירות בהמה, כלים ושאר מטלטלין ((משנה (ב"מ קיא.), וכן נפסק בשו"ע (חו"מ סי' שלט ס"א).)). משום כך השוכר רכב ולא שילם בזמן עובר באיסור בל תלין.
ב. לגבי שכירות קרקע, נחלקו הראשונים אם יש איסור בל תלין ((דעת מהר"ם מרוטנבורג (הובא בטור סי' רלט) שאין איסור, וכן דעת תוספות הרא"ש (ב"מ שם). ובשער משפט (סי' שלט סק"א) הוכיח שדעת הסמ"ג והיראים שיש בזה איסור.)), בשו"ע נפסק שאין איסור ((חו"מ סי' שלט ס"א.)), אך הרבה אחרונים כתבו שיש להחמיר כדעת הסוברים שיש בזה איסור ((שער משפט (שם), ערוך השולחן (סי' שלט ס"ב) ואהבת חסד (פ"ט ס"י).)).
ה. שימוש במקוה נחשב לשכירות קרקע, ולכן גם בזה יש להחמיר לשלם בסוף אותו עונה שבה טבל. אם יש לו מנוי חודשי חייב לשלם בעונה בה מסתיים החודש ((תוספות (ב"מ מח. ד"ה נתנו לבלן), ועי' משפט הפועלים (פרק לו הערה סו) ומנחת שלמה (עמוד יד).)) ואפילו אם לא תבעו ((דאף שאינם תובעים אותו, הרי זהו מחמת שאינם יודעים מי חייב להם, ולא מחמת מחילה.)).
ג. יש סוברים ששכירות בתים דינה כשכירות כלים, ועוברים בה בבל תלין ((קצות החושן (סי' שלט סק"א).)), ויש חולקים וסוברים שדינה כשכירות קרקע, שדינה שנוי במחלוקת ((שו"ת משנת רבי אהרן (ח"ב סי' עב), כיון שהטעם בשכירות קרקע הוא משום שאין עובדים עימה אלא עובדים בה, והוא הדין בבתים.)).
ד. השוכר דירה מרוהטת, כיון שחלק מהתשלום הוא עבור הריהוט, וזו שכירות כלים, הרי בחלק זה יש לכל הדעות איסור בל תלין ((סברא פשוטה, וכן הוא במשפט שלמה (עמוד יא).)).
ו. יש פוסקים שסוברים שמכשירי חשמל שהשימוש בהם אפשרי רק אם הם מחוברים לחשמל, הרי הם כ'מחוברים לקרקע' ודינם כקרקע ((חלקת יעקב (יו"ד סי' מא) לגבי טבילת כלים, ובמנחת שלמה (ח"ב סימן סו אות ד) צירף זאת כסניף.)), אך נראה שאין להקל כשיטה זו ((משום שרבים החולקים בזה לגבי דין טבילת כלים, עי' שבט הלוי (ח"ב סי' נז אות ג) ואגרות משה (יו"ד ח"א סי' נח). ועוד, שלגבי איסור בל תלין יש סברא נוספת להחמיר, שאין זה דומה לקרקע שעובדים בה [ולא עימה], שהרי בכלים אלו עובדים 'עמהם'.)), ובפרט שלהרבה פוסקים גם בשכירות בתים ממש יש איסור בל תלין.
ז. מי שמשתמש ברכב של חברו ומשלם רק עבור הדלק או משתמש בטלפון של חברו ומשלם רק עבור עלות השיחות, דינו כ'שואל' ואינו עובר בבל תלין ((שהרי אין זו שכירות אלא 'שאלה', ששואל ממנו את המכשיר עצמו, ומה שמשלם לו את עלות הדלק או השיחות היינו כדין שואל פרה, שחייב במזונותיה. וכן הוא בנתיבות השכיר (פרק מג הערה א).)). אמנם אם הוא משלם לו יותר מעלות השיחה, או שמשלם לו דמי ביטוח על הרכב, דינו כ'שוכר' ועובר בבל תלין ((כי הממון שמעבר לעלות הוא הריוח של הבעלים ונחשב כדמי שכירות.)).
ח. שכר פועל או כלי לשנה, וקצב לו משכורת שמשולמת בסוף כל חודש, אף שלגבי דינים מסוימים הוא נחשב כ'שכיר שנה' [ואינו יכול לפטרו באמצע השנה] מכל מקום לגבי דין 'בל תלין' דינו כשכיר חודש, ויש לשלם לו בסוף כל חודש ((שו"ת תשב"ץ (ח"א סי' סד).)).
ט. מדין תורה צריכים לשלם רק בתום תקופת השכירות ((כי שכירות אינה משתלמת אלא לבסוף. גמרא (ב"מ סה.).)), אך כיום הנוהג בשכירות בתים לזמן ממושך לשלם בתחילת כל חודש וחודש, ויש להסתפק אם עוברים על בל תלין אם לא שלם מראש ((הטעם לפטור הוא כמבואר בקהילות יעקב (ב"מ סי' לז) ועוד אחרונים ששכירות הניתנת קודם השימוש נחשבת כמכירת זכויות השימוש, ולא כשכירות, וכן דעת הגר"ש זעפרני, שאין עוברים. אמנם הגר"נ נוסבוים סובר שעוברים בזה בבל תלין.)). כמו כן יש להסתפק אם עוברים על בל תלין אם לא שילם אפילו בסוף החודש ((דעת הגר"ש זעפרני שההתחייבות לשלם בתחילת החודש אינה מפקיעה את עיקר דין התורה המחייב לשלם בסוף החודש, ועל חיוב זה עובר בבל תלין.)).
י. כששוכרים חדר בבית מלון נהוג לשלם בתום השכירות, וכיון שחלק מהתשלום הוא עבור שכירות החדר, יש בזה איסור בל תלין. כמו כן כששוכרים אולם לחתונה בדרך כלל משלמים בסוף השמחה, ולכן אם אינו משלם עובר משום בל תלין [לסוברים שיש איסור בל תלין בשכירות בתים].
יא. מי ששוכר כלי לימים או לפעולה מסוימת חייב לשלם בתום תקופת השכירות אפילו אם הוא עדיין לא החזיר את הכלי. אך אם לא קצבו מראש את תקופת השכירות, אינו עובר עד שיחזיר את הכלי ((אבני מילואים (סי' כח ס"ק מו).)). אם שכר כלי לפעולה מסוימת ובעל הבית אינו יודע שהשוכר כבר בצע את הפעולה ושתקופת השכירות נגמרה, ולכן אינו תובע, השוכר עובר בבל תלין אפילו ללא תביעה ((אהבת חסד (פ"ט סי"א), דרק במקום שהוא יודע שהסתיימה השכירות ואינו תובעו שייך לומר שזהו מחמת מחילה.)).
