כתב הרמב"ם (ה' ע"ז …ה"ו) שיעור הפיאות לא נתנו חכמים שיעור ושמענו מזקיננו שאין מניחים פחות מד' שערות.
והסמ"ג ונמוק"י בשם רבנו אבי העזרי הביאו דברי התוספתא (פ"ד דמכות ה"ד) יש תולש שתי שערות וחייב משום נזיר ומשום מקיף.עכ"ל. ועפ"ז הסיקו להלכה דתולש שתי שערות חייב בפיאות הראש דומיא דנזיר. עכ"ד.הביאם הב"י והסיק להלכה (כ"פ בשו"ע סעיף ט) דכיון דספיקא דאורי' היא יש ליזהר מלגלח הצדעים מכנגד שיער פדחתו ועד למטה מן האוזן מקום שהלחי התחתון יוצא ומתפרד שם ועל רוחב מקום זה לא תגע בו יד בתער או במספרים כעין תער.עכ"ל.
וכן נקט הב"ח שצריך להניח כל שיעור אורך הפיאות והרוחב כולו ואם תולש שתי שערות מהם חייב וכדין תולש שתי שערות בשבת ושתי שערות מסמני טומאה והכי נקטינן עכ"ל.
וכתב החת"ס שאין ראיה מהתוספתא דתולש שתי שערות וחייב משום נזיר ומשום מקיף,מדשבקו תוס' ריש שבועות מלהביא ראיה ממנה לשיטתם דלא מקשינן ראש לזקן אע"כ תוספתא לא נחית אלא לשיעורא דשתי שערות אבל לישנא דתולש אייידי דנזיר נקיט ושיגרת לישנא בעלמא הוא…אולם ס"ס קשיא דבל תקיף מה לי תולש מה לי גוזז…עכת"ד ע"ש
וזאת תורת העולה
הגדרת פאות הראש גבול העליון מתחיל במקום שמתפצל השיער בצידי המצח לכיון המוח מכאן ולכיוון האוזן מאידך .
גבול התחתון :שיעורו עד למטה מן האוזן מקום שהלחי התחתון יוצא ומתפרד שם ,וכל רוחב מקום זה לא תגע בו יד ,וי"א שיעורו עד לאמצע האוזן ויש להם עמ' שיסמוכו ,ויר"ש יצא מידי חשש ולא יגלח אף במספריים כעין תער (מכונה וכיוצ"ב) עד למטה מן האוזן .
שיעור מקום רוחב הפאות: ולהלכה למעשה חוששים אנו לשיטת המחמירים שלא לגלח בכל הרוחב.
ובשיעור מקום שאחורי אוזנו: נקיט הגאון בעל קהילות יעקב בשם החזו"א ששיעורו היא עד לאמצע גובה העיגול של המקום הפנוי משערות.(ראה ציור).
בזמן הזה אין לאסור להסתפר מגוי באופן שיש מראה ובמקום שמצויים בו רבים.
מקורות ונימוקים:
כתב בשו"ע יו"ד (סימן קנו סעיף א) וז"ל-"אין מסתפרים מהעובד כוכבים אלא במקום שמצויין בני אדם, או אם אותו העובד כוכבים מדמה שאותו ישראל הוא אדם חשוב. הגה: ויש מחמירין שלא להסתפר מעובד כוכבים, אפילו במקום רבים, בתער, אם לא שיראה במראה. (תוספות ומרדכי פא"מ). ונהגו להקל כסברא ראשונה.עכ"ל. ע"ש.
וכתב ע"ז הבית יוסף שם-שמקור הדין מגמ' ע"ז (דף כז.) תנן אין מסתפרין מהם בכל מקום דברי רבי מאיר וחכמים אומרים ברשות הרבים מותר אבל לא בינו לבינו וידוע שהלכה כחכמים וכ"פ הרמב"ם ז"ל (רוצח פי"ב הי"א).וטעם האיסור להסתפר מגוי הוא שמא יחתוך צוארו בתער (רש"י ע"ז דף כז ע"א ד"ה "ואין מסתפרין", ובשו"ת שער שמעון אחד ח"ה חיו"ד סי' ח הקשה ממרדכי היהודי שהסתפר מהמן ,ועיי"ש מה שיישב בזה, ועיין בדרכי תשובה סק"ד שמנהג המקובלים שלא להסתפר כלל מנכרים (הבית היהודי ח"י כו-הערה 2).
העיקר להלכה שאין לחוש כלל להימנע מלהסתפר בלילה, וכל שכן אחר חצות היום (לאחר תפלת מנחה), ואפילו לדעת האר"י ז"ל אפשר להקל. וכן המנהג פשוט.
מקורות ונימוקים:
דעת החסד לאלפים (סימן רל"ב סעיף ז'), ומרן החיד"א במורה באצבע (אות קל"ה) שעל פי הסוד לא נכון להסתפר אחר חצות היום, ואפילו בערב שבת וכ"כ בס' חיים לראש (דף ט' ע"ב), שנודע ממה שכתבו גורי האר"י ז"ל, שאין להסתפר בלילה כי הוא זמן תגבורת הדינים. ואף ביום אחר חצות יש להזהר, ואפילו בערב שבת. ע"כ. וכ"פ בספר בן איש חי (פרשת ויקהל אות י"א) שאע"פ שמרן בשו"ע או"ח (סימן רל"ב) אסר להסתפר סמוך למנחה גדולה, מ"מ יש להקל כשיש לספר שנים או שלש זוגות מספרים, כמ"ש המג"א שם. ואע"פ שהאליה רבה כתב שאין להקל בזה משום לא פלוג רבנן, נהגו העולם להקל בזה, ואפילו לאחר שהגיע זמן מנחה קטנה, ויש להם על מה שיסמוכו, וכן פשט המנהג בבגדאד. ומכל מקום ירא שמים יחמיר על עצמו בכך, כי בלאו הכי על פי הסוד לא נכון להסתפר אחר חצות היום, אפילו התפלל מנחה. ע"כ (וראה עוד בבן איש חי שנה ב' פרשת לך לך אות י"ד).
אולם בשו"ת יחו"ד (ח"ד סי' כ) לאחר שהביא כל הנ"ל הביא דעת החולקים והעלה שהעיקר שאין לחוש כלל להימנע מלהסתפר בלילה, וכל שכן אחר חצות היום (לאחר תפלת מנחה), ואפילו לדעת האר"י ז"ל אפשר להקל. וכן המנהג פשוט, וכמו שהעיד בספר בן איש חי. והנח להם לישראל אם אינם נביאים בני נביאים הם, ויש להם על מה שיסמוכו.(וידוע לנו על כמה מגדולי הדור שמסתפרים בלילה – א.א.).
ולכן עדיף לצאת ידי חובת מרן באופן שיקדימו להסתפר בליל ערב פסח ולא למחרת היום, כדי לחוש לדעת מרן השו"ע באו"ח (סימן תס"ח ס"ח), שבמקום שנהגו שלא לעשות מלאכה בער"פ, אין להסתפר ביום ער"פ אפילו קודם חצות היום, ולדברי הפר"ח שם וסיעתו, ירושלים מקום שנהגו שלא לעשות בה מלאכה בערב פסח, ולכן טוב להקדים ולהסתפר בליל ערב פסח כי המנהג שלא לעשות מלאכה בערב פסח הוא רק מהנץ החמה, כמבואר בפסחים (ב ע"ב- נ"ה ע"א), וכן פסק הרמב"ם (בפרק ח' מהלכות יום טוב הלכה י"ח). ולפי מה שביארנו אין בזה שום קפידא אפילו על פי הסוד. ועיין מש"כ עוד בזה בספר חזון עובדיה חלק ב' (עמוד צ"ב והלאה).
בגלחו את ראשו יכוון בדעתו ומחשבתו לקיים מצות לא תקיפו פאת ראשכם ויאמר לספר שמור לי הפיאות שלא תגלחם,ובזה מקיים מצות לא תעשה של גילוח הפיאות.
ולאחר התספורת צריך ליטול הידיים,בין אנשים בין נשים.
מקורות ונימוקים:
הנה מקור הדבר במה שכתב רבנו חיים ויטל בטעמי המצוות-"בכל פעם שעושה מצוה אין מספיק לו במה שעושה אותה, אלא שיכוון בעשיתה לקיים מצוות בוראו שצוהו בכך, ובמצות פיאה כשהוא מסתפר יכוון שאינו מניח לשחת לו פיאת הראש משני צדדיו".
ובעל יסוד ושורש העבודה (שער ח פ"א) כתב-"והיה מקץ ימים לימים אשר יגלח בגלחו את ראשו ישקול בדעתו ומחשבתו לקיים מצות לא תקיפו פאת ראשכם ויאמר לספר שמור לי הפיאות שלא תגלחם,ובזה מקיים מצות לא תעשה של גילוח הפיאות".עכת"ד.
ומש"כ דלאחר התספורת צריך ליטול הידיים,בין אנשים בין נשים,הוא מדברי השו"ע (או"ח סי' ד' סעיף יט).
ולאחר גילוח הזקן אי בעי נטילת ידים הנה בשם הגר"מ פיינשטיין הביא בשו"ת דברי חכמים פ"א שאלה 8 שאין צורך בנטילה לאחר גילוח הזקן. אולם בשו"ת ריבבות אפרים (ח"ד סי' ה) העלה שגם המגלח זקנו צריך ליטול ידיו ע"ש.
