עביט של מי רגלים תחת המיטה – ברכת אשר יצר

שאלה:

שלום כבוד הרב, רציתי לשאול: אמא שלי ה' יאריך שנותיה בטוב ובנעימים בת למעלה מ 85. היא צריכה בלילה לרדת לשירותים כמעט כל שעה. על כן קנינו לה כלי מיוחד לנשים שיעמוד מתחת למטה שלה. אין לו מכסה. היא שואלת: מה לגבי אשר יצר. אם תרד כל פעם מהמיטה לצורך ברכה, לא פתרנו כלום. האם יכולה להסתפק באשר יצר של שחרית? או לחלופין כשקמה בבוקר ומתפנה? תודה רבה!

תשובה:

שלום וברכה

אם המיטה גבוהה עשרה טפחים [לענין זה די ב80 ס"מ כיון שמי רגלים זה דרבנן], ודאי מותר לה לברך אשר יצר, כיון שזה נחשב רשות אחרת, והמיקל גם בפחות על פי הסברא שהמיטה עצמה רחבה ד' טפחים יש לו על מה לסמוך.

בשורות טובות.

אני מעתיק לך מתוך הספר לקט הקמח החדש שבעריכתנו המחודשת בחלק ג':

מיטה שתחתיה צואה או עביט של מי רגלים

ה] בבית החולים שהמיטות גבוהות יותר מן המיטות בבית, אם יש תחתיה עביט של מי רגלים, כיון שספק הוא אם היא גבוהה עשרה, והאיסור לומר דבר שבקדושה כנגד מי רגלים הוא רק דרבנן, מותר לקרוא של קריאת שמע כל שאין שם ריח רע, כיון דהגרף של רעי אינו נשאר שם בלילה, רק העביט של המי רגלים.

ומידת טפח יש חילוקי דעות כמה הוא במדת צענט"י {- סנטימטרים}, יש אומרים שטפח הוא שמונים מילימטר שהוא שמונה צענט"י, ויש אומרים שהוא מאה וששה מילימטרים, ויש אומרים שהוא קרוב לתשעים ושבעה מילימטרים, ויש אומרים שהוא מאה ושמונה מילימטרים, ובדרבנן מקילים. לכן, כאשר הוא שוכב או יושב על מקום גבוה עשרה טפחים ורחב ד' על ד', אם יש שם צואה צריך להחמיר בשיעור המידה היותר גדולה, דהא צואה אסורה מן התורה, אבל במי רגלים יש לסמוך על המידה הפחותה, שכן הם אסורים רק מדרבנן. ויש לעיין אם יש לומר בזה ספק ספיקא במידת הרוחב, כי לדעת הט"ז (סק"ג) אין צריך רוחב ד'. אמנם לדעת רוב הפוסקים צריך שיהיה המקום ד' על ד', וכמו כן, ספק זה [בשיעור מידת הטפח] אפשר שהוא בכלל חסרון ידיעה, ואינו מצטרף לספק ספיקא.

ועיין באשל אברהם ([מהגה"ק בוטשאטש] ד"ה גבוה) דכתב, במיטה שאינה גבוהה עשרה אבל אורכה יותר מעשרה ורוחבה ד' טפחים ויש צואה תחתיה, דיש לצדד שמותר לומר דברים שבקדושה על גביה, וצריך עיון.

ואם יש מיטה כזו בבית שלא הוחזק ג' פעמים רצופים בצואת חתול, ואירע הדבר בלילה שאי אפשר לבדוק, כגון בליל שבת, ומצא בבוקר שיש שם צואה, ואמר בלילה במיטתו איזה דבר שבקדושה, לית לן בה. ולהרהר מותר לכולי עלמא בכהאי גוונא שאינו מרגיש הריח, עיי"ש.

ולפי זה, במיטה של בית החולים, שגם כן ארוכה מעשרה ורחבה יותר מד' טפחים, ורק אולי אינה גבוהה עשרה, מותר בודאי להרהר בדברי קדושה, אף שיש שם עביט של מי רגלים, ואף דנקטינן שספק שאפשר לברר אינו בגדר ספק, ואפשר למדוד את גובהה של המיטה אבל יש בכך טירחא. ובאשל אברהם [בוטשאטש] כאמור מקיל בלאו הכי במיטה שהיא ארוכה עשרה ורחבה ד'.

ואולי יש לחלק, שכאשר הוא שוכב על מיטה שיש בה שיעור מחיצה, מהני שיעור אורכה ורוחבה של המיטה להפסיק בינו לבין הגרף שתחתיו, ולא בעינן שתהיה המיטה גבוהה עשרה טפחים כסתם מחיצה המפסיקה בין האדם העומד בבית לבין הצואה. עיין בזה בדברינו (סי' עז אות א), וע"ע שם שהבאתי מבעל שו"ת חזון נחום ([וויידנפלד] ח"א סי' כה) שמקיל לגמרי בהרהור נגד מי רגלים.