א. ישנם שלש אפשרויות של הסכמים בין עובד ומעביד, ודינם שונה אחד מהשני לגבי איסור בל תלין.
ב. האופן הראשון: פועל שנשכר לעשות מלאכה זמן מסוים, ומקבל שכר עבור הזמן שעובד, והוא המכונה 'שכיר'. והמעסיק חייב לשלם לפועל עד סוף ה'עונה' שבה הסתיימה שכירותו, [אף אם שכירותו היתה יותר מיום אחד, שבוע, חודש או שנה], ולכן, אם סיים ביום עליו לשלם לו עד סוף היום, ואם סיים בלילה חייב לשלם לו עד סוף הלילה. 'סוף הלילה' לענין זה הוא בעלות השחר, ו'סוף היום' הוא ספק אם הוא בשקיעת החמה או בצאת הכוכבים, ולכן יש להחמיר ולשלם בשקיעת החמה, ואם סיים הפועל בין שקיעת החמה לצאת הכוכבים, יש להחמיר ולשלם לו עד צאת הכוכבים, מחשש שזהו 'סוף היום' ((ויקרא (יט יג) ודברים (כד טו) ורש"י שם, וכן במשנה ובגמרא (ב"מ קי:). ועי' באהבת חסד (פ"ט א).)).
ג. פועל המסיים את מלאכתו בסוף העונה ממש, כלומר עם שקיעת החמה או עם עלות השחר, ניתנת למעסיק עונה נוספת כדי לשלם לו. לדוגמא אם סיים את מלאכתו עם שקיעת החמה של יום חמישי, יש למעסיק זמן לשלם לו עד עלות השחר של יום שישי.
ד. האופן השני: פועל שנשכר לבצע פעולה מסויימת, בין אם שכרו מחושב לפי עבודה או לפי זמן ((פתחי חושן (פרק ג סעיף ט הערה כז).)), כגון סנדלר שמתקן נעלים, מכבסה, נהג מונית שנשכר עבור הנסיעה. בזה המעסיק אינו עובר באיסור בל תלין כל עוד שהאומן אינו נותן לו את החפץ שהזמין, אף על פי שהאומן כבר סיים את מלאכתו. אך מיד כשקיבל המעסיק את העבודה שביצע הפועל עבורו, חל עליו החיוב לשלם, ודינו כ'שכיר', המבואר בסעיפים הקודמים, שחייב לשלם עד סוף העונה ((שו"ע (חו"מ סי' שלט ס"י). אמנם באופן זה יתכן ששמו כ'שכיר' תלוי במחלוקת הפוסקים [האם אומן קונה בשבח כלי], ואם כן האיסור בזה הוא רק מחמת שמחמירים בספק דאורייתא, עי' ש"ך (חו"מ סימן שלו).)).
ה. באופן זה יש כמה חילוקי דינים, אם הפועל סיים לעבוד ואמר לבעה"ב 'שלם וקח את החפץ', ובעל הבית לא שלם ולכן הפועל מסרב לתת לו את הפעולה שביצע עבורו, יש אומרים שעובר בבל תלין, ויש אומרים שאינו עובר ((דעת המאירי (ב"מ קיב. ד"ה הקבלנות) שעובר בבל תלין, אך בשו"ת תורת אמת (סי' קיט) כתב שאינו עובר בבל תלין. וראה דברי משפט (סי' שלט).)).
ו. אם הפועל סיים לעבוד והודיע לבעל הבית שיבוא לקחת את החפץ הגם שטרם שילם לו, כל זמן שלא נטל בעה"ב את החפץ אינו עובר בבל תלין ((כן פסק באהבת חסד (פרק י נתיב החסד אות ב) עפ"י דעת השטמ"ק (ב"מ קיב.) בשם רבינו יהונתן. אמנם מדברי שו"ת תורת אמת (סי' קיט) משמע שעובר בבל תלין, ועי' בפתחי חושן (פ"ט הערה לא).)).
ז. אם הפועל מביא את פעולתו לבעל הבית והוא מסרב לקחתה, דעת רוב הפוסקים שעובר בבל תלין ((לדעת הערוך השלחן (חו"מ סי' שלט ס"ח) עובר בבל תלין, ונראה שגם המאירי, הלבוש, המהר"א ששון והרמ"ך ושו"ע הרב סוברים שעובר. אך המשנה ברורה (ביאור הלכה סי' רמב ד"ה לכבד) כתב שאינו עובר, ואפשר שגם הוא לא כתב אלא באופן שמחמת סירובו של בעה"ב לקח השכיר את החפץ בחזרה, ולא נתנו לו בעל כרחו.)).
ח. אם בעה"ב קיבל את החפץ, אבל במקום לשלם לו שכרו מיד הוא נותן לו משכון, יש אומרים שבעל הבית עובר בבל תלין, ויש אומרים שאינו עובר ((דעת שו"ע הרב (הלכות שאלה ושכירות הלכה יג) שאין בעל הבית עובר על בל תלין, ואף שיש לו מעות מזומנים, כיון שהאיסור הוא 'לעשוק שכיר', וזה אינו עושק. אך דעת הערוך השלחן שעוברים, כיון שהפועל זקוק למעות כדי לקנות מזונות, ומשכון אינו מועיל לו.)). אך אם בתחילה הסכים הפועל לקחת משכון במקום מעות, אף אם אח"כ הוא תובע מעות, אין בעל הבית עובר בבל תלין ((כך כתב בשיבת ציון (סי' ק) וטעמו כיון שבנתינת המשכון נהפך ממון השכירות ל'חוב', ובחוב אין איסור בל תלין, ולכאורה דין זה הוא לדברי הכל.)).
ט. האופן השלישי: פועל שמשתמש בחומרים שלו כדי לבצע פעולה מסוימת ובסוף ישלם לו המעסיק עבור התוצאות של פעולותיו. כגון: סופר שנשכר לכתוב ס"ת בקלף שלו, סנדלר שקונה עור וכו' ועושה נעלים עבור לקוח, חייט שקונה בד ומכין בגד עבור לקוח פרטי. אופן זה אינו נחשב כלל 'שכירות פועלים', אלא זו כמו מכירה, ובמכר אין דין של בל תלין ((שו"ת תורת אמת (סי' קיט), ערוך השולחן (אות ז) ואהבת חסד (נתיבת החסד אות ד).)).
י. דוגמאות נוספות לאופן השלישי, הזמנת שירותי קייטרינג ((משפט שלמה (ח"ב סוף נתיב כ'), כיון שמשלמים לפי מנות, ואם אירע אונס ולא הביאו את המנות, אין משלמים.)), אדריכל המכין תוכניות בניה ((הגר"י סילמן. אלא אם כן יש לו תפקידים נוספים, כגון פיקוח על העבודה או הופעה בפני ועדות שונות.)). אמנם 'קלדנית' דינה כשכירה רגילה, אף אם היא מדפיסה על נייר שלה, כיון שעיקר העבודה היא ההעתקה מכתב יד למחשב, ולא הדפים המודפסים ((בירור הלכה (ח"ו עמוד תרז).)).
