לתרומות לחץ כאן

מכירת בתי כנסת בפולין מחמת התפוררות הקהילות

שאלה:

בפולין נותרו מבנים רבים, חלקם חרבים, שהיו בתי כנסת. היום אין כמעט יהודים ואיש אינו פוקד רבים מאותם בתי כנסת. האם מבנה בית הכנסת, שנמצא בבעלות קהילה יהודית, יכול להיות מושכר או להמכר לצורך מטרה תרבותית (מוזיאון, מרכז תרבותי וכו') שכן אין לקהילות אמצעים לשפץ את המבנים הללו.

תשובה:

שלום רב

באופן עקרוני כאשר בית הכנסת כבר אינו משמש ליעודו, יש בית כנסת אחר ואין מספיק מתפללים בשביל שיזדקקו לשניהם והקהילה נזקקת לכסף לצרכי הציבור או כדי לבנות בתי כנסת במקום ריכוז יהודי אחר, מותר למכור את בית הכנסת, אבל חלילה לא למכור אותו לכנסיה או מסגד, וכן אין למכור לצורך הוללות ופריצות [אירועי תרבות לפעמים גובלים בפריצות, הכל לפי הענין], אבל שאר ענינים כמו מוזיאון יהודי, בתי מסחר עסקים וכו’ – מותר.

בכל מקרה לגופו יש להתייעץ עם רב גדול, לפעמים ניתן למצוא תורם יהודי שישקיע בשביל לשמר את המקום, ועוד ועוד.

אחר עיון נוסף בשאלה והרקע הנלווה לה, ברצוני להבהיר נקודה חשובה:

אני חוזר למה שכבר נכתב כאן בשורה הראשונה! כל ההיתר למכור בית כנסת שאינו משמש ליעודו, מותנה בכך שכל הכסף בלי יוצא מן הכלל הולך לצורך בניית בית כנסת אחר או שאר צרכי מצוה של הקהילה. ובמידה ואין קהילה דתית פעילה באותו מקום, כל הכסף בלי יוצא מן הכלל, צריך ללכת לבנין בית כנסת במקום אחר בעולם. אין כל היתר לקחת אחוזים מדמי המכירה, משכורות או שאר טובות הנאה בשום אופן! בפרט כאשר מדובר בבתי כנסת כאלו שנוסדו על ידי יהודים קרבנות השואה שכבר אינם איתנו היום, שכל שימוש בפרי עמלם לתועלת כל שהיא של אדם פרטי, שאינה נטו לצרכי מצוה ובניית בית כנסת במקום אחר, הוא עוול נורא לזכרם, לכספם ולפרי עמלם. אין לי ספק שכל טוב לא יבוא לאדם שינצל את מותם לקבלת טובות הנאה מבני קודש אלו.

כמו כן, כיהודים שרוצים לשמר את ההיסטוריה היהודית שלנו ואת זכרם של הנספים, מוטל עלינו לעשות הכל דוקא כדי לשמר את המקומות, לבסס אותם, להביא קבוצות מכל העולם שיראו אותם במתכונתם הישנה וילמדו על העבר שלהם, ואין לנו להכחיד את זכר הנופלים בצורה מכוערת לצרך קבלת טובת הנאה כזו או אחרת. כל אדם שרגש יהודי פועם בו, יבין שכאשר מדובר בבתי כנסת כאלו, המטרה היהודית הלאומית שלנו היא אדרבה שימור מסורתי ולא מכירה והכחדה.

עוד רעה חולה קיימת שיש למחות כנגדה בצורה הכי חריפה שאפשר, כאשר יש אנשים שמסתננים לקהילות בעורמה רק כדי להשתלט על הרכוש, וזה פשע חסר תקדים! כלומר לא מדובר באנשים מבני הקהילה שנאבקים למען קיומה, ונצרכים לכספים לצרכי הקהילה, אלא אנשים שבאים מבחוץ, חלקם אף בעלי יהדות שאינה על פי הלכה… והכל במטרה להשתלט על הרכוש! באופן זה מצוה קדושה על כל מי שיוכל ללחום כנגדם בכל אמצעי ולגאול את הרכוש היהודי מידיהם הזדוניות.

כמו כן קורה הרבה שכאשר מוכרים אין הקפדה מספקת על קדושת המקום שלא יעשה מקום של הוללות ואפילו גרוע מכך, וזה ודאי עוון פלילי.

מקורות:

ראה משנה ברורה סי’ קנג ס”ק לג. ואף שבחתם סופר או”ח סי’ לא החמיר בזה כשאפשר למנוע את בזיון המקום, ברור שאם לא ניתן כבר להחזיק את המקום יש להקל, ראה מהרש”ם ח”ז סי’ פח ומהרש”ג ח”ב סי’ קטז. כמו כן, אף שהחמירו בזה בשו”ע שם לגבי “בית כנסת של כרכים” ראה שו”ע שם סעי’ ז, הסכימו הפוסקים שבזמנינו אין מציאות כזו, ראה שו”ת הר צבי ח”א סי’ עז ויש לכך עוד מקורות רבים באחרונים. שכן דין זה היה נוהג בזמנם שעוברי אורח היו גרים בבית הכנסת תקופות ארוכות, משא”כ כיום שבית הכנסת משמש לצרכי הקהילה המקומית. על האיסור למכור לתשמיש מבוזה ראה שו”ע שם סעי’ ט. וראה שו”ת אמרי יושר ח”ב סי’ לב ושו”ת אגרות משה ח”ב סי’ מג מד שבקושי רב התירו למכור לנכרי, כיון שדירת נכרי לעולם היא בזיון, וכל שכן שאסור למכור לצרכי הוללותם או תפלתם.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *