לתרומות לחץ כאן

שילם עבור חברו בכרטיס אשראי וקיבל הנחה

מישהו ביקש ממני לשלם עליו בויזה והוא ישלם לי את התשלומים ובחיוב היה לי הנחה, האם אני צריך להחזיר לו את ההנחה או לא, תודה רבה.

תשובה:

שלום רב,

אינך חייב להחזיר לו את ההנחה, אבל עדיף להתפשר.

מקורות:

בשו"ע חו"מ סי' קפג סעיף ו נפסק שאם שלח שליח לקנות עבורו אוכל מסוים, והמוכר הוסיף לתת לשליח יותר מהמדה שהיה צריך לתת, יש לשליח ולמשלח להתחלק ביתרון. הסיבה שצריך להתחלק הוא כיון שכספי המשלח גרמו שהמוכר יוסיף, או כיון שמסופקים שהמוכר התכוון לתת למשלח. יש מקום לומר כן גם בנידון זה, שאף שבעל הכרטיס הוא חבר במועדון ולכן קיבל הנחה, אבל הקניה של השני גרמה להנחה זו. מצד שני ניתן לומר ששליח פועל לטובת המשלח ולכן המשלח גם זכאי לתוספת, אבל בעל הכרטיס מקבל את ההטבה באופן אישי וההסכם שלו עם המשתמש בכרטיס הוא לשלם את מלוא הסכום.

ונראה להביא ראיה מהגמ' בב"ק דף קטז ע"א שאם אדם הבטיח לשלם כדי לסלק את ההפסד ובסופו של דבר לא היה הפסד אין המתחייב נפטר, ששינינו שם: "שטף נהר חמורו וחמור חבירו שלו יפה מנה ושל חבירו מאתים הניח זה את שלו והציל את של חבירו אין לו אלא שכרו ואם אמר לו אני אציל את שלך ואתה נותן לי את שלי חייב ליתן לו", ובגמ' "בעא מיניה רב כהנא מרב ירד להציל ועלה שלו מאליו מהו, אמר ליה משמיא רחימו עליה". ונחלקו הראשונים בביאור הגמ', רש"י והנימוקי יוסף מפרשים שהספק בגמ' הוא אם חייב לשלם לו חמור על כך שהוא הפקיר את גורל חמורו לטובתו, או שאינו חייב מכיון שהוא לא הפסיד חמור, ופשטו בגמ' שחייב לשלם לו על עצם הפקרת גורל חמורו. וכן מפרש החזון איש בחו"מ סי' יח אות ג בדרך זו. אבל בשיטה מקובצת מובא בשם רבינו יהונתן שמפרש את הספק אם אומרים שלא נתכוון מתחילה לשלם לו דמי חמור על הצלת חמורו, אלא משום שהיה סבור שימות חמורו של המציל, וכיון שלא מת אינו משלם לו אלא שכרו, או שכיון שקיבל עליו לשלם לו דמי חמורו, חייב לשלם לו בכל מקרה, שמשמים ריחמו עליו שלא יפסיד חמורו. והמסקנה שחייב לשלם בכל מקרה. וכן מפרש הנתיבות בסי' רסב סק"ג. ולפי זה בנידון דידן, אין המשלח נפטר מההתחייבות בגלל שהשליח נפטר מחלק מההתחייבות שלו לחברת האשראי, ואפילו לפי פירוש רש"י והנימוקי יוסף שחייב לשלם למציל על שהפקיר את חמורו, מכל מקום, בנידון דידן מיד לאחר שהשליח העביר את הכרטיס חל עליו סיכון שיתחייב לשלם לחברה את מלוא הסכום. שהרי אין החברה מתחייבת לעדכן את הלקוח על שינוי ברשימת נותני ההנחות.

הצטרף לדיון

4 תגובות

  1. הטעם לדין המבואר בסוף הסימן כתב הסמ"ע שם בס"ק כה שהכסף הוא של המשלח ולא יצא מרשותו ומעולם לא זכה בו השליח. בנידון זה החבר לא נתן כסף לבעל הכרטיס וביקש שיקנה בו, אלא ביקש מבעל הכרטיס שיחייב את הכרטיס סכום מסוים והוא ישלם לו. בעל הכרטיס אכן חייב את כרטיסו אלא שחברת האשראי העניקה לו הנחה. במקרה כזה לא שייך הטעם המבואר בסמ"ע.

  2. החילוק הוא שבדין המבואר בשו"ע המשלח אינו נותן כלום ולא מתחייב כלום לשליח, המשלח רק מפקיד את כספו ביד שליח לצורך מטרה מסוימת וכשמטרה זו לא התקיימה, על השליח להחזיר את הכסף שמעולם לא זכה בו.
    בנידון דידן בעל הכרטיס משעבד את עצמו בסכום מסוים לחברת האשראי ותמורת זה חבירו מתחייב לו סכום כזה במקומו. החבר חייב לבעל הכרטיס ולא לחברת האשראי. בעל הכרטיס אינו שליח למסור כסף, אלא אמצעי, מתחייבים לו והוא מתחייב לאחרים.
    אין ספק שבעל הכרטיס השתעבד לחברת האשראי את מלוא הסכום, שהרי חברת האשראי יכולה לבטל את ההנחה ללא הודעה מוקדמת, כמו כן החבר נהנה כמלוא הסכום, ואף הביע נכונות לשלם סכום זה. עתה טוען החבר (או יכול לטעון) שהסכים להתחייב במלוא הסכום רק אם בעל הכרטיס ישלם סכום זה בפועל. טענה זו אינה מוכרחת, ניתן גם לומר שהתחייב בסכום שקיבל תמורתו, כלומר כפי הנאתו, או כפי הסכום שבעל הכרטיס השתעבד לחברת האשראי.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל