שאלה:
שלום הרב, בעניין ילדים בגיל 3-4 בגני הילדים שלפעמים קורה והם "מפספסים- צואה" ומתלכלכים (לאו דווקא שאינם גמולים אלא שנדבקו בוירוס בגן וכד'). מבחינת חוקי המדינה, חוזר מנכ"ל סעיף 3, הגן מחוייב להחליף את הילד והיינו הגננת אך הסייעת לא מכיוון שהיא "עובדת רשות"- ואינה כפופה לחוק משרד החינוך. ולכן בצהרונים (וגם בגנים) קורים מצבים הזויים שילד נשאר מבוזה שעתיים שלוש לפעמים עם הצואה ליד שאר הילדים, בטענה שזה לא תפקידם. (לא תמיד מצליחים להשיג את ההורים מיד- ולוקח זמן עד שההורים מגיעים). החוק לגבי הסייעות והצהרונים עדיין לא סודר, מה דין תורה בנידון? האם תפקיד של גננת וסייעת מוגדר דווקא ע"י חוזרי מנכל, או פירצות בחוק, מה דעת תורה בנידון? תודה רבה.
תשובה:
שלום וברכה,
חובת הגננת לעבוד לפי הוראות החוק. הגננת שכירה של הרשויות ועליה לפעול כפי ההוראות שמחייבים הרשויות. ולכן אם החוק מחייב את הגננת או את הסייעת להחליף לילד, הרי הם חייבים בכך. ואם החוק לא מחייב אותם על כך, אין אפשרות לחייב אותן בכך. אלא שמן הראוי שינהגו מעבר לחובתם ויחליפו לקטנים, אך אין אפשרות לכפות עליהן.
בהצלחה.
שלום הרב,
אינני מבין מדוע החוק הוא הקובע את גדר המקצוע "גננת וסייעת" ולא גדרי התורה, מה עם "ואהבת לרעך כמוך", אפילו חמור של שונא חייבים להוריד ממנו את המשא כשהוא רובץ תחת משאו,
ומדוע שהחוק יגדיר את גדרי המקצוע ולא התורה?
תודה,
יצחק.
אם יורשה לי להוסיף, שאף שאני מסכים עם כבוד הרב הדיין בנוגע לנושא ההלכתי, לא הייתי שולח ילד למקום שהמטפלת משאירה אותו מלוכלך, זה לא משנה מה היא חייבת, יש למצוא מטפלת שאוהבת ילדים ועושה הכל כדי שיהיה להם נעים ושמח. אני בטוח שאין בחוזה שהגננת חייבת לחייך לילד וללטף אותו, אבל לא הייתי שולח לגננת שאינה עושה זאת…
אתה צודק שודאי יש מצווה לנקות את הילד ולא להשאירו במצב שכזה. אבל גננת שלא עושה כך אם החוק לא מחייב הרי שלא נשכרה לכך, ולכן אם לא עושה כן לא נוכל לכפות אותה, כשם שלא נוכל לכפות על אדם שלא מקיים מצוות פריקה, הרי שזה חיוב מצוותי ולא חיוב ממוני. אבל אם החוק מחייב נוכל לכפות אותה משום שנשכרה עבור זה, והוא משועבדת לכך.
שלום הרב,
אני מבין את תשובתך, אם כן יוצא מצב מוזר שכל מוסדות התורה למיניהם מוגדרים במהותם ע"י החוק החילוני (חוקות הגויים) והוא הוא הבסיס המגדיר את תפקיד הגננת או המלמד. (בבחינת ניתן להתנות על דבר שבממון).
ובכך כל תחום החינוך צומצם לחוקות הגויים ולרצונם הטוב של העוסקים במקצוע קדוש זה.
כמדומני שהיה ראויי להחתים את כל העוסקים בתחום החינוך לכל הפחות במגזר החרדי, על חוזה נוסף שמגדיר את תפקידם כפי המתבקש מחוקי התורה ורוח התורה, וכך נצא מן הגלות של חוקות הגויים.
מה דעת הרב? (אני מוכן אישית ללכת לגדולי תורה ויראה על מנת לייצר חוזה מסוג זה, לפחות בעניינים בסיסיים כך שיהיה ניתן לכפות על התנהגות בזויה שכזו)
רעיון יפה. כמובן שהחוזה יצטרך לבוא בחשבון עם מנהג המדינה לתת זכויות מסוימות לעובדות.
השאר תגובה