שאלה:
כידוע שהיום ישנם הרבה דברים בהם אנו לא נוהגים כפי ההלכה הפשוטה ולא בתור "גזירות" או "הרחקות" אלא בגלל חולשת-הדורות ובלבול-הדעת כאשר חלק מהדברים נעשים כבר מאז הגמ' וחלקם חדשים יותר. דוגמאות לכך הינם: א) ימי נידה וזבה "חמורא דר"ז" שיושבים ז"נ על כל ראיה ע"מ שלא יווצר בלבול ויגיעו חלילה לאיסור כרת ב) "אנן לא בקיאנן בחסרות ויתירות" ג) שלא אוכלים עופות ובהמות אלא במסורה (יתכן שישנם עוד דברים שאינני זוכר כרגע אך אלו הן דוגמאות מספיקות לצורך הבנת השאלה) איך בדיוק נעלמה פה המסורה ובאיזה שלב? בענין א' אני יותר מבין את העניין כיון שזה מסור לכל א' וא' החשש גדול יותר וכדוגמת מה שאמרו "הכל חייבים בתקיעת-שופר/בקריאת המגילה ואין הכל בקיאין" ומשום כך אסרו את הנטילה בש"ק. אך בשני הדוגמאות האחרות שציינתי לעיל הרי זה מסור לחכמי-הדור והם, לכאורה, היו כן אמורים לעמוד על המשמר שנדע איך לאיית את הס"ת ואיזה ציפור נקראת "יונה" המותרת באכילה ואיזה "בת יענה" – "ינשוף" או "שחף" האסורה? (ישנם רשימה של כעשרים עופות שחלקם לא מזוהים בוודאות ובחלקם ניתווסף "למינו/למינה" שצריך גם בזה לדעת מה משתייך לאותה "מין" או "משפחה" ובעבור זה יש לנו את חכמי-הדורות שעמדו על המשמר אך מה קרה פתאום שזה כבכול "נאבד" להם?)
תשובה:
כידוע שהיום ישנם הרבה דברים בהם אנו לא נוהגים כפי ההלכה הפשוטה ולא בתור "גזירות" או "הרחקות" אלא בגלל חולשת-הדורות ובלבול-הדעת כאשר חלק מהדברים נעשים כבר מאז הגמ' וחלקם חדשים יותר. דוגמאות לכך הינם: א) ימי נידה וזבה "חמורא דר"ז" שיושבים ז"נ על כל ראיה ע"מ שלא יווצר בלבול ויגיעו חלילה לאיסור כרת ב) "אנן לא בקיאנן בחסרות ויתירות" ג) שלא אוכלים עופות ובהמות אלא במסורה (יתכן שישנם עוד דברים שאינני זוכר כרגע אך אלו הן דוגמאות מספיקות לצורך הבנת השאלה) איך בדיוק נעלמה פה המסורה ובאיזה שלב? בענין א' אני יותר מבין את העניין כיון שזה מסור לכל א' וא' החשש גדול יותר וכדוגמת מה שאמרו "הכל חייבים בתקיעת-שופר/בקריאת המגילה ואין הכל בקיאין" ומשום כך אסרו את הנטילה בש"ק. אך בשני הדוגמאות האחרות שציינתי לעיל הרי זה מסור לחכמי-הדור והם, לכאורה, היו כן אמורים לעמוד על המשמר שנדע איך לאיית את הס"ת ואיזה ציפור נקראת "יונה" המותרת באכילה ואיזה "בת יענה" – "ינשוף" או "שחף" האסורה? (ישנם רשימה של כעשרים עופות שחלקם לא מזוהים בוודאות ובחלקם ניתווסף "למינו/למינה" שצריך גם בזה לדעת מה משתייך לאותה "מין" או "משפחה" ובעבור זה יש לנו את חכמי-הדורות שעמדו על המשמר אך מה קרה פתאום שזה כבכול "נאבד" להם?)
תשובה:
שלום וברכה
בנוגע לעופות. המאמר עוף טהור נאכל במסורת משמעו שעוף טהור מותר באכילה על פי מסורת שהתירו את העוף לאכילה בעבר, גם כשלא ברור כעת לאיזה מין הוא שייך. אינני מבין כיצד ראית כאן את הפסקת המסורת, כשלמעשה מדובר בהסתמכות חזקה יותר על המסורת. כך לשון רש"י בחולין סג ב 'במסורת – אם זכור הוא באדם כשר שאכלו או שמסר לו רבו או צייד חכם שהוא טהור'.
גם אם נרצה להקשות שהיתה צריכה להיות מסורת יותר כללית ממסורת של צייד אחד, הרי ניתן להניח שהדבר אירע מחמת המחסור במזון מסוג זה בכל מקום… אי אפשר להעביר מסורת בתמונות צבע מדור לדור…בנוסף, ההלכה שעוף טהור אינו נאכל אלא במסורת זוקקת שיכיר מוסר המסורה את העופות הטמאים ואת שמותיהם, כמבואר במשנה חולין סג ב, לכן הצורך במסורת הוא להוציא מטעות בעופות דומים טהורים או טמאים.
יש לזכור גם שלא כל עוף טהור שימושי לשחיטה ולאכילה, כך שבהחלט יתכן שעופות ששימושיים פחות לשחיטה בגלל בשרם המועט או עלות גבוהה בגידולם, עשויים להשתכח מחוסר ענין.
הנושא של חסרות ויתרות באמת מרתק, שכן ספרי תורה היו לנו תמיד ברצף של זמן, ולכן אינני יודע להשיב כיצד אירע שאנחנו לא בקיאים בכך… אולם אפשר לשער שהדבר נובע מכך שבכל העתקה יש טעויות, וגם בזמננו כשכותבים ס"ת ומגיהים אותו ידנית ואחר כך מגיהים אותו בבדיקת מחשב בדרך כלל מוצאים טעויות, וכפי שתיאר הרמב"ם בהלכות ס"ת ח ד את גודל הדקדוק הנצרך כדי שספר תורה יהיה מדויק וספר שסמכנו עליו בדברים אלו הוא הספר הידוע במצרים שהוא כולל ארבעה ועשרים ספרים שהיה בירושלים מכמה שנים להגיה ממנו הספרים ועליו היו הכל סומכין לפי שהגיהו בן אשר ודקדק בו שנים הרבה והגיהו פעמים רבות כמו שהעתיקו ועליו סמכתי בספר התורה שכתבתי כהלכתו. לכן סביר שבלי דקדוק מיוחד יכולים להיות טעויות בדברים שלא שמים לב אליהם בקריאה, כמו חסירות ויתרות.
למרות זאת יש להדגיש, שדעת הרמב"ם הלכות ס"ת ז א ושו"ע יו"ד רע א שמצוה לכתוב ספר תורה גם בזמן הזה, ומכאן שסברו שבקיאים בחסרות ויתרות כדי לחייב לכתוב ס"ת. ולא כשאגת אריה סימן לו שפטר מטעם שאין בקיאים בחסרות ויתרות. ומכאן יתכן שכל דברי הגמ' 'אין אנו בקיאים בחסירות ויתרות' אמורים לגבי מקרה שהוציאו ס"ת אחד ובאים על פיו להכריע את הנוסח, אבל הדקדוק הרב של בעלי המסורה והמדקדקים הועיל שנחשבים בקיאים בחסירות ויתרות. [ודברי הרמ"א או"ח קמג ד שכשנמצאת טעות בספר תורה בחסירות ויתרות אין מוציאים אחר שאין יודעים שהוא מדויק יותר אינם מתייחסים לגמ' שאיננו בקיאים בחסירות ויתרות, אלא למציאות שבזמנו שהיו יותר מחלוקות].
חשוב לציין שכפי שהזכרת רוב הגזירות לא נובעות מקצר במסורה אלא מחשש שכיון שהדבר נמסר לציבור גדול יהיו שיטעו, וזה ככל גזירות חז"ל ולא ספק שיש לחז"ל עצמם, כמו ימי זיבה וכו'.
תודה על התשובה המהירה.
התעוררו אצלי עוד שני נקודות: היתר חליטה בפסח ושבעה סממנים שמעבירים על הכתם. בשניהם "נעלמה" לנו המסורה איך לעשות זאת?
אכן יתכן כנ"ל.
השאר תגובה