לתרומות לחץ כאן

הלוואה בריבית כאשר לא ידוע האם הלווה יהודי או גוי

שאלה:

יש אתר אינטרנט בחו"ל שניתן דרכו להלוות לאנשים ברחבי העולם כסף, בריבית גבוהה. אין אפשרות לדעת האם הלווים הם יהודיים, האם מותר להלוות דרך אתר כזה כסף לאנשים פרטיים למרות החשש שאולי יהודים ילוו שם את כספי ויתנו ריבית על כך?

תשובה:

שלום וברכה,

אם אתה עומד מול הלווה, אתה המלווה ופלוני לווה, והאתר באינטרנט רק מתווך ביניכם – הרי זו הלוואה בריבית, ועליך לברר מיהו המלווה אם הוא יהודי או גוי.

אמנם אם האתר מקבל את הכסף מידי המשקיעים, והוא מלווה ללווים רבים, והרווחים מתחלקים בין המשקיעים, והאתר מקבל רווח של תיווך, יש הסוברים שאין זה השקעה אלא מלווים רבים ללווים רבים, ואם יש לווה ישראל אסור. אמנם דעתו של מרן הגרי"ש שאין בזה איסור ריבית, כיון שהאתר – החברה שמקשרת אינם שלוחים, אלא דינם כקני על מנת להקנות. מרן הגרי"ש נסמך על דברי המהרי"ט – ראה מקורות.

על כן אם האתר מקבל ממך ומלווה לאחרים, יש להקל בזה כפי דעתו של מרן הגרי"ש זצ"ל.

מקורות:

כיום ישנם חברות השקעות (השקעות בחברת ביטוחים וכדו') שמקבלים כסף ממשקיעים רבים, והרווח וההפסד לפי הרווחים וההפסדים של החברת השקעות. דהיינו אם יהיו הרבה רווחים, יקבלו המשקיעים רווחים גבוהים, ואם יהיו הפסדים, הלקוחות יפסידו את כספם. והחברת השקעות הינם כשליח שמשקיעים עבור הלקוחות ולוקחים לעצמם שכר ניהול בלבד. בסוג כזה של השקעה רבים מהפוסקים אסרו, אם ההשקעות נעשות בחברות שיש בהם איסורי ריבית או איסורים אחרים, מאחר והחברת השקעות הם השליחים של הלקוחות, ונמצא שהלקוחות הם שעושים את האיסורים. אמנם דעת מרן הרב אלישיב להקל גם בצורה כזו של השקעה, וסברתו עימו שאין זה שליחות אלא קני על מנת להקנות. והסיבה שאין זו שליחות מאחר והחברה יכולה להחליט מה לעשות עם הכסף ובמה להשקיע, וכיון שאין הלקוח יכול להכתיב לחברה מה לעשות עם הכסף, אין זו שליחות אלא שמקנה להם את הכסף ע"מ שהחברה תשקיע עם הכסף. ולכן יש להקל גם סוג השקעה כזו. מרן הגרי"ש הסתמך על דברי המהרי"ט ח"א סימן קטז, והגרע"א הביאו בהגהותיו לשו"ע סימן קס סעיף יח.

חשוב לדעת שגם לדעת הגרי"ש יש להעדיף חברת השקעות של מסלול הלכה.

שו"ת מהרי"ט חלק א סימן קטז 

ונראה דלא מבעיא לרבוותא שפסקו דקנין פירות לאו כקנין הגוף בכל ענין אלא אפילו למאן דאמר דלגבי אחר חשבינן לקנין פירות כקנין הגוף היינו דוקא במוכר שדה לפירות אי נמי במוכר או נותן שדה ושייר פירותיו אצלו כההיא דהכותב נכסיו לבנו מהיום ולאחר מותו דהני תרי לישנא סתרי אהדדי וגבי מתנה מתרצינן להו דהכי קאמר גופא קני מהיום ופירא לאחר מיתה כדאמרינן התם ולהכי אמרינן כי שייר לעצמו פירות גוף לפירות שייר אבל האומר על מנת שהפירות שלי לא שייר במתנתו כלום ולגמרי סליק נפשיה מגוף ומפירות וסמך על התנאי. ומנא תימרא מדאמרינן בריש פרק המגרש אפלוגתא דרבנן ורבי אליעזר בהרי את מותרת לכל אדם אלא לפלוני רבנן אסרי משום דכיון דשייר בגט אין זה כריתות ומבעיא לן אם בעל מנת נמי פליגי ואסקא רבינא דבחוץ הוא דפליגי אבל בע"מ מודי ליה כדפרש"י שהרי התורה התיר' במסירת הגט לכל אדם אלא שהתנה עמה על מנת שלא תנשא לזה ואין זה אלא כתנאי בעלמא ומסקינא דבין על מנת שלא תנשאי בין על מנת שלא תבעלי שלא הותרה אפילו בהיות הגט כשר כדכתבו רבוות' אף כאן גוף ופירות הקנה להקדש אלא שהתנה שיתנו לו מהפירות עד ששה למאה ולא שיש לו קנין ולא זכות בגוף הפירות ההם ואפי' לאחר שבאו לעולם אינו יכול להקדישם ולא להקנותו לאחר דבחזקת עניים קיימי והם יכולים להקנותם לכל מי שירצה והא דאמרי' בפ' הזרוע בסופו אהא דתנן ואם אמר לו חוץ מן המתנות פטור מן המתנות ורמינהי ע"מ שהמתנות שלי נותנו לכל כהן שירצה ומשני ע"מ אחוץ קרמית חוץ שייורא על מנת לאו שיורא ורמינהי על מנת שהמתנות שלי המתנות שלו ומסיק בהא פליגי מר סבר על מנת שויורא /שיורא/ ומר סבר ע"מ לאו שייורא ובפרק המוכר את הבית נמי גרסינן בן לוי שמכר שדה על מנת שמעשר ראשון שלו מעשר ראשון שלו דאמרינן שיורי שייריה למקום מעשר אלמא על מנת נמי הוי שייור. ונראה דאף על גב דאיכא תנא דסבר דעל מנת נמי הוי שייור כיון דאפסיק הלכתא בפרק המגרש דעל מנת תנאה הוי ממילא לא קיימא לן כהך תנא דמייתי בפרק הזרוע והך דפרק המוכר את הבית וכן נראה שפוסק הרא"ש שם בחולין דבעל מנת שהמתנות שלי תנאי בטל דמתנה על מה שכתוב בתורה הוא והרמב"ם ז"ל בפרק ט' מהל' בכורים כתב אף על פי שהתנה ואמר שהם שלו לא נפטר מן המתנה שהאו' על מנת לא שייר לו בעצמן של מתנות כלום עד כאן לשונו אלא שהגזברין צריכין לתת לראובן כשיעור שקצבו לקיים תנאם כדי שלא תתבטל המתנה שהרי ע"מ כן נתן והקדיש. 

