שאלה:
האם מותר להשתמש במשחת שיניים חלבית בתוך שש שעות לאכילת בשר.
תשובה:
יש להקל בזה לאחר ברכת המזון והמתנת שעה אחת לפחות לאחר הסעודה.
מקורות: בדעת תורה (יו"ד סי' פט ס"א) הביא שמותר לשפשף את שיניו בחלב בתוך ו' שעות לאכילת בשר, ונשמע מזה לנדוננו שמותר לצחצח שיניו במשחת שיניים חלבית. ומעיון בדבריו נראה שסיבת ההיתר הוא משום שאיסור חלב אחר בשר אין זה מאכלות אסורות אלא איסור הרחקה על הגברא, ולא גרע מטעימה בתענית דמבואר בשו"ע (או"ח סי' תקסז ס"א) שמותר לטעום ולפלוט וכתבו הפוסקים שם דהטעם דאכילה ושתיה קבל ע"ע ולא הנאה, וגם כאן י"ל שגדר האיסור באמת הוא רק איסור אכילה ולא איסור הנאה. אע"פ שמדבריו נראה שהיה מקום להקל אפילו בתוך שעה יש להקל, אולם ממה שכתב שם להקל משום רפואה, הרי באחרונים מבואר (עי' חכמ"א כלל מ סי"ג, וערוה"ש סי' פט ס"ז), שבמקום שאינו בריא יכול לסמוך על המתנת שעה, וא"כ ג"כ כאן לכא' יש להקל אך לא בתוך שעה לאכילת בשר.
במחילת כבוד תורתך, נראה שפסקך מחמיר יותר מידי. דאף בלועס בשר ממש לתינוק בלי בליעה, אף שיש פוסקים שמחמירים להמתין אח"כ שש שעות בשביל לא פלוג, מ"מ דעת הרבה פוסקים [כולל רעק"א (ס' פ"ט ס"ק ב') היד יהודה (שם פיה"א ס"ק א', פיה"ק ס"ק ג') הערוך השלחן (שם ס"ק ד') ואפ' הבדי השלחן (שם ס"ק ל"ח) והמעדני השלחן (שם ס"ק ד' – לעת הצורך) הוא להקל בהמתנת שעה.
וכל זה מיירי בלועס בשר ממש ופולט, אבל בכשרק טועם, בלא לעיסה כלל – כל הפוסקים העתיקו דברי המהרש"ק בזה (הגהות חכמת שלמה על פמ"ג מ"ז ס"ק א') – דדוקא לועס אבל אם לא לעס כלל רק טעם בלשונו ופלט מיד אין צריך להמתין לכולי עלמא ואין בזה גדר וסייג כלל, עכ"ל. וכ"כ הפר"ח (ס"ק י"ח) בענין טעימת תבשיל דאינו כלום ורק צריך קינוח והדחה. וכן הוא דעת הזבחי צדק (ס"ק ה') והבן איש חי (ש"ש פרשת שלח ס"ק ט') והדעת קדושים (ס"ק ג') שמסביר דעיקר הטעם של בשר שנמשך הוא רק על ידי סעודה, וטעימה בלי בליעה י"ל דקיל גם לטעם ההוא שעל ידי מים שמדיח פיו סר הטעם מהפה, ורק על ידי הסעודה שוהה הטעם יותר, עיי"ש. וכן הסכימו למעשה הערוך השלחן (ס"ק י"ד) והכף החיים (ס"ק ד'). וכ"כ בשו"ת כפי אהרן (ס' ל') דבטעימת לשון לחודא ליכא מאן דמצריך שהייה, דליכא לא טעם דרש"י ולא טעם דרמב"ם, עיי"ש. וכן פסק לדינא הגר"י קמנצקי (אמת ליעקב על שו"ע יו"ד ס' פ"ט הערה ל"ה) ובשו"ת רבבות אפרים (חלק ח' ס' שכ"א – אבל מסיק דמ"מ יותר טוב להחמיר שלא לעשות אא"כ יש צורך).
וכל זה מיירי אפ' בטעימת בשר שאינו חייב להמתין כלל אחריו, אבל במשחת שיניים יש כמה סניפים יותר על מה לסמוך.
א] לפי דעת כמב פוסקים משחת שיניים (או לכל הפחות הרכיבים בפנים) מיקרי דבר שאינו ראוי לאכילה, ודבר שאינו ראוי לאכילה קיי"ל שאינו צריך ששים לבטלו אלא מספיק ברוב כנגד האיסור. [דאף שהמג"א (או"ח ס' ש"י ס"ק ח') משמע דגם בדבר דלאו מידי דאכילה (אפר שהוסקו בשבת שנתערב עם אפר של אתמול) יש שיעור, דהיינו שצריך ששים כדי שיבטל, מ"מ, היד יהודה (ס' צ"ח בפיה"ק ס"ק ד' ופיה"א ס"ק ג' ובהשמטות בסוף הספר) התפלא עליו והעלה בראיות דבע"כ כל עניני טעימה ושיעור ששים לא נאסרו רק באיסור אכילה אבל באינו איסור אכילה אף אם הוא דבר שראוי ליתן טעם כמו מי פירות במקוה אפ' שלא במינו בטל ברוב. וע"ע בדרכי תשובה (ס"ק י"ב). ונראה שזה ג"כ כוונת הפמ"ג (שם בא"א) בקושייתו על המג"א מדשל"מ, דמשא"כ במוקצה דלא שנא באפר טעם למה לא יבטל ברוב, עיי"ש, וק"ל. וכן הוא דעת הישועות יעקב (סוף ס' ק"ה) לגבי סוכר שנותנים דם בפנים כדי ללבן אותה בשעת רתיחה, דהעלה להיתר דלעולם לא בא הדם כדי שיתן טעם, רק כדי ללבן הסוכר, עיי"ש. וכן פסק למעשה הג"ר יעקב קמנצקי (אמת ליעקב על שו"ע יו"ד ס' ק"ג הערה מ') בענין משחת שיניים שיש ברכיבים דברים שאינם כשרים אבל אינם ראויים לאכילה, דבטלים ברוב ולא צריך ששים, עיי"ש. ושמעתי מאת הג"ר ראובן פיינשטיין שליט"א [וגם מאת אחיינו הרה"ג מרדכי טענדלר שליט"א, וכן כתוב בשו"ת רבבות אפרים (חלק ב' סוף ס' י')] שכן פסק אביו הג"ר משה פיינשטיין דמותר להשתמש במשחת שיניים, שהמרכיב שאינו כשרה – גליצרין, בטל ברוב וגם בזה לא שייך לומר אחשביה (וזה לשיטתו – עיין בהערתי על התשובה בנוגע לכדורי דיאטה). ונראה שכן אפשר לדייק מתשובותיו, דבשו"ת אגרות משה יו"ד חלק א' (ס' ס"ב) כתב דגליצרין הוא דבר שאינו נותן טעם כלל וגם הוא רק נותנים מעט בפנים, ולא ניתן לטעם אלא כדי שיהיה קל לבלוע, ודומה לעוד דברים שאין שייך לטעום. וביו"ד חלק ב' (ס' כ"ד) האג"מ כתב להדיא דדבר שאין בו טעם ולא ניתן לטעם הוי נתבטל ברוב, עיי"ש, וק"ל.] וכל זה לענין דברים שאינם כשרים בפנים שהקילו מטעם זה, ונראה מכ"ש לדבר היתר אף שהוא חלבי דבטל ברוב בנ"ד.
ב] יש עוד סברות להתיר משחת שיניים ואפ' ברכיבים שאינם כשרים – וע"ע בשו"ת הר צבי (יו"ד ס' צ"ה) שמתיר משחת שיניים מטעם אחר, דכיון שהוא איסור פגום וגם אינו בולע כלום, אינו שייך לאסור הטעימה, דלא שייך החשש של שמא יבוא לאכלו דאינו ראוי לאכילה, עיי"ש. וכן כתב הגרי"א הענקין (כתבי הגרי"א הענקין כרך שני תשובות איברא פרק ג' ס' מ"א) דבמשחת שיניים אין לדקדק בשימושו, שהרי אין בולעים כלום מזה, ולהכניס איסור בפה בדרך ארעי כשהוא מעורב במיני חול וכדומה שמבטלין אותו מתורת אוכל, ואחר כך מדיח פיו היטב, כנראה שאין חשש, עיי"ש . וכ"כ בשו"ת אור לציון (חלק ג' פרק ח' סע' ו') ובשו"ת כוכבי יצחק (חלק ב' ס' י"ז סוף ס"ק ה') ובשו"ת מנחת חן (יו"ד סוף ס' ב'). וכן הוא דעת הגרח"פ שיינברג שליט"א (מובא בשו"ת דברי חכמים יו"ד פרק ב' ס"ק כ"ד) והגר"מ בראנסדארפער (שו"ת קנה בשם חלק א' ס' כ"ה ס"ק ב') לגבי מי פה (מים לשטיפת הפה) שיש בפנים רכיבים שאינם כשרים, דלא צריך הכשר כלל, עיי"ש. [וזה כדעת הנו"ב (שו"ת תנינא יו"ד ס' נ"ב) בכוונת הצמח צדק (שו"ת ס' מ"ז) שמובא בדברי הפ"ת (ס"ק ב'), עיי"ש.] וע"ע בשו"ת רבבות אפרים (חלק א' ס' י"ד) שמביא שני הטעמים הנ"ל להתיר וכתב דאין במשחת שיניים טעם ונתבטל ולא הוי אוכל ולא מרגיש הטעם ומה שיש נפסל מאכילת כלב וגם יש מקום להתיר מטעם זה וזה גורם ומדוע יש לחוש לאסור, אבל מסיק דכיום שיש משחת שיניים כשרה בודאי טוב יותר להשתמש בכשר, עיי"ש. וע"ע בשו"ת יבקש תורה (חלק ג' ס' כ"ז) שמאריך בענין משחת שיניים ומביא הרבה טעמים להקל, עיי"ש. ואף שיש פוסקים שמחמירים, כולל הפאת שדך (שו"ת ס' פ"ד) שפקפק בההיתר של טעימה בלא בליעה, והמשנה הלכות (שו"ת חלק ט' ס' קנ"ד) שהעלה דאמר החכם הרחק מדרכי ההיתר שלא תבוא לידי איסור, וכל שכן הכא שהוא להשתמש בתדירות, עיי"ש, נראה מכל הנ"ל שהסכמת הפוסקים הוא להקל בדינו של משחת שיניים או מי פה שיש בפנים רכיבים שאינם כשרים. וכל זה רק לדינא, דבודאי אם יש אפשרות להשיג משחת שיניים או מי פה או תרופות שהרכיבים הוי כשרים (וכל שכן בהשגחה) דאז מצוה מן המובחר להדר אחריהם לקנותם (וכמו שהבאתי בשם כמה גדולה הפוסקים בהערותי על התשובה בענין כדורי דיאטה). ונראה מכל זה דאפ' שיש איסור ממש, יש את הסברא דלא חזי לבלוע כלום מזה, ומכ"ש בנ"ד.
ג] הסברא שכתבת מאת המהרש"ם בדעת תורה מיירי לגבי טעימה, וכבר הוכחתי דלגבי טעימה בלי בליעה לגבי בב"ח אינו חייב להמתין כלל.
ונראה מכל הנ"ל דמכ"ש לגבי משחת שיניים דלגבי כמה פוסקים מיקרי דבר הפגום ואינו ראוי לאכילה, וגם שקיי"ל דלגבי הרכיבים החלביים צ"ל שבטלו כבר ברוב (ולכן לא הוי בעצם חלבי כלל), וגם שאינו חזי לבלוע רק לפלוט אח"כ – וזה משתמשתו, וגם בנ"ד העתיקו הפוסקים דברי המהרש"ק למעשה – דלמעשה בנ"ד אפשר להקל אפ' בלי המתנת שעה, רק ע"י קינוח והדחה מקודם.
כל טוב,
יהודה בצלאל שפיץ
נו"נ בכולל הלכה אור לגולה שע"י ישיבת אור שמח
ירושלים
השאר תגובה