האם יש כזה דבר לחמניית מזונות?

שאלה:

בקשר ללחמניות "מזונות" זה הרי נאכל ע"פ רוב של למעלה מתשעים ותשעה אחוזים לשובע ולא לתענוג בעלמא ובד"כ גם אוכלים זאת עם מאכלים נוספים זה הרי ממש קביעות סעודה אז מה ההיתר שלא ליטול ע"ז ידים ולא לברכת עז המוציא וברכהמ"ז?

תשובה:

שלום וברכה

שאלתך מורכבת משני נושאים, ראשית מה הברכה על לחמניה שכתוב עליה מזונות… ושנית באיזה אופן נחשב קביעות סעודה:

בנוגע לענין הראשון, בני ספרד מברכים על לחמניה מתוקה מזונות, כיון שמורגש בה היטב המתיקות, למרות שיש שפקפקו בזה כיון שהיא מיועדת לשובע. לגבי בני אשכנז זו שאלה גדולה, ועדיף להמנע מלאכול אלא בתוך סעודת פת, או בשיעור קביעות סעודה.

בנוגע לענין השני, זה שאתה אוכל לצורך ארוחת בוקר אינו משמעותי כל כך, הנושא הוא הכמות: לבני ספרד ג’-ד’ ביצים שזה בין 200 סמ”ק [או יש משמערים במשקל 200 גרם] ל350 סמ”ק, שיעור מועט, ולכן יש להזהר מאוד. לבני אשכנז נהגו שהשיעור הוא כמות שאנשים רגילים לאכול בארוחה של ממש.

מקורות:

1. לחמניה שנילושה במי פירות ברכתה מזונות. בענין זה אין הבדל בין אשכנזים לספרדים, שכן גם לדעת הרמ”א (סי’ קסח סעי’ ז) שהחמיר שכל זמן שהטעם המתוק אינו עיקרי במאפה עדיין ברכתו המוציא [בשונה מדעת השו”ע שם שסבר שאם המתיקות מורגשת כבר נחשב מזונות], כאשר רוב הנוזלים כאן הם מי פירות אף הוא מודה שברכתו מזונות, כך מבואר בשו”ע הרב שם סעי’ יא, ס’ החיים למהר”ש קלוגר שם, דעת תורה למהרש”ם שם וכך נהוג, ראה שבט הלוי ח”ח סי’ לב. אף שמדברי הט”ז שם נראה שהקובע אינו הרוב אלא רמת המתיקות [ויש בדבריהם קולא וחומרא: קולא – שאף אם יש מעט תבלין אבל הוא חזק ומורגש מאוד הברכה מזונות, וחומרא – שמי פירות בעלי טעם קלוש כמו ביצים, יתכן שאף כשהרוב מהם הברכה המוציא].

בנוגע ללחמניות שכתוב עליהן ברכתו מזונות יש שתי בעיות: א. לפי הט”ז הנ”ל כמובן ברכתן המוציא כיון שטעמן בדרך כלל דומה מאוד לכל חלה מתוקה אחרת, וקשה לומר שהתבלין ממש עיקרי בהן. ב. וכאן הנקודה החשובה ביותר, יש מאפיות שבמקום לשים מי פירות שמים תרכיז מרוכז המעורב במים, ובאופן זה סברו הפוסקים שדינן כלחם ממש ואין לברך עליהן מזונות וכך היא דעת הגר”ש וואזנר, לכן כדאי מאוד להמנע מכך כאשר לא יודעים את הליך היצור.

הבעיה הנוספת שקיימת כאן מבחינה טכנית, כאשר שמים לחמניות כאלו בשמחות פעמים רבות אדם מגיע לדין קביעת סעודה בלי לשים לב, שכן בקביעת סעודה הכלל הוא שכל המאכלים מצטרפים ללחמניות, ולכן אם אכל שתי לחמניות כאלו עם סלטים ואחר כך הוא אוכל עוד חמין או קוגל ותפוחי אדמה או דג וכדומה, הכל מצטרף לשיעור קביעת סעודה המחייבת המוציא וברכת המזון! לכו ההנהגה הראויה בשמחות לא לשים לחמניות כאלו כדי שלא להכשיל את הציבור.

2. לגבי שיעור קביעות סעודה נחלקו הפוסקים מהו השיעור – יש אומרים שהשיעור הוא 200 -230 גרם ויש אומרים שהשיעור הנ”ל הוא דוקא אם שבע מאכילה זו אבל אם אינו שבע מאכילה כזו אינו נחשב קביעות סעודה, אמנם אם אכל שיעור של 345 גרם לכל הדעות זה נחשב לקביעות סעודה, ויש אומרים שהשיעור הוא כפי שרגילים לאכול בסעודה שלמה.

יש לציין שמנהג האשכנזים לשער תמיד את השיעורים הנ”ל בשיעור של נפח, כלומר נפח של 200 – 230 סמ”ק.

ולכן ירא שמים ראוי לו להחמיר ולא ליכנס לספק ברכות, ולכן לא יאכל יותר משיעור 200 – 230 גרם, אבל מי שאינו שבע משיעור זה ואוכל פחות משיעור של 345 גרם ומברך בורא מיני מזונות, יש לו על מי לסמוך.