שאלה:
היי. אני רוצה לשתף שאני במצב לא טוב כרגע בחיים שלי. במצב שאני מרגישה תקועה מאוד. חוויתי פרידה מבן זוג שהיה לי ששברה אותי לגמרי . היינו הרבה מאוד זמן יחד וחשבתי שהוא יהיה בעלי זה הורגש ממש וכולם אמרו לנו את זה. הייתי מאןד טוטאלית באהבה שלי אליו ויום אחד הוא התחיל להתרחק, פתאום לא עונה לי להודעות פתאום לא מתקשר אליי בכלל ואני התחלתי להיות אובססיבית יותר. נלחצתי . הייתי מתקשרת יותר לא מבינה מה לא בסדר והמפיק שאני ״חופרת״ לו גם לא העזתי לחטט לו בחיים שלא ירד לו ממני חס וחלילה ולא לשאול אותו מה הוא עושה כדי לא לצאת חופרת.. עד כדי כך. התחלתי לרדת עשר קילו בחודשיים בלבד כשהמשקל שלי היה בסך הכל 45 קילו בגיל 18 . שנאתי את עצמי ירד לי הביטחון לא הבנתי מה קורה הרגשתי שחרב עליי עולמי . לא הייתי קמה לביצפר בבקרים הכל היה נראה לי חשוך הרגשתי שעולמו חרב עליי.. לילה אחד פשוט שלחצי לו הודעה שיתן לי דין וחשבון ושאני לא במיטבי בגללו.. הוא פשוט נפרד ממני בהודעה בטענה שאני צעירה מדי בשבילו ושזה לא מתאים לו פתאום .. אחרי שהוא נלחם עליי ואחרי קשר של שנתיים כן? הרגשתי שהרצפה נופלת מתחתיי . פה התחיל סיוט שלא נגמר. אני, הבחורה עם שמחת החיים שידעה ששום דבר לא יכול להפיל אותה וקלוקלת כל דבר בפרופורציות מוצאת את עצמי במיון בחשד לאנורקסיה, בכאב בלתי נגמר, הרגשתי פיזית את הכאב, המנהלת שלי זימנה אותי לשיחה כי היא הרגישה שמשהו לא בסדר היא רק שאלה אותי מה שלומי וישר ירדו דמעות והרגשתי שאני תכף מתעלפת מרוב כאב.. המורים דאגו לי החברים כולם לא הבינו איך אני שוקעת ככה הבשר שלי חיווה את הכאב, מדהים איך המצב הנפשי יכול להשפיע פיזית על בן אדם כשאני נזכרת בתקופה הזאת אני מזדעזעת עד עמקי נשמתי. לאחר ההודעה ממנו פשוט סגרתי את עצמי מהעולם . הייתי חוזרת ישירות מהביצפר לחדר שלי מסתגרת או אפילו לא קמה לביצפר. לילות שלא היו נגמרים כאב בלתי נגמר. שמונה חודשים כאלה, עד שהכרתי בחור אחר.. הרבה בחורים אחרים באו אבל דחיתי אותם על הסף פשוט לא הייתי מסוגלת להתקרב לגברים.. הייתי בטוחה בלב שלם שנחזור לא עניין אותי כלום, אבל הבחור הזה כאילו קרא את מחשבותיי ופשוט עזר לי ממש . לא אשקר ואגיד שכן זה היה סוג של מקום נחמה אצלי ובסופו של דבר נהיינו יחד. קשר הרסני. הוא היה מאוהב בי ברמות קשות ואובססיבי ברמות וזה הלחיץ אותי כי ידעתי שמישהו שככה אובססיבי אליי זה מסוכן וגם בסופו של דבר ירד לו ואני אפגע שוב.. לאחר חודש וחצי הוא פגע באחותו כלכלית ואני לא ידעתי מהעניין … אחותי חשבה שידעתי מהעניין כל אותה העת והסתרתי את זה ממנה והחליטה על דעת עצמה לפנות להורים שלי ולהחליט ללכלך על אחיה בטענה שהוא לא טוב בשבילי וכדאי להם לקחת אותי.. מובן שנפגעתי מאוד שהיא ככה פעלה כלפיי.. ופתאום אני שומעת שההורים שלי בדרכם אליו. אבא שלי כמובן האבא הכי טוב בעולם פנה אליו באיפוק רב ובכבוד גדול למרות שיכל אחרת ואמר שהוא ידאג לבת שלו תמיד והוא פשוט בא לבדוק שהכל טוב והוא לא רוצה לשמוע שיפגע בי … למרות שהוא יכל פשוט לקחת אותי משם. אבל אבא שלי דיבר ממש יפה ואפילו לחץ לו את היד ולא הזכיר לו את העניין עם אחותו בכלל, אלא בא לראות מי אותו הבחור. הבחור נלחץ והחליט פתאום שהוא לא טוב בשבילי ועשה הכל כדי שניפרד. שלח לי הודעת טקסט שזהו זה נגמר ושהוא לא טוב בשבילי בכלל , אחרי שסיפרתי לו מה היה לי בזוגיות קודמת ואיפה הנקודות הכואבות שלי.. קילל אותי בשיחות טלפון כשבכיתי את החיים שלי רק כדי שאעזוב אותו. הוא פשוט עשה לי את המוות. ואחרי תקופה שלח לי הודעה שזה לא אשמתי אלא שהוא היה חייב להיות רע אליי כדי שאני אשנא אותו, התרחק ממני כי מגיע לי טוב יותר ,(שזה הרי דפוק לומר דבר כזה כי בחור שבאמת ירצה יעשה הכל כדי להיות הכי טוב בשביל האישה שהוא אוהב, והוא גם ידע יפה להילחם עלינו כשהיינו יחד).. בקיצור סיוט!! פשוט סיוט!!! פתאום אני זו שרודפת אחרי ה״להיות נאהבת״ על ידי מישהו שאהב אותי פעם רק כדי להרגיש שוב פעם שווה בעיניו. אני לא נותנת לשום גבר הזדמנות להתקרב אליי אלא רק מחפשת אצלו עדיין את האהבה הזאת אליי למרות שעברה יותר משנה וחצי … עדיין רודפת אחרי מישהו שלא שם עליי.. עדיין לא נותנת לגברים להתקרב בגלל הטראומה, בגלל הפחד ששוב יעזבו אותי בלי סיבה.. כואב לי, קשה לי להבין מה אני רוצה מעצמי… נמאס לי שעוזבים אותי בלי סיבה, נמאס לי להרגיש לא שווה, ואני גם יודעת שעצם זה שאני רודפת אחריו רק מגעיל אותו ומרחיק אותו יותר… אני חייבת עזרה. אני מרגישה שאני פשוט לא מתקדמת שאני פשוט לא מבינה את עצמי מרגישה שאני מאבדת את עצמי מרגישה שהכל משפיע על ההתנהלות שלי בחיים . אני מרגישה פשוט לא טוב.
תשובה:
קראתי בצער ובכאב כל מה שאירע איתך, אינני איש מקצוע ובודאי לא אוכל לסייע לך, מה שאני כן מרגיש חובה לומר לך, שחובה לקבל סיוע מקצועי וטיפול תומך, כדי שלא לשקוע במצב הנפשי הזה שעשוי להיות חלילה כרוני ולהתפתח גרוע מאוד. לעצם ענין הזוגיות ואופיה, אם פנית לרב את בטח יודעת שהיהדות מתנגדת ליחסי חברות שלא במסגרת נישואין כדת משה וישראל ותוך שמירה על טהרת המשפחה, ואגב מי שקורא מה שעבר עליך מבין היטב כמה התורה היתה חכמה ויודעת מה הוא סוד האושר האמיתי, וכיצד זוכים לאהבה אמיתית ולא לאהבה נכזבת אינטרסנטית של תאוות גופים בלי שום יחס נפשי אמיתי עמוק! קחי את זה לתשומת ליבך וחפשי את אושרך במקום בו מצאו אותו אבותינו ואמותינו בכל הדורות! בחיים יהודיים אמיתיים, בו תא משפחתי של בני זוג הוא אינטימי וטוטאלי לגבר יש אשה אחת שהוא בקשר איתה ולה יש רק את בעלה, והחיים מלאי נתינה אהבה וכבוד הדדי, חיים של השקעה סיפוק ואושר, ולא תאוות בשרים וניצול רע.
בשורות טובות ורפואה שלמה.
תגובת הרב נפלאה, אמיתית וחודרת לכל לב… יקירה, קראתי את מילותייך ודמעתי, את נפלאה ומדהימה, מבטיחה לך…
כל "הסרט" הזה עוד יחזק אותך וילמד אותך הרבה(תקחי ממנו לעתיד, לא לשקוע בזה, עם כמה שזה קשה וזה קשה), כך אימי עברה ולמדה המון דווקא מתוך האימה הזו של להרגיש נאהבת בנתיב שהתגלה כשגוי עם פלוני ששהה באותו נתיב בדיוק, ולהסביר מה זה הנתיב השגוי הזה זה סרט ארוך בפני עצמו(ואין את אשמה בכך), את יכולה להיות הכי יפה, חכמה וטובה בעולם(וכך את באמת, כפי שאת באמת) ועם כל זאת, לא תראי מאותו פלוני את אשר את חפצה עד הסוף באופן האמיתי והאוהב באמת ממנו עד הסוף, אף על פי כל אשר תעניקי, כשהוא בעצמו עדיין לא סגור על עצמו ונתיבו ואף דרכו, במצב כזה, הרגש לא יכול לשחק תפקיד חשוב ואמיתי ואף לא לשחק תפקיד בכלל….
את תתחזקי והכל יהיה בסדר, כשתפעילי בחייך את עצת הרב ואף תיעזרי בסיוע נוסף כפי שהרב הציע, את תראי אור עצום, שלב שלב, לאט לאט, הכל יסתדר, כתיבתך כאן – השלב הראשון לסיוע העצמי והחשוב שלך, את כבר מעכשיו מתחילה דרך שופעת עוצמה בנתיב האמיתי עבורך ובאופן כללי(לא לשווא הרגשת צורך לכתוב את כל אשר כתבת כי ברצונך לעזור לעצמך ואין חשוב מכך), הכאב הזה יתרפא, תאמיני בעצמך, יש בך ולך הרבה מה להעניק, בעיקר לעצמך ובעתיד לזיווגך האמיתי(מגיע לך טוב אמיתי), את שופעת מעלות, כשתגיעי לנתיב המדויק אשר מספק אושר אמיתי ולא זמני או סתמי, את תזכי למה שנשמתך חפצה באמת, כי מגיע לך וכי ללא ספק את מיוחדת כפי שאת וכתיבתך מעידה על כך לא מעט, חכי מעט, אט אט, הכל יגיע, כרגע תתמקדי בעצמך ובמעשייך לעולם בעולם, תתמקדי בך ולא "בו" או ב"הוא" – תיגמלי מ"האחר" ותזכי יותר להתחבר לעצמך ולמה שאת יכולה לתת לעצמך ולעולם, ובעתיד הקרוב תוכלי לחלוק זאת לזיווגך האמיתי בנתיב האמיתי ובדרך האמיתית, ואז כשזה מבושל – זה יהיה הרבה יותר נכון ומניב פירות, חכי, יקירה, זה עדיין לא מוכן… מחבקת ומאמינה בך.
קראתי את הסיפור שלך ואני מכירה את כאבך, רק הזמן מרפא והתעסקות בדברים שמפתחים אותך כמו קריאה, למידה, להפגש עם חברות ועוד… כמובן שגם לדבר על זה ועל הרגשות ולא להסתגר ולשמור הכל בבטן. גם כמו שהרב אומר, טיפול בהחלט יכול לעזור לך. הכי חשוב להתגבר ולא לשקוע, ואת תמצאי הרבה יותר טוב ממנו!
בתור חילונייה אני חייבת להגיד שלהיות "חברים" זה לא רק בזבוז זמן מוחלט. זה גם משאיר משקעים ריגשיים, ובאמת אין צורך בזה ואני 4 שנים בלי "חבר". כל הבחורים שאומרים לך "כיף לי", "טוב לי" וכל מיני דברים בסגנון הזה הם לא רציניים.
צריך ללמוד לזהות אותם עוד מההתחלה ובאמת ישבתי וקראתי כיצד לזהות בחור רציני (שבשל לזוגיות אמיתית). ממליצה לך גם לקרוא באינרנט ומספרים כי עולם הדייטים החילוני זה עולם מאוד מאוד קשה ואפשר להפגע בקלות.
פשוט תשמרי על עצמך ואל תתני לגבר להתקרב אלייך לפני שהוא מתחייב אלייך. (זה נשמע מוזר שאני אומרת את זה כי אני חילוניה אבל זה בשביל לשמור על הלב והנפש שלך שזה הכי חשוב).
וכמובן הכל רק על פי דת ישראל.
כל הכבוד לך דנה על מילותייך הנכונות וכמובן לרב הנכבד על כל תשובה ותשובה אמיתית ומסייעת באופן האמיתי ביותר… הגבתי כאן בעבר לשואלת השאלה וכשצפיתי בעדכון חדש, בתגובה של דנה לשואלת השאלה, רציתי להוסיף קצת, שוב…
ובכן, אני מכירה היטב את העולם החילוני(חלילה אינני מזלזלת בחילונים – שהם אחיי גם, אלא בעולם שבו הם תקועים עדיין, בעולם שאליו הכניסו אותם), אני מכירה את העולם הזה הכי טוב שניתן כי גדלתי בנתיב החילוני ביותר, אני מבטיחה לך ולכל מי שצופה או יצפה בדבריי; שאין אמת ואין שלווה אמיתית בנתיב/בעולם הזה, בנוגע לקשרים הקשורים לעולם הזה; כל הפגישות חסרות טעם הללו, "הדייטים" הללו, אלה שדרכם נכנסים לנתיב שגוי של "אהבה" זמנית, כל זה אשליה, זה לא באמת קיים, היום "ההוא" ירצה "בך", מחר "ההוא" עלול לרצות ב"אחרת", ואז את מגלה שהוא לא באמת רצה בך אלא בנדבך חיצוני יותר, ואם אני אספור כמה זה קרה וממשיך לקרות בעולם הזה, אני לא אסיים עד שנה הבאה.. בעולם/בנתיב הזה, כל תהליך ההיכרות מתחיל לא נכון ולכן הוא מסתיים הכי לא נכון *בעולם*, ויש עוד הרבה להאריך בנושא אך זה לא חשוב כרגע, הבסיס ידוע, התהליך החדש שבו אני מציעה לך להתחיל הוא; להתמקד בך ובמעשים טובים מעת לעת יותר ויותר, וכמובן, גם להכיר יותר את עולם האמת, עולם התורה וההמשך הטוב יגיע ובשפע, כולל זיווגך האמיתי והעתידי, בעולם ההלכה יש מקום חשוב לזוגיות עם שלל הלכות שבאמצעותן מגיעים לשיא האושר, לתא משפחתי מחבק ביותר ולזוגיות שתפרח מעת לעת יותר ויותר, מעבר להלכות הללו יש משהו מעבר, טוב ייחודי שמגיע בעקבות ההלכות הללו, האיסורים נועדו להוביל למקום טוב יותר ומיוחד יותר שלא היית מגיעה לזה אם לא היו איסורים, כשהכל מותר ללא גבולות – הכל פשוט סתם, לא מעניין, ללא דרך, הכל אותו דבר, משעמם, סתמי ביותר ואז מגיעים למצב של "די, נמאס, כן כולל נמאס ממי שמולי" ואז המחשבה מתחיל להתחיל ב"אולי אמצא משהו/מישהו אחר כי נמאס לי ממי שמולי", כל האשליה המרה מתגלה כשקר מול העיניים ובמקום לחפש ולהבין שאולי יש כאן בעיה, התחלתי לחשוב שעליי להמשיך לזרוק הכל ולקחת "חדש" שבסוך הופך לישן תוך מס' ימים או חודשים, אין חדש, ישן ומהנה פחות יותר כי הכל נהיה אותו הדבר, סתמי, מבלבל ומאוס ביותר (חוויתי את זה כ"כ הרבה, לכן אני יודעת במה מדובר, כולל כל מי שנמצא סביבי, צפיתי בכאב את כל אשר חוו בעולם הזה, הכל ראיתי, הכל), רק כשתכירי את ההלכות, את תביני על מה אני מדברת, אינני נשואה כרגע אך זכיתי להביט ולשמוע על אושר חברותיי שזכו להיכנס לכל זה ולהבין עד כמה בהלכות הללו יש את הטוב הטוב ביותר בעולם ועד כמה זה מועיל לזוגיות ולראשוניות שבה וכו' וכו'… כולי תקווה כי את מרגישה טוב יותר, אני יכולה לומר לך שאת רק בהתחלה, אז בבקשה הסירי דאגה מליבך, מחכה לך עולם מופלא ואם תזכי ללכת בדרך הנכונה – דרך האמת, את תביני כמה טוב את תוכלי לקטוף משם… חוויתי ניסים רבים שלא היה להם שום הסבר, כולל מרופאים – בעת שהאמנתי קצת יותר והתחלתי לקרוא תהילים… עלייך לדעת שכאשר את תתחילי להתחזק, את תכירי התנגדות מצד יצר הרע הקיים בכל אדם, התנגדות מכיוון שלא הכרת וזה טבעי, אנא ממך, לא להיבהל, זו הדרך, דווקא כי את מתחזקת, ההתנגדות תתגבר כי את בדרך הנכונה, גם אם תיפלי, לא לשקוע ולא להיבהל, ברגע שאת תקומי מזה – כאן הגדולה ו והניצחון…
לסיכום, הכל יהיה בסדר ויותר בסדר בהרבה ואמיתי באמת – אם תזכי לתת לעצמך ללכת בדרך הנכונה, בדיוק כפי שהרב אמר, על פי דת ישראל, כי אין, פשוט אין יותר טוב ונכון מזה, ואת תזכי לראות איך נשמתך תרגיש טוב יותר מכל בחינה… זיכרי כי את זכית בזה, את זכית להיות בת ישראל השייכת לדת ישראל, זו זכות, היא לא מובנת מאליה, לא כולם זוכים בזה, תנצלי את זה עד הסוף, לא לוותר כי את זכית ובגדול! שבוע מבורך לכולכם.
במחילה מכבודו, ברצוני להוסיף דברים חשובים ששכחתי לציין…
בהמשך לתגובתי מעלה, ברצוני להוסיף למה התכוונתי, קצת לעומק יותר ונקודה למחשבה נוספת…
מאז ומתמיד, בתוך כל העולם שעליו דיברתי, לא הבנתי מדוע כל ההתנהלות הזו בזוגיות ובכלל ברוב תחומי החיים, בתוך העולם שרחוק מתורה ומצוות נראה ונשמע כה שגוי (הרי האנשים שבפנים, ברובם, טובים ומקסימים – אין עוררין על כך) והגעתי למסקנה עם עצמי ודווקא מתוך ניסיון עם עצמי את מה שאסביר בהמשך, הרי תחשבו לרגע אחד, כשאת הולכת לפגישה וממשיכה למערכת יחסים כזו, בתוך עולם כזה, הרי ברור שאותו אחד שרחוק מתורה ומצוות לא מכיר את המושג נאמנות עד הסוף (ברוב המקרים, אינני רוצה להכליל, אני מדברת יותר על העולם המורכב הזה שמבלבל אנשים שבתחילה בטוחים שהם מאוהבים ויודעים מהי משמעות המילה עד הסוף עד ש…) וזו לא אשמתו כלל וכלל, פשוט משמעות המילה "נאמנות" היא לא כפי שסיפרו לנו בבתי ספר , בתי הספר שרחוקים ממצוות, כן, ברור שאמרו לנו "תהיו נאמנים, טובים, אוהבים אחד כלפי השניה, תכבדו, תעניקו ותראו את כולם כשווים", המשפטים הללו נשמעים כ"כ קלים ליישום וגם נכונים, אך מהי הבעיה הקטנה המסתתרת לה אי שם בפנים? המשפטים מצוינים אך מהי הבעיה מעבר לשורות? רגע אחד, מי טען שאני חייבת להישמע לכל המשפטים שזרקו לי בבית הספר? במכללה? ברחוב? בסיורים? בהרצאות? מי אמר ולמה? הרי אלה שטענו שאני חייבת לקיים את כל זה – כ"כ רחוקים מחוקים/ציווים השייכים לנאמנות הבורא וכלל התורה כולה, אז למה הם חושבים שאני צריכה להאמין במשפטים היפים שהם זרקו לי? הרי לפי פעילותם – בורא עולם רואה ושומע? פעם ציינו זאת בפנינו? אז למה שאני אפחד לפגוע בבני אדם? למה שאאמין במה שהם זרקו לי ולמה שאיישם זאת בכלל? כי הם אמרו לי? "הם", זה לא מספיק לי, גם כשרציתי להישמע לכך ונשמעתי לכך פה ושם – זה לא הספיק לי ונפלתי שם המון ללא דרך עליה בטוחה, ואני מאמינה ויודעת שרבים מהם טובים ונפלאים, אין זה קשור, יש כאן בעיה פנימית שהורסת תמונה שלמה, כי אם "ההוא" לא מרגיש או יודע שהוא אמור להישמע לחוקים מסוימים ונאמנות לבורא ואף פחד מסוים לבצע שגיאות באנשים ובדרך, אז למה שהוא יהיה נאמן לי? אני רק בן אדם, כמוהו! הוא יכול להיות, כן, אולי חצי שנה, שנתיים, שלוש, עד שכבר יהיה נמאס לו, כי כמה אפשר הכל אותו דבר בלי בסיס חוקי ומוסרי עמוק? הרי אין כאן בסיס אמיתי לזוגיות כזו הפכפכה וזמנית, כי אין בתוך המערכת(כולל הזוגית) את בורא עולם עד הסוף או בכלל! אין! אז אם אין את בורא עולם באמצע הקשר, למה שהוא או אני נפחד אחד מהשניה? ממה וממי? הרי הכל מותר – הכל! אכן ישנם חוקים במדינה, אך על בגידה לא תיכנסו לכלא, על שקרים אף אחד לא נאסר וכו' וכו'… רק נאמר לנו שאסור ואסור, זהו, זה מה ששמעתי בתוך בעולם הזה שהיה עבורי כה ריק אך גדלתי שם וצמחתי לצנוח שוב ושוב, אני יכולה לומר מניסיון, שטובה ככל שהייתי, בשלב מסוים עשיתי מה שרציתי וכנגד מי שרציתי ללא חשבון, כי למה שהם יגידו לי שאני צריכה לאהוב, להיות נאמנה ולתת כבוד? על בסיס מה ולמה? באמת שניסיתי ורציתי ותמיד הייתי הילדה הטובה אך בשלב מסוים הכל התפורר, וכבר לא הרגשתי אהבה וכבוד לאף אחד, כולל להוריי היקרים(שהם, לא שומרי תורה ומצוות עד כה ונפלאים כתמיד, מודים על היום שהכרתי את עולם התורה כי הם לא זוכרים מצב כזה שבו אני מבצעת כיבוד הורים באופן ראוי לאורך זמן), אני חוזרת להמלצת האנשים היקרים(ששהו כמוני בעולם רחוק מתורה ומצוות) שהציעו לי ולכולם להיות טובים; אני תמיד הרגשתי שהם מציעים לי את זה(גם אם הם חייבו אותי לזה), בגדר הצעה – המלצה, כך הרגשתי, ורק לאחרונה הבנתי למה הרגשתי כך במשך כל הזמן הרב הזה, כיוון שהם בעצמם לא מבצעים חוקים ומאמינים בהם (הקשורים לתורה, וחוקיה שופעים מוסריות נשגבת), אז איזה תוקף יש להצעה שלהם? בלי לזלזל חלילה, אך כך היה ודווקא משם למדתי לעומק את כל זה, ומניסיון, רבים וטובים כמוני נשאבו לכל זה, אני מאמינה ויודעת שרבים מהם טובי לב בעלי מעשים טובים, אין צל של ספק בעניין, אך משהו בתוך מערכת "אי החוקים" בעולם החילוני שחונק אותם ומכריח אותם להיות שייכים לו ; "מת" וגורם להם להרגיש שמשהו חסר להם בחיים, גם כשהם מאושרים, והאסימון לא נופל כי תמיד חושבים שחסר אולי רכב חדש, אולי חסרה דירה חדשה או חסרים רהיטים חדשים ואז כשמשיגים את החדש, הוא הופך לישן ולמאוס, ותאמינו לי, גם כשהייתי "שמחה" תמיד הרגשתי חלל ריק, בכלל הייתי בדיכאון כ"כ הרבה זמן עד שכאשר הגיעו רגעי שמחה הם היו שקריים ונמשכו למספר דקות בלבד, הייתי האדם הכי דכאוני ועם רגשות רעים כשהייתי הילדה הטובה בכיתה, הוריי היקרים טובי לב והם בעצמם מודים בדבריי ולמסקנותיי, אינני החכמה באדם אך אני רבת ניסיון אף על פי גילי הצעיר, אני למדתי לבד בעצמי עם עצמי, צפיתי מהצד, בעצמי ובכל אנשיי ל"ספינה", שיש כאן משהו לא נכון , בתוך כל הנתיב הזה ששהיתי בו, לכן החלטתי לבדוק ולחפש את האמת, והיא משתלמת ונכונה ביותר, מאותו זמן שהתחזקתי הבנתי שהייתי רחוקה מהנשיות שלי(בכל תחום בחיים), מהבנת קשר זוגי מהו, מכבוד אמיתי לאדם, מאמת מהי, כלפי חוץ הייתי מראה שאני בסדר, אוהבת ומחייכת ומאחורי הגב שנאתי את כל העולם וגם את עצמי, בסוף לשם הגעתי, כי היה כ"כ נמאס לי ש"כאילו" אין כלום ושום דבר מזהיר בפתח כי הכל אותו דבר, עבודה, בית, טיולים, אוכל, זוגיות פה ושם, מסיבות ושוב אותו מעגל – ללא בסיס אמיתי – ללא משהו אמיתי שיזהיר את כל הפעולות הללו, הרי למה באתי לכאן ולאיזו מטרה? זה לא נמאס שאין חוקים, "אין ממי לפחד וממה", הכל מותר ומותר ומותר ואם משהו אסור זה כי הם אמרו כולל אנשים עם חליפות, ו… מה זה אומר? בפועל – הרבה אנשים לא מבצעים את רוב "האסור" ש*הם* אמרו שאסור…
לסיכום, כל מה שציינתי נכנס לתוך מערכת זוגית ובכל תחום בחיים ומשם מתכון לכישלון גם אם נהיה הטובים באדם, כשאין את בורא עולם בתחומי החיים, אין את הדבר הזה שימתיק את החיים ואת הפעולות ולגרום לנו להבין שאם אסור, יש סיבה אמיתית לכך… לעיתים, בעולם כזה, משכיחים מאיתנו את בורא עולם – שיצר את כלל הבריאה , את התפארת, את בני האדם עם האיברים הממוקמים היטב ואת כל הפלא והחוכמה שבחיות שיצר וכלל הטבע וכו' וכו' (יד המקרה לעולם לא יכולה ליצור פאר, גם "התפתחות" לא יכולה ליצור ולמקם אותנו עד הלום עם כל החוכמה והיופי שבכל, דבר פלא לא יכול להיווצר לבד, הרי איך בכלל ייתכן שאנו קיימים? הביטו במראה, שם התשובה, כל הפאר נמצא שם, אגב, עין אחת לא נמצאת בסנטר ואוזן לא ממוקמת באף וכו' וכו', הכל במקומו מונח, ואם הייתה טעות אחת במיקומים ובמערכת הגוף, אין אנו היינו מצליחים לשרוד בכלל, ועוד יש להאריך רבות בנושא, אך מה שחשוב כעת להתמקד בו ; ההבנה והידיעה בבורא ולשמוח בכך ומשם להבין את "ובחרת בחיים") …
מאחלת לכם את כל הטוב שבעולם.
תודה רבה.
השאר תגובה