שאלה:
מה הפירוש "להתבושש מכל אדם ולהתפחד ממנו ומן החטא"? האם הרמב"ן מורה לנו בזה לפחד מאנשים? או שזה חוזר כלפי הבורא ית' כפי שהוא כותב שורה לפני כן "וכאשר תחשוב את כל אלה תירא ממבוראיך ותשמר מן החטא"? וא"כ למה חזר על זה שוב בשורה שלאחריה? ולאחר מכן פעם שלישית "ותתבייש מכל אדם"? כמו"כ מה הכוונה "ואל תביט בפני אדם בדברך עמו"?
תשובה:
שלום וברכה
הרעיון של הרמב"ן אינו במובן הפשוט של בושה ופחד אלא יותר ענין של ענווה, שכן הבושה החיובית מקורה בענווה, כאשר לא מבקש לכבוש יעדים ולהשרר על אנשים, אלא רק למצוא את תפקידו בעולמו ולקיימו בלי רעש וצלצולים, והוא מעריך ומכבד כל אדם ואינו רואה עצמו עליון עליהם, ממילא יש לו בושה לעשות מעשים שאינן ראויים בפניהם. בשפה הרחובית יש ביטוי ותחושה של "למה מי אתה שאתייחס אליך", תחושה כזו מביאה אדם לא להתבייש במעשים רעים. אבל מי שמכבד אנשים אחרים, זה מהווה בשבילו אמצעי הגנה מחטא, אי אפשר לסמוך רק על יראת שמים פנימית, הבושה היא גם כלי מגן. לכן אגב חברה טובה וחיובית היא דבר מאוד מועיל לכוון אדם לעבודת ה', כי הוא רוצה להתאים את עצמו לקודים החברתיים ומתבייש להיות נחות במעשיו מסביבתו.
תודה,
ובנוגע לשאלה האחרונה? לא להביט בפני בנ"א? בדורינו זה יחשב לפגיעה! האם בדורו של הרמב"ן היו הדברים שונים?
ברור שהכל לפי המנהג, והמצוה הכי גדולה זה להיות נורמלי…
השאר תגובה