לתרומות לחץ כאן

הסרת מזוזות בהשכרת דירה לגוי הנשוי לספק יהודיה

שאלה:

שלום, אני אמור להשכיר דירה למוסלמי בישראל שנשוי לרוסיה ולא ברור אם היא יהודיה. האם חובה להסיר את המזוזות מהדירה?

תשובה:

שלום וברכה

כיון שהוא ודאי גוי, והיא אנחנו לא יודעים מה היא, ובכל מקרה יש חשש שהמזוזה תבוא לידי בזיון, יש להסיר את המזוזות.

יש איסור לתת מזוזה לגוי מחמת החשש שמא יבוא לבזותה.

מקורות:

א. בשו”ת תשובות והנהגות (ח”ג סי’ שכז) נשאל בשאלה זו, וכך השיב:

“ונראה שבמזוזה עיקרה קבלת עול מלכות שמים וברשע משומד לא שייך שיהא עליו אות אמונה ח”ו, ואדרבה פוגם בזה בקדושת המזוזה, ולא דמי למחלל שבת בפרהסיא שמדמה שמאמין עוד בעיקרי הדת ואמונה דחייב וראוי למזוזה, אבל בנשוי נכרית אין לתת לו מזוזה ואין לו מקום קבורה אצל יהודים, שבועל נכרית וכ”ש נשוי לה הרי הוא כמותה….עוד יש לצדד שלפי דיניהם יש לה זכות בדירה השוה לו, והואיל והיא נכרית ויש כאן שותפות דנכרי זהו פוטר ממזוזה לרה”פ, אבל בלאו הכי הרשע המתועב הזה עם מזוזה בפתחו, מראה כעין פתח שאפשר להיות יהודי אף עם אשה נכרית, וראוי להרחיקו לגמרי מקהל ה’ שאין לו עמנו חלק ונחלה, וזה גופא יהא סיבה בס”ד שיתרחקו ממנו ומדרכיו.

סוף דבר הכל נשמע כי לא זו בלבד שאין חיוב לסייע לו אלא גם אסור לסייע לו לקיים מצות מזוזה, וחובתנו היא לבער בועל נכרית בפרהסיה מקרבנו, שהקפידה תורה שנהיה קנאים לכבוד ה’, ולכן יש להרחיקו ולנדותו עד שיפרישנה מביתו וישוב בתשובה שלימה”.

ב. על האיסור לתת מזוזה לגוי אלא אם כן יש חשש שיבואו לידי איבה, ראה מהרי”ל הל’ מזוזה אות ד, ובשו”ת החדשות (סי’ קכג), ושם כתב לאסור אפילו אם יש בזה חשש איבה, וכדעתו פסק האוהח”ק בספרו ראשון לציון, וכפי שציין בפתח הדביר (או”ח ח”א על סי’ ב דף יג ע”ג ד”ה אלא, ונראה מדבריו שם שחושש לדעתם אפילו במקום איבה), אולם הרמ”א בדר”מ ובשו”ע ולבוש (יו”ד סי’ רצא ס”ב) כתבו שבמקום של חשש איבה או שירע לו מותר, ועי’ שו”ת באר שבע (סי’ לו, וציין לדבריו בפ”ת סק”י) שכתב להאריך בטעם שרבי שלח לגוי מזוזה, וכתב שם שרק במקום של איבה וכד’ מותר לתת לו ולא באופן אחר, וע”ע בשו”ת גינת וורדים (או”ח כלל ב סי’ כח) שהאריך בזה גם כן שאסור לתת לגוי מזוזה, ויש בזה משום הורדה מקדושתה, ומה ששלח רבי לארטבן הוא רק לרמז בעלמא ראה שם, ואמנם הרב כנסת הגדולה (יו”ד סי’ רצא) רצה לומר שבגוי שאינו עובד ע”ז יש להקל, וסמך על דברי הבאר שבע (שם) שמצדד להתיר, אולם ראה בשו”ת רב פעלים (ח”ד יו”ד סי’ כה) שהאריך בזה וחלק על דבריו שהרי הבאר שבע רק כתב זאת בתור צד אך לא הכריע להקל כך רק במקום שיש בו איבה ולא בסתם, וראה שם שהביא מדברי בעל השואל ומשיב (יד שאול על יו”ד סי’ רצא) שהוכיח לפי בעל השאלתות שהמעשה של רבי וארטבן היה שכתב לו מזוזה במיוחד שכתובה שלא לשם קדושת מזוזה ואותה שלח לו בתורת קמיע [וראה עוד בזה בוילקט יוסף (קובצי הרבנים מהונגריה, שנה ד סי’ צג) במאמרו של הר”מ קעניג זצ”ל שהאריך אם ארטבון היה יהודי או גוי, וגם הביא שם הסברא שאולי שלח לו מזוזה פסולה ודחה זה.

וראיתי בשו”ת אהלי יעקב (לר”י יוטעס) והשו”ת סובב כולו בנידון מסירת ס”ת לנכרי (כיון שהיתה גזירה מטעם המלכות להביא להם ס”ת לבית המשפט שלהם להשביע בו את היהודים, ע”ש סי’ ו) ושם בסי’ ו הובאה תשובת המהרצ”ח להתיר דומיא דמזוזה שהתיר הבאר שבע (ויש שם ט”ס בציון המקום בבא”ש) וכתב שם שהבא”ש התיר לתת לגוי אפי’ בלא איבה, ובאמת המעיין בבא”ש יראה שלא התיר אלא במקום חשש איבה בלבד, ובלא זה כתב להדיא דאסור וכמשנ”ת.

ושם בסי’ ח הביא תשובת בעל היד אליעזר (אבד”ק וינא) שציין לתשובת יד אליהו (סי’ מח) שכתב שכשאינו יכול לקנות ספרי קודש אלא ע”י ישראל אסור משום דחשיב לפ”ע בתרי עברי דנהרי וכשיכול לקנות גם שלא ע”י ישראל אסור עכ”פ מדרבנן, [ובזמנינו שאין הסת”ם אלא ביד ישראל חשיב כתרי עברי דנהרי, ובפרט בנד”ד שמכיר רק את הצוות שנחשב כתרי עברי דנהרי], אלא שבאמת מבואר שם שהיינו טעמא משום דאסור לעכו”ם ללמוד תורה ולכן הוי לפ”ע וממוצא דבריו נלמד כשהנידון רק כקמיע אין בכך חסרון וכמ”ש היד אליעזר ע”פ דבריו ע”ש, ועוד הביא שם מדברי עיקרי הד”ט (יו”ד סי’ כו) שכשלוקח ספר שנראה שרוצה ללמוד ממנו דיני בני נח מותר, ומדבריו מבואר שבלא זה אסור ויש בזה חשש של בזיון והוא כד’ כל הפוסקים הנ”ל שכתבו לאסור, [ועפ”ז דן שם להתיר למסור לצורך שבועה בבימש”פ, חדא דיש בס”ת דיני ב”נ, ועוד שלא יבוא לידי בזיון ותלת שלא קונה לצורך לימוד, ובאמת דדבריו סתראי נינהו דטעם ג’ הוא באיפוך מטעם א’], ועכ”ז כתב בסו”ד “ובכ”ז אם אפשר לפייס שרי המשפט שיקחו חומשים נדפסים או ספרי תנ”ך אשר בהם משיביעם לבעי עמינו בכל שערי המשפט פה עירינו ובכל מדינות הקיר”ה כפי חק ודת המלך מה טוב” הרי שאחר כל הכרכורים לא התיר זאת בשופי.

ובגדר ההיתר של “איבה” ו”ירע לו” כתב האגרות משה (יו”ד ח”א סי’ קפד) באריכות, לבאר שחשש איבה הכוונה שעל ידי כך יבוא לשונאו, אפילו לא בשנאה שתביא ח”ו לידי סכנה, אלא להיזקות והפסדים גדולים, וחשש של ירע לו הכוונה היא אפילו לא ממש איבה שירצה להזיק לו בידים, אלא באופן שיהיה לו הפסד ברור, כגון באדם שמשכיר בתים לפרנסתו, והשוכר הנכרי רוצה שהמשכיר יקבע לו מזוזה או שישאיר שם מזוזה שהיתה קודם לכן אצל השוכר היהודי [שההלכה היא שכשנכנס שוכר גוי חייבים להוציא את המזוזה מפתח הבית, והשוכר הנכרי דורש שישאיר את המזוזה], שבמקרה כזה שאם לא יניח את המזוזה יצא השוכר הגוי ולא ימצא שוכר יהודי ופרנסתו היא מהשכרת הבית יש להתיר להניח שם מזוזה, אך באם אין את שני התנאים הנ”ל דהיינו שהגוי וודאי יצא מהבית, או שהשכרת הבית אינה עיקר פרנסתו, אסור להניח מזוזה לגוי, וראה עוד שם שאסור לתת לגוי גם לא מזוזה פסולה ע”ש.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל