שאלה:
בס"ד מבואר ברמב"ם שמי שעבר עבירה שיש בה מלקות הוא רשע ופסול לעדות אבל עבירה שאין בה מלקות אינו נפסל לעדות [ויש שנוקטים שם וא"כ מי שהכה את חבירו הכאה שאין בה שוה פרוטה דמבואר בגמ' שלוקה על זה הרי הוא רשע ופסול לעדות. מה דינו של מי שהכה הכאה שיש בה שוה פרוטה דדינא הוא שמשלם ואינו לוקה, האם נימא שהוא כשר לעדות בגלל שעבר עבירה שאין בה מלקות . וא"כ ימצא דבר פלא שהמכה הכאה קטנה הוא פסול לעדות וטם מכה הכאה גדולה הוא כשר לעדות. וטפי מינה אם נימא שמי שהכה ב' הכאות קטנות שביחד זה שוה פרוטה ג"כ משלם ואינו לוקה, אם כן ימצא שמי שהכה הכאה שאין בה שוה פרוטה [דהוא נפסל לעדות] תהיה לו עיצה להתכשר לעדות על ידי שיכה את חבירו עוד הכאה. וזה תמוה מאד.
תשובה:
שלום וברכה,
הגאון רע"א מביא בשם הב"י שבהכאה שיש בה שווה פרוטה נפסל לעדות מהתורה, שהכאה הוא לאו שיש בו מלקות, שהרי אם אין בה שו"פ יש בו חיוב מלקות, א"כ בכל הכאה דינה כיש בו מלקות ונפסל מהתורה.
בהצלחה.
מקורות:
רבי עקיבא איגר חושן משפט סימן לד סעיף ד וז"ל:
נ"ב אבל בהכאה שיש בו כדי ש"פ. דהדין דממונא משלם מלקו לא לקו מ"מ פסול מה"ת כיון דהלאו יש בו מלקות אלו הכהו הכאה שאין בו ש"פ מש"ה גם ביש בו ש"פ מפסיל כ"כ הב"י בתשו' דיני קדושי' ס"ב:
