שאלה:
למה החרדים פחות נלחמים על ארץ ישראל למשל בגירוש מגוש קטיף לכאורה לא היו מעורבים וכן בהתישבויות כגון ביו"ש? תודה רבה
תשובה:
שלום וברכה
התשובה לשאלתך זו מאוד מורכבת, ויש בה ענינים שונים המתכנסים כולם לפונדק אחד…
הן ספק שכל יהודי, שאיפתו וחלומו הגדול ביותר הוא שעם ישראל יחיה בארצו על דרך התורה והמצוות עם משיח צדקנו ובנין בית המקדש, הדר בחו"ל אומרת הגמרא שהוא דומה כמי שאין לו אלו-ה, ועצם האפשרות שלנו לגור בארץ ישראל היום ולקיים בה תורה ומצוות זה חזון הנביאים וזכות עצומה.
יחד עם זה, היה ויכוח גדול בזמנו לפני מאה שנה ויותר, לגבי עצם ההשתתפות עם המוסדות הצייוניים בהקמת המדינה, ויכוח שהוא גם הלכתי, בנושא ג' השבועות והמרידה באומות, וגם ובעיקר השקפתי, האם ניתן להצטרף עם אנשים מחללי שבת וכופרים בתורת משה לייסד מדינה בארץ הקודש שתתנער מבורא העולם? היש לך חילול ה' גדול מזה? למעשה הכריעו רוב גדולי ישראל להשתתף במידה חלקית ומסויימת בענין זה, משום שעצם העלייה לארץ אדרבה נוסדה והתקיימה בעיקר על ידי החרדים למי שקצת בקי בהיסטוריה היהודית של הארץ, וכאשר התגלגלו הדברים כך שהארץ ממשיכה להתיישב באופן חילוני אין לנו ברירה אלא לקבל את המציאות כפי שהיא ולנסות להשפיע מבפנים כמה שניתן. כך שמאז ומתמיד היהדות החרדית נהגה ביחס לציונות בריחוק אף שנאלצה להשתתף במידה מסויימת במפעליו, כדי לקיים את מפעליה, רוב ערי הארץ שהוקמו לפני הקמת המדינה זה היה על ידי חרדים, בודאי פתח תקוה, ראש פינה, רחובות ועוד, אבל אפילו תל אביב, מה שהיה נקרא בזמנו אחוזת בית, הוקמה על ידי יהודים שומרי מצוות כמו זרח ברנט ועוד, ידועים מפעליו של רבי עקיבא יוסף שלזינגר מגדולי ירושלים בענין זה. התפתחותה של ירושלים ודאי היתה חרדית לגמרי באותם ימים תוך סיכון נפש ביציאה חוץ לחומה בשכונות החדשות, כך שלא ניתן היה לסכן את כל המפעל העצום הזה בגלל צירופם של מפעלים חילוניים חדשים.
כמו כן מבחינה חינוכית וזה עיקר הנוגע לזמנינו! היהדות החרדית מאז ומתמיד נוקטת בריחוק מסויים, כדי שילדינו ידעו שלא זו הדרך, התורה היא מעל הכל לגמרי, לא נוכל לתת להם להעריך אישים ציוניים שאינם דתיים, בשום אופן. וכאן הויכוח בין היהדות החרדית ליהדות הציונית דתית לאומית שנקטה בפתיחות רבה הרבה יותר ובכבוד גדול לכל ראשי המדינה לדורותיהם וראשי הצבא, והיא משלמת מחיר כבד מאוד בנשירה עצומה של בני נוער, במיעוט מתפתח כל הזמן של תלמידי חכמים, היום זה כלל לא מובן מאליו שהולכים לישיבה, לגמרי לא! במובן הזה היהדות החרדית בהתבדלותה הצילה את חינוך בניה ואת הרמה הדתית שהיא שואפת אליה.
ממילא זה בא לידי ביטוי גם במאבק על הארץ, כל הנושא הזה מזמן אינו רק דתי והוא לגמרי לאומי, ואינני יכולים לתת לילדינו הזדהות כזו עם אידיאל ציוני בעצם, או שותפות כה עמוקה ובלתי מתבדלת עם ציבור של נוער שנוהג וחושב אחרת ופונה לעולם הרבה יותר קרוב להוויה הישראלית החילונית.
מלבד זאת כידוע יש כאן נושא הלכתי גדול, האם מותר לסכן נפש כדי לקיים התיישבות כזו,ף ידוע שהרב ש"ך זצ"ל שהיה מנהיג של הציבור החרדי שנים רבות, התנגד להקים ישובים בגדה מחשש שזה יפגע בבטחון האנשים ומחשש שזה יביא לקונפליקט גדול מדיני כפי שאנחנו אכן מכירים היום.
לכן עם כל הכאב וההזדהות האמיתית לא נוכל לשלוח נוער להלחם ימים ולילות בישובים מחמת הפגיעה שזה גורם בעקרונות הדתיים חברתיים שאנחנו משקיעים בהם.
ומילה אחת לסיום. כאשר היהדות החרדית נלחמה על השבת או ניתוחי מתים ושאר עניני יהדות, הציבור הדתי לאומי לא היה שותף לכך כלל, ולתמיהת החרדים הסביר הפרשנים, שצריך יהדות מכילה ומחבקת ומכבדת בלי הפגנות וכו' וכו'… לו זו הדרך… והנה כאשר זה נוגע לארץ ישראל, יש פתאום הפגנות אלימות כמותן לא חלמה היהדות החרדית מעולם… כלומר, כשזה היה חשוב לציבור הדתי לאומי ידעו להפגין, רק השבת והתורה פחות חשובים מהנושא הלאומי… ממילא לבוא ולטעון כנגד החרדיים, האם זהלא חשוב לכם, על זה נאמר "טול קורה מבין עיניך"…
שנדע רק טוב וגאולה שלמה במהרה בימינו.
מדובר על גוון מסויים במגזר הדתי לאומי וחלילה לא על כולו. לו נשאל רבנים דתיים לאומיים בעלי שיעור קומה, הלא וודאי שימחו גם על זה וגם על זה.
השאר תגובה