שאלה:
כאשר החזן אמר "אל נא תשת עלינו חטאת" הוא טעה ובמקום לקרא את המילה "אל" עם פתח (מלשון שלילה) הוא קרא זאת עם עם ציירה (שם ה' – כבקשה להשית עלינו חטאת) ואיש לא תיקנו. האם יש כאן את החשש של "שץ שטעה סימן רע לקהל" ובפרט בכזאת שינוי משמעות חמורה?
תשובה:
שלום וברכה
אין חשש כלל, ראשית המילה אל יש לה גם בציירי משמעות של חולין, שנית, עיקר הנושא הוא בדברים שצריכים ש"ץ כמו חזרת הש"ץ, בסליחות הוא יותר נהג ומנחה מאשר ש"ץ כיון שאינו מוציא את הציבור ידי חובה וכל אחד אומר לבד. והביאור שמה שכשהשליח ציבור טעה הוא בגלל שהוא מייצג את השולחים וממילא כביכול כאי' הם טעו וכמו שמתפלל וטעה סימן רע לו כך הוא רע לשלוחו של אדם שכמותו. אך בדברים שאינו שליח מפני שגם המתפללים אומרים אין לחוש.
בהצלחה
מקורות:
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף לד עמוד ב
המתפלל וטעה – סימן רע לו, ואם שליח צבור הוא – סימן רע לשולחיו, מפני ששלוחו של אדם כמותו.
שיטה מקובצת מסכת ברכות דף לד עמוד ב
מתני' המתפלל וטעה כו' ששלוחו של אדם כמותו. וילפינן לה מדכתיב ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל ובודאי לא היו כל ישראל שוחטין אלא ששלוחו של אדם כמותו. [גמרא] אהייא. פירוש [באיזו] הוי סימן רע אם טעה. באבות:
לכאור' גם אם בחזרת הש"ץ, אף שהמתפללים לא יוצאים ממנו יד"ח, עדיין מיקרי סימן רע. דרק בכה"ג הוא מצד שלוחו. דאם איירי ביוצאים ידי חובה, א"כ זה מדין שומע כעונה ולא מדין שלוחו [שלא שייך שליחות על מצוה שבגופו]
השאר תגובה