לתרומות לחץ כאן

תשלום ועד הבית לדייר שטרם הגיע לדור בבניין

שאלה:

רכשתי דירה כרגע לא גר בה דירה ריקה האם אני חייב בדמי וועד הבית ואם כן חלק או בכלל לא לשלם?

תשובה:

שלום וברכה,

כאשר אתה רכשת דירה בבניין משותף ובעתיד אתה מעוניין להגיע לדור – הינך חייב להשתתף בהוצאות ועד הבית. יש שסברו שרק בהוצאות של בדק הבית חייבים לשלם, אך נראה להלכה שחייב לשלם בכל ההוצאות – גם בהוצאות השוטפות של ניקיון חשמל.

אם אתה נכנס מעט לדירה או שאתה עורך שיפוצים גם החולקים סוברים שעליך לשלם ככל הדיירים.

בהצלחה.

מקורות:

בתשובת מהר"י מינץ (סימן ז) נשאל בני העיר הרוצים לבנות מקווה ובית חתנות, האם יכולים לכוף את הזקנים וזקנות שטוענים שאין להם צורך במקווה ובבית חתנות שהרי כבר השיאו את צאצאיהם. בתירוצו השני וז"ל "ועוד הן צריכות למי טהור לפי מנהג הנשים היקרות והכשרות שאפילו הזקנות טובלת בערב ראש השנה וערב יום כיפור כי אותן טבילות סימן לטהרה ותשובה. ומטעם זה יש לחייב גם האנשים אפילו הם אלמונים כי לפעמים הוא יום אד בערב ר"ה או בערב יוה"כ או כשר"ה ביום ב' או י"ה כמו השנה, ואז אינם יכולים ואינם רשאים לטבול בנהרות מפני הרשעים, ולטבול באילו הימים מנהג פשוט ורגיל, עכ"ל. ולטעם זה, הסיבה שכופים את המועט משום שמא יארע צד אפילו צד רחוק שגם המועט ישתמשו, כגון אם יארע ערב ר"ה ביום אידם של הגויים ולא יוכלו לטבול בנהרות. בכנסת הגדולה (הגהת הטור קסג או' ה' ט') דן בדבר קהילה שרצו לקנות ד' מינים וטוען האחד שיש לו ד' מינים משלו, האם צריך להשתתף עמהם, וכתב שלטעם הראשון חייב להשתתף שכל שהוא צורך בני הקהילה חייב להשתתף אף שהוא אין לו צורך בו. ולטעם השני כיון שאין לו צורך בשל הקהילה אינו צריך. והסיק כיון שאולי יארע לו פסול בד' מינים שלו ויצטרך לשל הקהל יכולים לכפותו לשלם עם הקהל. מאידך מצינו במהר"ם מינץ (היה דור אחד אחרי המהר"י מינץ) סימן סז נשאל על בית הכסא הנמצא מאחורי בית הכנסת ויש תושבים הגרים בסמוך לבית הכסא ומשתמשים שם באופן קבוע, ואילו הרחוקים מבית הכנסת לא משתמשים שם אלא בשעה שבאים להתפלל, איך יגבו את תשלום התיקון וההחזקה. והשיב ע"פ דברי המהר"ם הנ"ל וז"ל "לא מצי למימר הרחוקים מבית הכסא, שהקרובים והסמוכים לבית הכסא יתנו יותר, דמ"ש מבית חתנות או מקווה או כה"ג, אף על גב דזה צריך להן יותר מזה. אף על גב דיש קצת לחלק, דשאני הכא דהסמוכים לה הולכים תדיר עליו, וע"כ מתמלא מהרה, ואז צריכים לפנות מקרוב, מ"מ יש לדמותו להנהו דלעיל וק"ל". מבואר שהבין כטעמו השני של המהר"י מינץ שהטעם שגובים מכולם שפעמים שגם הזקנות או הרחוקים מבית הכסא ישתמשו. גם בתשובת מהר"ם אלשי"ך סי' נ"ב הלך כתירוצו השני גבי ת"ח אחד שדר בקהלה ולא רצה לתת חלקו להספקת מורה הוראה, ופסק מהר"ם אלשי"ך דהדין עמו כיון שהוא אינו צריך למורה הוראה, ואפילו מי שאינו ת"ח ואינו צריך לאותו דבר שהוציאו עליו הוצאות א"צ ליתן, וראיה מתשובת הרא"ש הנ"ל שברמ"א סס"י קס"ג הנ"ל. וכתב שאם הרב דן גם בדיני ממונות, צריך הת"ח להשתתף בהוצאות, שאולי יהיה לו עסק עם אדם בעיר ויצטרך לרב. מבואר בדבריו כתירוצו השני של המהר"י מינץ שצריך שיהיה לכולם בו הנאה בצורכי הקהילה, ואם לת"ח אין צורך בו כלל אינו חייב להשתתף ולא כסמ"ע. וכן בשו"ת חת"ס (או"ח סימן קצג) כתב לתרץ את הרמ"א לפי טעמו השני של המהר"י מינץ שגם הזקנים צריכים להשתתף במקווה ובית חתנות, שפעמים אף הם יצטרכו להם, במקווה יצטרכו בערב ר"ה ובערב יוה"כ, ובית חתנות פעמים יצטרכו לנין ונכד. לכן בס"ג כתב הרמ"א לחייב את הזקנות בהוצאות המקווה ובית חתנות, ובסעיף ו' גבי הוצאות כיון שהמועטים אינם צריכים כלל לגביית השטרות אינם צריכים להשתתף עם הקהל. והביא את תשובתו של המהר"ם מינ"ץ ותשובת המהר"ם אלשיך שאותם הנהנים מועט צריכים להשתתף ולשלם ככל בני העיר, אבל אותם שאינם נהנים כלל בהוצאות העיר אינם שותפים בעיר ואינם צריכים לשלם. ועל פי זה פסק שם על אותם אנשים הדרים בישובים הסמוכים לעיר ואינם באים להתפלל בעיר אלא ג' ימים בשנה – ר"ה ויוה"כ, ואינם נהנים מהשחיטה מהרב ומש"ץ ומהשוחט ובודק, אך כיון שנהנים בזמנים מסוימים צריכים להשתתף בשווה בהוצאות הקהילה כל השנה. החת"ס הביא ראיה לדינו של המהר"י מינץ מדברי המשנה ב"ב קע"ב ע"א "שני אחין אחד עני ואחד עשיר והניח להן אביהן מרחץ ובית הבד, עשאן לשכר הרי השכר לאמצע, עשאן לעצמו הרי העשיר אומר לעני קח לך עבדים וירחצו במרחץ, קח לך זיתים ובא ועשה בבית הבד" וכשם שהעשיר כופה לעני להשתתף עימו בהוצאות למרות שאינו צריך לבית מרחץ כן הדין בבני קהילה שאף היחידים שמשתמשים לעיתים בצורכי הקהילה נחשבים לשותפים בקהילה וחייבים להשתתף ככל בני העיר, ומה שאומרים שאינם נהנים אלא פעם או פעמים בשנה כיון שאשתו זקנה או רחוק מהעיר אינה טענה שאומרים להם בוא ותהנה כמו כולם, כמו עשיר שאומר לעני לך קח עבדים ורחץ, קח לך זיתים ועשה בבית הבד. אבל במקום שאינו נהנה כלל פטור מלהשתתף כמו שכתב בתשובת הרא"ש על הוצאות גביית שטרות שאלו שאין להם שטרות ואינם נהנים מההוצאות לא חייבים להשתתף. וכן בתשובת המהר"ם אלשיך שאין הת"ח צריך להשתתף בהוצאות רב הקהילה שהרי אינו צריך לרב כלל ואינו שותף עמהם בזה כלל, ועל זה כתב המהר"ם אלשיך שאם הרב מורה גם בדיני ממונות גם הת"ח צריך לשלם שאולי יהיה לו עסק עם אדם בעיר ויצטרך לרב. עכת"ד. ויש להקשות על דבריו שהביא ראיה מהמשנה של עשיר ועני שירשו מרחץ, הרי שם לא מדובר על הוצאות שותפות אלא על חלוקת השותפות, שאם העני אינו צריך למרחץ והעשיר רוצה להחזיק במרחץ, ואין במרחץ כדי חלוקה, אין העני יכול לכפותו למכור לאחרים, ואומר העשיר לעני מה לי שאינך משתמש הבא לך עבדים והשתמש גם אתה, אבל לא נאמר במשנה שיכול לחייב את העני לשאת בכל ההוצאות של המרחץ בשווה עם העשיר. ובתשובות המהר"י מינץ והחת"ס דנו לחייב את המשתמשים מעט שישלמו בשווה ככולם, ומה ראיה מביא החת"ס מהסוגיא בב"ב לנידונינו. ומצאתי שבתוספתא ב"ב פרק יא או' ו כתוב "אומר העשיר לעני בוא והרחץ וההוצאה לאמצע". ביאור הדברים [וכן ביאר החזון יחזקאל] שבכל ההוצאות של המרחץ ובית הבד חייב העני להשתתף עימו בשווה, למרות שאינו משתמש שם. ומבואר בתוספתא כדברי החת"ס שהמשנה חידשה שיכול לחייב את העני להשתתף בשווה אף בהוצאות, למרות שהעני לא נהנה כמו העשיר. בחזון יחזקאל כתב על דברי התוספתא שמסתבר שמדובר בהוצאה שמוציאים בין אם רבים משתמשים בין למועטים המשתמשים, בזה חייב העני להשתתף עימו בשווה למרות שמשתמש מועט מהעשיר, אבל בהוצאה שבאים לפי רוב השימוש והעשיר משתמש הרבה משלם הוא לבדו. אולם מדברי מהר"ם מינץ שחידש שבבית הכסא חייבים כולם להשתתף בשווה בהוצאות בניית ופינוי בית הכסא לכאורה מוכח שלא כחזון יחזקאל שגם הוצאות שבאים מחמת ריבוי השתמשות צריכים כולם לשלם בשווה, שהרי הקרובים שמשתמשים הרבה גורמים להוצאות גדולות, וגם בזה כופים את הרחוקים מחמת שגם הם נהנים מועט. אלא שהדברים תמוהים מאיזה סברא הנהנה פחות יצטרך לשלם על מי שנהנה הרבה, ומדוע לא נאמר שכ"א ישלם כפי מה שנהנה. ואולי יש לחלק בין הוצאות הבאות מהשתמשות שבזה כ"א משלם כפי השתמשותו והנאתו וכמו שכתב החזון יחזקאל. אבל הוצאות שיפוץ שונה הוא, שבהוצאות שיפוץ לא משלמים על מה שנהנו, אלא משלמים שיהיה בית הכסא, ודומה הוא להוצאות בינוי בית הכסא, שכשם שלבנות כולם משלמים בשווה, ולא מתחשבים מי נהנה יותר, ה"ה הוצאות שיפוץ נחשב כבונים בית הכסא, ואחר שפינו כולם יכולים להשתמש, ובזה אומרים לרחוקים באו והשתמשו כמה שתרצו. 

מבואר שבהוצאות החזקה חייבים כולם להשתתף, וכדברי החת"ס שגם אותם שבאים להתפלל ג' ימים בשנה צריכים להשתתף עבור כל השנה, מאחר ולא מתמעטים ההוצאות מחמת שלא באים במשך השנה. ולא דומה להוצאות פינוי בית הכסא שנחסך הוצאות. וכן בניקיון של בניין משותף או חשמל של תאורה, אין הבדל לא מתמעטים ההוצאות אם דייר אחד לא מגיע, ולכן חייב להשתתף בכל ההוצאות השוטפות. ורק בתשלום חשמל של מעלית נפחתים ההוצאות שדייר אחד לא בא לדור ולא משתמש, אמנם חלק זה מזערי בכללות ההוצאות.

הגאון הרב שלמה זעפרני (הובא בעלון המשפט גיליון מספר 46 עמוד 7) סובר שדייר שלא בא לדור בבניין חייב לשלם רק את הוצאות בדק הבית ולא את הוצאות השוטפות, וראייתו משו"ת שיבת ציון הובא בפת"ש סימן קסג ס"ק ב גבי מתפללים שקנו מקומות בבית כנסת ונמנעים מלהגיע לבית כנסת, שפסק השיבת ציון שאינם חייבים בהוצאות של חזן ושמש ונרות, וחייבים בהוצאות בדק הבית. אמנם המעיין שם יראה שאין ראיה ושם מדובר במתפללים שכמה שנים לא באים לבית כנסת, והתנתקו מהבית כנסת, ולכן פטר אותם השיבת ציון מהחזקת השוטף. ודינו שווה לדין המוזכר בשו"ע שם סעיף ב באדם שיש לו חצר בעיר אחרת אבל לא נמנה מתושבי בית הכנסת. אמנם אם שייך לבית כנסת ולא התנתק מהבית כנסת, כנידון של החת"ס שבאים המתפללים ג' ימים בשנה, חייבים בכל ההוצאות. וכמו כן אדם שרכש דירה בבניין מגורים ומגיע לעתים רחוקות, או שדעתו להגיע לדור, ולא התנתק מהמקום, חייב לשאת בכל ההוצאות כלל הדיירים.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל