מצאתי כרטיס כשר כארד, דהיינו כרטיס שגירדו ונמצא מספר בן כעשר ספרות וכל פעם מתקשרים מכל טלפון שהוא 1800 וכו' ואח"כ מקישים הקוד הזה.[ובדקתי שבאמת יש יתרה של כ200 דקות] ואין בו סימן חוץ מעצם הספרות שזה בפשטות אף אדם לא זוכר בע"פ כדי לתת סימן.
לכא' פשוט שאם הבעלים העתיק את המספר לעצמו אסור לי להשתמש בזה שהכרטיס רק סימן ואין זה החפץ בעצמו, אך זה אפשר לבחון אם יעברו שבועיים והיתרה תשאר אותו דבר עכ"ר שאין הדבר כן.
וא"כ שאלתי דזה ודאי אין חיוב להשיב לחברה שכבר מכרו וקיבלו את הכסף על שיחות אלו אך לגבי האדם המאבד האם נחשב שאיבד את השיחות וכיון שאין סימן יש כאן יאוש ומותר לי לנצלם. או"ד השיחות אף פעם לא נאבדו והוא רק איבד את הדבר שמזכיר לו כיצד להתקשר, וא"כ יש לו חוב אצל החברה וגם אם מועיל יאוש בחוב אין זה קשור אלי ואם אשתמש זה סתם גניבה?
תשובה:
הצד השני שכתבת הוא הנכון, שהחברה אינה חייבת לך כלום, אלא לקונה הכרטיס, ואסור לך להשתמש בשירותי החברה, כאשר היא לא חייבת לך כלום. אם המאבד יפסיד את הדקות שקנה הרי זה הריווח של החברה.
האם הוא הדין במוצא כרטיסיה של אוטובוס וכדו' שיהיה אסור להשתמש בו?
בשטרות (שיקים וכדו') החוק הוא שרק אוחז כשורה יכול לתבוע ולא אדם שמצא. בכרטיס לוטו מי שמחזיק בו יכול לתבוע את הפרס אפילו אם הוא אוחז בו שלא כדין. בכרטיסיה, אני מניח שהמצוא אינו רשאי לעשות בו שימוש.
בנוסף לכך, אני מניח שהמאבד של הכרטיסיה ימצא דרך לקבל את המגיע לו גם ללא החזקת הכרטיסיה, כגון שיימנע מלשלם על נסיעה חזרה מהכותל במוצ"ש וכדו'. כך שאם המוצא ישתמש בכרטיסיה, הרי שייעשה שימוש כפול באותם נסיעות.
עיין בערוך השולחן חו"מ סי' נ סעיף ג וסי' סה סעיף ט שמשמע שהמוצא שטר סחיר שהלווה משתעבד לכל המוציאו היה יכול לגבות אלמלא שיש בו סימן והמלווה לא התייאש, אבל בשיק סחיר שכל תוקפו מבוסס על החוק והמנהג, פשוט שאם לפי החוק המוצא אינו יכול לגבות בו, הלווה לא השתעבד לו.
השאר תגובה