דיירי כניסה ב' שכדי להגיע לבניין שלהם חייבים לעבור דרך כניסה א', האם חייב הועד-בית שלהם להשתתף בהוצאות הניקוי של כניסה א'? לטענתם עד כה לא חייבום ורוצים לפטור עצמם בטענת מחילה?
תשובה:
שלום רב,
אם יוצא שדיירי כניסה א' משלמים כל חודש סכום יותר גבוה מדיירי כניסה ב', ניתן לדרוש שהתשלום יהיה שווה ודיירי כניסה ב' ישתתפו בהוצאות הניקיון, אבל אם התשלום שווה אין טעם לדרוש זאת.
נימוקים:
באופן כללי כל הדיירים של שתי הכניסות חייבים להשתתף יחד בכל ההוצאות של שתי הכניסות. בחלקים שרק דיירי כניסה אחת משתמשים בהם, והדיירים האחרים אינם עוברים שם, כגון בחדרי מדרגות, ניתן להחליט להפריד את הניהול. כדי לדרוש להפריד את הניהול יש צורך שיהיה מבנה מחולק ולא יהיה צורך לאחרים לעבור אפילו לא באקראי.
אני מניח שבמקרה זה הפרידו את הניהול של וועדי הבתים לשם נוחות ולהקל על הניהול והגבייה. אם דיירי כניסה א' ידרשו מדיירי כניסה ב' להשתתף בהוצאות הנקיון שלהם, ידרשו גם דיירי כניסה ב' להשתתף בהוצאות הנקיון שלהם. ואני מניח שהשטח של כניסה ב' אינו נפרד לגמרי מדיירי כניסה א', והילדים של כניסה א' נכנסים מפעם לפעם לשטח של כניסה ב', כך שלא ניתן לומר שכניסה ב' היא נפרדת וכניסה א' אינה נפרדת.
אם יוצא שדיירי כניסה א' משלמים יותר, יש טעם לבקש שדיירי כניסה ב' ישתתפו איתם או לאחד את הניהול, כדי שכולם ישתתפו בשווה. אבל אם דיירי כניסה א' אינם משלמים יותר, אין טעם לבטל את הדרך הנוחה שהיתה נהוגה עד היום.
אין טענת מחילה אם לא תבעו סכום כסף במשך זמן מסוים.
מקורות:
חוק המקרקעין סעיף 59. לפי פסק בית משפט המחוזי בירושלים (ע"א 6217/05) האפשרות לדרוש ניתוק מתשלום הוצאות היא רק אם נפרדים פיזית ואם אין שום צורך מעבר, לא פתח חירום ולא שעוני חשמל מים וגז. חוק זה קובע אף בדין תורה ועיין כאן.
אין כאן מחילה על המעבר, כיון שהמעבר הוא לפי הדין, שהרי מדובר ברכוש משותף לכל הדיירים, אלא מחילה על חוב כספי. הימנעות מתביעת חוב כספי זמן רב איננה מחילה. עיין שו"ע חו"מ סי' סא סעיף ט.
