מסוף המאה השש עשרה היה נהוג בין בני עמנו להשתמש לצורך מסחר בשטר אשראי ייחודי ששימש כעין צ'ק של ימינו. השטר הזה נקרא 'שטר ממרנ"י' ((עיי' ש"ך חו"מ נ, ז "וכן המנהג בזמנינו שקונין ממרנ"י זה מזה ואלו היה הממרנ"י בטלה בזה לא היה שום אדם קונה שום ממרנ"י… אבל בממרנו"ת שבזמנינו, דשכיח טובא, שקונים זה מזה יותר מן המטלטלין". עצם תקיפות שטר מסוג זה נפסק בשו"ע חו"מ סא, ד.)). בשטר ממרנ"י מתחייב החותם בשטר מעבר לדף לשלם סכום מסויים לכל מי שמציג שטר זה (בטופסי שטרות מצויין בדרך כלל 'למוכ"ז' = למוציא כתב זה). שטר זה שימש כאמצעי תשלום לכל דבר ועבר מיד ליד.
עיקר החידוש בשטר 'ממרנ"י' הוא: שבעוד שבשטר חוב רגיל מתחייב הלוה למלוה מסויים הנקוב בשמו בתוך השטר, בשטר הממרנ"י אין החותם מטה מתחייב לאדם מסויים, אלא מתחייב לשלם לכל מי שלבסוף יוציא השטר חוב ויציגו לפניו. ומתעוררת השאלה: היכן מצינו שאפשר לזכות ממון לאדם בלתי מוגדר וידוע מראש.
הרא"ש בתשובה (סח ט) מביא כמה ראיות שאפשר להשתעבד לאדם שאינו מסויים. אחד מהראיות שמביא הרא"ש הוא מהמסופר בספר שמואל א (יז, כה) על שאול המלך שהבטיח למי שיהרוג את גלית שיתן לו עושר גדול – "והיה האיש אשר יכנו, יעשרנו המלך עשר גדול", ומצינו שדוד המלך זכה בכסף וגם קידש את מירב בת שאול בכסף זה (סנהדרין יט:). והרי גם שם הרי לא היה ידוע מראש מי יהיה זה שיהרוג את גלית, ומוכח מזה שהתחייבות מעין זו יש לו תוקף הלכתי שכן דוד המלך קידש בו את מירב.
ובאמת יש להביא סימוכין לדין זה מסוגיין: שהרי תניא (קמא:) 'המבשרני במה נפטר רחמה של אשתי, אם זכר, יטול מנה, ילדה זכר נוטל מנה'. המדובר כאן הוא באדם שמבטיח לשלם מנה לכל מי שיביא לו הבשורה הטובה שאשתו ילדה לו בן זכר, גם מכאן מוכח שאפשר להתחייב תשלום ממון לאדם שאינו מסויים, ואין בזה כל חשש ((במהרי"ט (חו"מ סי' כג) ובקצות החושן (סא,ג) האריכו בשאלה למה אין חסרון 'ברירה' בהתחייבות מסוג זה, ולאור מסקנתם יוצא שאין דמיון בין שטר ממרנ"י למקרה של המבשרני במה נפטר רחמה של אשתי ולמקרה של שאול, ובשניהם החיוב נובע מזה שהתשלום הוא בעד השירות שנתנו לו ומדין שכירות פועלים, אבל הנתיבות (סא,ג) מקיים דברי הרא"ש וסבר שאין כאן חסרון ברירה כיון שבשעה שחל החיוב בפועל כבר הוברר הדבר למי התחייב, עיי"ש.)).
מה הם הראשי תיבות ממרנ"י?
זה לא ראשי תיבות זה שם של שטר לכל המוציאו. [שם בלועזית].
השאר תגובה