העתקה מספר עבור תלמידי הישיבה

שאלה:

שלום וברכה. האם מותר לצלם דפי גמרא כשלא מספיק גמרות בישיבה? על הגמרא כתוב זכויות יוצרים תודה

תשובה:

שלום וברכה,

ישיבה שרכשה ספרים לבית מדרשם, ועתה נזקקים התלמידים ללמוד, ומצלמים מהספר כדי שיוכלו כל התלמידים ללמוד מהספר – מותר לעשות זאת. הגאון הרב שפרן סובר שצילום עבור תלמידי הישיבה נחשב לשימוש בספר, ולא הפרת זכויות יוצרים.

ב. סיבה נוספת יש להתיר, משום שלפי החוק אדם שרכש תוכנה מותר לו להעתיקה לצורך אישי, ולא לצורך מסחרי, ולכן אם יש לו כמה מחשבים ורוצה להעתיק כדי שהתוכנה תהיה על כל המחשבים שברשותו – מותר. ולכן מותר לישיבה שרכשה את הספרים לצלם מתוכם לצורך לימוד של בני הישיבה.

ג. לפי חוק זכויות יוצרים מותר לצטט חלק מספר, לצורך מקורות וכודמה. וכאמור לעיל  מותר לצלם מתוך ספר של הישבה כדי שיהיה לכולם ללמוד.

בהצלחה.

מקורות:

ראה מאמר של הרב שפרן בעלון המשפט גליון מספר 39. 

הדרך המרווחת ומסתברת מצאנו בשו"ת שואל ומשיב מהדורה קמא חלק א סימן מד וז"ל: "ודאי שספר חדש שמדפיס מחבר וזכה שדבריו מתקבלים ע"פ תבל פשיטא שיש לו זכות בזה לעולם והרי בלא"ה אם מדפיסים או מחדשים איזה מלאכה אינו רשאי אחר לעשות בלא רשותו והרי נודע שר' אברהם יעקב מהרובשוב שעשה החשבון במאשין כל ימיו קבל שכרו מהקיר"ה בווארשא ולא יהא תורה שלימה שלנו כשיחה בטילה שלהם וזה דבר שהשכל מכחישו ומעשים בכל יום שהמדפיס חבור יש לו ולב"כ זכות" השואל ומשיב לא הביא מקורות מהפוסקים על האיסור, ואסר זאת מהמנהג וההיגיון. ונבאר דבריו בעזהשי"ת: כתב הרב הנ"ל 'ולא תהא תורה שלימה שלנו כשיחה בטילה שלהם' נראה שכוונתו שאם העולם סוחר בהמצאת חוכמה, ונותנים בעלות לממציא, יש לראות הבעלות כחפץ גשמי, והבעלות על היצירה היא בעלות קניינית, ככל רכוש שיש לאדם שאסור לגזול ממנו. בזמנים עברו המושג של המצאת יצירה היה נחשב לדבר שאין בו ממש. כיום שהעולם סובב סביב סחר בהמצאות וחוכמות, יש לראות את היצירה כדבר שיש בו ממש. ולכן אם מפר את הזכויות של החבר ומשתמש בהמצאת החוכמה שלא כנהוג נחשב לגזלן. [ולן הראיה שמביאים מפוסקים שהיו לפני קרוב למאתיים שנה לא רלוונטי, מאחר והסחר בשוק השתנה, וגם לשיטות שהתירו יתכן שכיום ההגדרה ההלכתית תשתנה]. מרן הרב אלישיב זצ"ל וכן הגאון הרב מנדל שפרן שליט"א נוקטים את שיטתו של השואל ומשיב להלכה פסוקה. ולפי דעתם יש בעלות על קניין רוחני. ואוסרים לפגוע בזכויות יוצרים. ואין הבדל אם מעתיקים לצורך אישי או לצורך מסחרי. וכן אין הבדל אם מעתיקים מתוכנה שנרכשה, או שמתוכנה פרוצה. השיטה המחמירה הזו יש בה גם קולות מסוימות: כאשר החוק לא רואה את הטרחה לזכויות יוצרים – סוג של יצירה שלפי החוק מותר להעתיק, או שאין כאן יצירה לפי החוק, גם לפי הלכה לא יוכל הבעלים להגן על הטרחה שלו. מאחר וכדי ליצור קניין על בעלות רוחנית צריך שבעולם יסחרו ביצירה הזו, אך אם לא סוחרים ביצירה כזו, ולא נהוג לשלם על טרחה מסוג כזה, לא נחשב לבעלות קניינית, ולכן אין איסור להעתיק. למשל: להעתיק בגד שאין לו גזרה ייחודית, אין אפשרות על הבעלים לאסור. מאחר ואין איסור להעתיק גזרה של בגד, אל אם כן יש גזרה מיוחדת שניכר שהוא של חברה מסוימת. כמו כן בהעתקת שירים רבים מפרשים את החוק שאין איסור הפרה בהעתקת שירים כאשר העתקה נעשית לצורך אישי, ולכן יהיה מתר להעתיק, ולא יוכל המשורר להגן על העתקת שירים.

וכך בדיוק גם בהעתקת סרטים. אדם עובד קשה על הסרט שהוא מוציא ועל פי חוק אסור להעתיק ממנו לצרכים מסחריים.