וגדולה מזו יש לי לומר לפי שיטה זו דאפילו אם גוף הנכסים היו של ראובן כגון שמסרם להקדש לזמן ובסוף הזמן חוזרים לו הואיל ועכשיו הם משועבדים להקדש ליטול כל מה שירויחו יתר על ששה למאה ובעל המעות לא נתנם על מנת שילוום ברבית אלא שישתכרו בהם בסחורה והגזברים לתועלת ההקדש נתנו אותם ברבית דמקרבא הנייתיה כי עבדי שליחותיה דהקדש עבדי ושרי לראובן ליטול מאותו רבית שזכו בו ההקדש מכח תנאו ליטול מכל מה שירויחו כל כך קצוב דכיון דהני עניים דיינינן להו כהקדש או כנכרי לאו חייל שם רבית עליה שהגזברים לא נתכוונו לזכות לבעל המעות אלא להקדש ויכול בעל המעות ליטול ממנו מה שהתנה עם ההקדש. דומה למה שהביא הרא"ש ז"ל בפרק איזהו נשך שהורה לר"י בתשו' בישראל שאמר לנכרי לווה לי מישראל על שמך ומאי דיהבת ליה קרנא ורווחא עלי הדר והמלוה אינו יודע שבשביל ישראל הוא לוה אותם ולבסוף ידע דאפילו לרש"י ז"ל דסבירא ליה יש שליחות לנכרי לחומרא היכא דשויא שליח הכא לא מחזיקינן אינשי ברשיעי דנימא שויא שליח אלא דעתו היה שילוה הנכרי מישראל ויחזור וילוה לו עכ"ל. ובמרדכי מייתי משם הרבי טוביה ז"ל אבל אם לא ידע המלוה מתחילה שבא אחריות החוב על ישר' על זה כתב רש"י ז"ל בתשובה הנמנע מליקח רבית מישראל בענין זה הרי זה חסיד שוטה ע"כ לשונו הרי כאן שכל יד הנכרי באמצע הותרה הרבית מישראל לישראל אף כאן כל שיד ההקדש באמצע הותרה לבעל המעות מטעם דכי שקלי גזברים להקדש שקלי וכי יהבי לבעל המעות לאו בתורת רבית יהיבו ליה אלא לקיים תנאו שהתנה עמהם לתת לו מכל מה שירויחו ומאי איכפת ליה לבעל המעות במה שנתנום ברבית הרי הוא לא נתנם אלא אדעתא דהפוכי בעסקא ואין כאן חשש רבית במה שנותני' לבעל המעות משל עניים דכיון דאם לא היו משתכרים לא היה נוטל כלל אין כאן אגר נטר דקיימי תנאיהו ואזלי. 

ועוד אני אומר שאפילו אם ידע בעל המעות שהלוה לישראל חבירו כל שהמעות משועבדין להקדש לא נאסר הרבית על בעל המעות שיש לדמות' לאותה שאמרו בשלהי ע"ז בההיא דלא ישכור /ישכיר/ אדם מרחצו לכותי מפני שהיא נקראת על שמו והכותי עושה בו מלאכה בשבתות ובימים טובים ואמרי' אבל שדהו לנכרי שרי מאי טעמא אריס אריסותיה קעביד ופרש"י ז"ל אריסא הוא וקבלה עליה למחצה לשליש ולרביע ועליו מוטלת לעשות עד כאן. וכתב הר"ן בהלכות ומיהא שמעינן דכיון דיש לנכרי חלק בפירות השדה אף על פי שישראל נהנה ממלאכת שבת מותר דנכרי אדעתא דנפשיה קעביד והנאת ישראל ממילא אתי הילכך שרי. ומכאן אני למד לישראל שנתן מעות לנכרי בעסקא להתעסק בהם למחצית שכר והלוה מהם הנכרי לישראל ברבית אף על פי שבעל המעות יודע כשנתנם לישראל אפילו להנך רבוותא דאסרי היכא דידע שבא אחריות החוב על ישראל חבירו הכא שרי דכיון דהני זוזי משתעבד לנכרי המקבל למחצית השכר ואפילו כי ידע לא מצי מעכב מלהלות שהוא רוצה להשתכר באשר ימצא וכי קעביד אדעתא דנפשיה קעביד וכי היכי דבנכרי שאינו שותף התיר רש"י ז"ל בשלא ידע בשותף שרי אף כשידע. ובהקדש נמי כיון שהמעות משועבדין למה שיעדיפו יתר על ששה למאה לצורך ההקדש אף על פי שבעל המעות יודע שנתנום בהלואה לישראל מותר לו ליטול חלקו שהתנה דכי יהבי גזברים אדעתא דהקדש יהבי כדי שיהיה ריוח ההקדש יותר בטוח ואף על פי ששנו מדעת הבעלים הא קיימא לן במשנה אם פחתו פחתו לו ואם הותירו הותירו לאמצע. 

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל