לשאלת מעלת כב' האם בעל ברית אם מותר במלאכה ביום המילה.
יש שנהגו שבעל ברית אינו עושה מלאכה ביום שמקיים מצות ברית מילה בבנו, וכפי שכתב במאמר מרדכי (או"ח סי' תסח סק"א) וכתב שם סמך למנהג זה שמאחר והבאת בנו בברית מילה הרי היא כהקרבת קרבן (וכמבואר במדרש רבה אמור (פכ"ז) ובפרקי דר"א והובא ברבינו בחיי בראשית יז יג ובזוה"ק (חדש צה.) וכפי שכתב השו"ע (סי' רסה ס"ח) שמשום כך אבי הבן עומד על המילה בשעת הברית, (ע"ש בביאור הגר"א ובערוך השלחן סי' רסה סל"א). ומשום כך כמו שבכל יום שאדם מקריב קרבן הרי הוא יום טוב שלו, ואסור במלאכה, לכן גם ביום ברית המילה של בנו ראוי לאדם שלא לעשות מלאכה באותו היום, וכן כתב הגר"ח פלאג'י (שו"ת נשמת כל חי ח"א יו"ד סי' סב, רוח חיים יו"ד סי' רסה אות ט), ובנו של הגרח"פ הגר"א פלאג'י (שו"ת ויען אברהם או"ח סי' מא).
אולם מעיקר הדין נראה שאין בזה איסור ואינו אלא מנהג בעלמא, וכמבואר בשו"ת זרע אמת (או"ח סי' עו), וכן פשוט להפר"ח (סי' קלה) והברכ"י (שם סק"ו) ואוזן אהרן (מע' מ אות עד) שאין איסור מלאכה לבעל ברית, ולכן במקום שאין בזה מנהג לאיסור אין מקום לאסור, אך הרוצה להחמיר על עצמו רשאי.
גדר המלאכה שיש לאסור היינו מלאכה שאסור בה חתן בשבעת ימי המשתה שהיא מלאכת כפיים אבל כתיבה וכיוצא בזה אין חשש ויכול לעשות, וכפי שמשמע בדברי הכנה"ג שהביא הברכ"י (שם) ועי' שו"ת דברי דוד (טהרני, יו"ד סי' נו) שכתב שאין לעשות מלאכה האסורה בחול המועד ולא דק בזה ויש שכתבו עי' שו"ת מגיד תשובה (ח"ו יו"ד סי' סה) שעיקר המנהג הוא דווקא במלאכה העיקרית שעוסק בה כדרכו בחול במקצועו אך מלאכות קלות שבבית מותר, והעיקר כמו שנתבאר שמלאכה שאין לחתן לעשות אף לו אין לעשות אך שאר מלאכות קלות מותר ובכלל זה כביסה וכדו', ויש שכתבו שהמנהג כן רק עד זמן הכנסתו בבריתו של אברהם אבינו כ"כ באוצר הברית (סי' ח אות א), ואמנם מדברי הפוסקים משמע שמנהג זה נהגו בעיקר בבני עדות המזרח ולא מצינו בדברי הפוסקים בני אשכנז שכלל דברו בזה.
