בדבר שאלתו על כתובה שהיתה כתובה כראוי אלא שמיד לאחר גוף השטר עשה הצייר ציור גדול ולאחר מכן העדים חתמו, ויש לדון שאע"פ שעדים שחתמו במרחק שני שורות מהשטר, השטר פסול, מכל מקום יתכן שיש להכשיר את כתובה זו משום שמחמת הציור לא יתכן שום אפשרות של זיוף, שהרי אם יוסיף שם דברים הדבר יהיה ניכר.
תשובה: שו"ע (חו"מ סי' מה ס"א) כתב העדים חותמים למטה בשטר, ולא מן הצדדים, ולא מלמעלה. וכתב שם הסמ"ע דאם היו חותמים מלמעלה היה יכול לזייף ולהוסיף מה שירצה למטה. סמ"ע. ובש"ך כתב דאי"ז הטעם, דהא אף באופן שאינו יכול להוסיף כלום וכגון שלא נשאר מקום פנוי בשטר או שכתבו הכל שריר וקיים, או שחתם ע"א למטה וע"א מן הצד, מ"מ לא מהני כל שלא חתמו שניהם למטה, והיינו כיון שלא נעשה כתיקון חכמים. אמנם בנידון דנן שבין חתימות העדים לשטר הוא מלא בציורים וקוים יש לפוסלו מהדין המבואר בשו"ע שם בסעיף ו לגבי הרחיקו שני שיטים 'ואפילו טייטוהו בדיו (פירוש מלאו נקודים נקודים של דיו), פסול, שלא יאמרו: חתמו על הטיוטא ולא על עיקר השטר'. וביאר הסמ"ע דהיינו שמילאו את רווח ב' השיטין בדיו באופן שא"א לראות מה היה כתוב שם, ובכה"ג לא הוכשר השטר כיון שנראה שהעדים חתמו על הטיוטא, והיינו שהעידו שתחת הדיו לא היה כתוב דבר חשוב לחובת בעל השטר והוא מחקו. סמ"ע, וכתב עוד בשם הנמוק"י דאף אם טייטו באופן שאפשר לראות שלא היה כתוב מאומה תחתיו וכגון שעשו נקודות נקודות של דיו מ"מ לא מהנו חתימותיהם [ובנתיה"מ ביאר דיאמרו שחתמו להעיד ע"ז שאין בו ריעותא]. ובש"ך תמה דא"כ אמאי נתן הסמ"ע טעם בתחילה שחתמו על הטיוטא, הא לדבריו אף באופן שאין לומר שחתמו על הטיוטא פסלינן ליה. אמנם הש"ך עצמו כתב דרק כשאין ניכר הכתב שתחת הטיוטא פסלינן ליה ומטעם שכתב המחבר דחיישינן שחתמו אטיוטא, אבל כשנראה שלא היה כתוב שם כלום נראה להכשיר, דאז ע"כ שאינם חתומים על הטיוטא אלא על עיקר השטר.
והעולה מהנ"ל שבאופן שיש ציור או טיוט כשנראה שלא היה כתוב שם כלום נראה להכשיר, דאז ע"כ שאינם חתומים על הטיוטא אלא על עיקר השטר, לדעת הש"ך כשר ולדעת הנמ"י שהובא בסמ"ע פסול.
