לתרומות לחץ כאן

עו"ד שגבה מחיר גבוה עבור עריכת צוואה – הונאה

שאלה:

שלום לרב רציתי לדעת עורך דין שדרש חמשת אלפים שקלים לטיפול בצוואה בעוד ששכר השוק עומד על אלפיים שש מאות שקלים האם יש בזה חשש או נאמר שחכמתו מכר לו תודה מראש

תשובה:

שלום וברכה,

חכמתו גרמה לו שייך בפעולה שצריך חכמה מיוחדת  כגון ייצוג בבית משפט, או רפואה. אבל עריכת מסמך לא שייך בזה חכמה, אלא אם כן נצרך עבודה נוספת מעבר לעריכת המסמך. ולכן תוספת שכר בעריכת צוואה – מעבר למקובל בשוק, נחשב לאיסור אונאה.

עו"ד בדרגה גבוהה שלוקח יקר על כל ייצוג, וממילא לוקח גם יקר על עריכת מסמכים, יתכן ולא יהא עליו איסור אונאה, כיון שידוע וברור לכל שעו"ד מדרגה גבוהה לוקח יקר, וכאילו יש כאן תנאי. וכל אדם יודע שעריכת צוואה לא הולכים לעו"ד עם דרגה גבוהה.

לגבי דינו של עו"ד שלקח מחיר גבוה מעבר למחיר השוק, מאחר והעו"ד נשכר בקבלנות ולא בשכירות שעות, פסק השו"ע שאין בו אונאה, ולכן אינו חייב להשיב את האונאה. אמנם סוברים הפסוקים שדיני אונאה אין, אבל איסור אונאה יש בו.

יש סוברים שאם גבה פי שניים ממחיר השוק, גם בקבלנות חייב להחזיר את האונאה. 

בהצלחה.

מקורות:

עבדים שטרות וקרקעות אין בהם אונאה

תנן (ב"מ נו ע"א): אלו דברים שאין להם אונאה העבדים, והשטרות, והקרקעות, וההקדשות. ובגמרא (שם ע"ב) מנהני מילי, דתנו רבנן, וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך – דבר הנקנה מיד ליד, יצאו קרקעות שאינן מטלטלים, יצאו עבדים שהוקשו לקרקעות, יצאו שטרות דכתיב וכי תמכרו ממכר – שגופו מכור וגופו קנוי, יצאו שטרות שאין גופן מכור ואין גופן קנוי, ואינן עומדין אלא לראיה שבהם.

ויש לחקור במיעוט שהתמעטו קרקעות עבדים ושטרות מאונאה, האם גזירת הכתוב שאין אונאה כלל באלו הדברים, ואיסור אונאה מופקע מהם. או שאין אונאה מחמת טעם וסיבה מסוימת. וכשאין את הטעם יהיה איסור אונאה.

המאנה בקרקע האם ובאיזה איסור עובר

איסור הונאת ממון הוזכר בתורה בפרשת בהר (ויקרא כה יד-טו) וכי תמכרו ממכר לעמיתך… אל תונו איש את אחיו. במספר שנים אחר היובל תקנה מאת עמיתך במספר שני תבואות ימכר לך.

הרי שהאיסור של לא תונו נזכר בפרשת מכירת קרקע. ואילו חז"ל דרשו את הפסוק שהאיסור נאמר על מטלטלים ולא על קרקעות. הרמב"ן (על התורה) עמד על כך. ומיישב הרמב"ן (בתירוצו הראשון), שחכמים הוציאו את המקרא מידי פשוטו, והפסוק של לא תונו מדבר על מטלטלים. והפסוק שאחריו מדבר על קרקעות. עוד תירץ הרמב"ן (בתירוצו השני) שהפסוק לא תונו מדבר הן על קרקע הן על מטלטלים, והמאנה בקרקע עובר על לאו של אונאה כמו במטלטלים. אלא שבמטלטלים יש חידוש נוסף שאם הייתה האונאה שתות מחזיר את המעות, והמקח קיים, ואם האונאה יותר משתות בטל המקח, ומדינים אלו התמעטו קרקעות, אבל לא מאיסור אונאה.

ונראה ששתי תירוצי הרמב"ן תלויים בחקירה הנ"ל, שלתירוצו הראשון של הרמב"ן לא הוזכר איסור אונאה בקרקע. והפסוק מדבר רק על מטלטלים. וכן הוכיח המל"מ (מלווה פ"ד ה"א ד"ה נשך) שדעת התוספות (ב"מ סא ע"א ד"ה אלא) שסוברים שאין איסור אונאה כלל בקרקעות. וכוונת המשנה אין אונאה לקרקעות, היינו שאיסור אונאה לא שייך בו. ולתירוץ ב' האיסור נאמר גם בקרקע, ולכן כשמאנה בקרקע יש איסור אונאה. וכן דעת ספר החינוך (יובא להלן)

הסמ"ע (סימן רכז ס"ק נא) כתב שהמאנה בקרקע עובר באיסור אונאת דברים וגניבת דעת, ובכלל לאו דלא תונו איש את אחיו. ומבואר שאין איסור אונאה כלל וכתירוצו הראשון של הרמב"ן. 

אונאה בקרקע ביותר מפלגא

נחלקו הראשונים אם מכר את הקרקע פי שניים משוויה, האם יש בזה אונאה, הרי"ף והרשב"א (שם) ועו"ר סוברים שאין דין אונאה גם יותר מפלגא. ודעת ר"ת שביותר מפלגא יש איסור אונאה, השיטות הובאו בשו"ע סימן רכז סעיף כט.

לטעם שהתמעט קרקע מדין אונאה, א"כ לא שייך לחלק בין פלגא ליותר מפלגא, כיון שאיסור אונאה לא נאמר בהם, ומהכ"ת לחלק. אבל לשיטות שטעם יש בדבר, נחלקו הראשונים האם קרקע שווה כל כסף, או שעל יותר מפלגא כבר אין דעתו של אדם מוחלת, ובטל מקח.

אונאה בפועל וקבלן

על דברי המשנה עבדים אין בהם אונאה דעת רוב הראשונים – רמב"ן רשב"א ריטב"א ר"ן – שאין חילוק בין פועל לקבלן ועל שניהם נאמר שאין בהם דין אונאה. וז"ל: "ובשכירות ישראל כגון ששכר פועלים יש אומרים שאין בהם אונאה דלאו ממכר הוא וכן בקבלנות".

אמנם דעת הרמב"ם (מכירה פי"ג הט"ו) שיש חילוק בין פועל לקבלן וז"ל: "השוכר את הפועל לעשות עמו בין בקרקע בין במטלטלין אין לו הונייה, מפני שהוא כקונה אותו לזמן, ועבדים אין בהם הונייה". וכ"פ המחבר (שם סעיף לג)

ואילו בקבלן כתב הרמב"ם (שם הלכה יח) וז"ל: "נראה לי שהקבלן יש לו הונאה, כיצד כגון שקבל עליו לארוג בגד זה בעשרה זוזים, או לתפור חלוק זה בשני זוזים הרי זה יש לו הונייה, וכל אחד משניהם בין קבלן בין בעל הבגד חוזר לעולם כמוכר". וכ"פ המחבר שם סל"ו. הרי לנו דעת הרמב"ם שרק בפועל נאמר הדין שאין בהם אונאה ואילו בקבלן יש בו אונאה.

הטעם לחלק בין פועל לקבלן כתב בתרומת הדשן (סימן שיח) שבפועל מצאנו שיכול לחזור בו באמצע היום משום עבדי הם, כיון שגופו קנוי, לכן יכול לחזור בו. אבל קבלן אין גופו קנוי ואינו דומה לעבד. וכן מבואר בסמ"ע ס"ק ס שפועל משכיר נפשו, ואילו קבלן אינו משכיר נפשו. וכן מדויק מלשון הרמב"ם שכתב בפועל כקונה אותו לזמן.

מתי נחשב פועל ומתי נחשב לקבלן

לדעת מיעוט הפוסקים שאם השכר לפי שעות נחשב לפועל. ואם השכר על סיום העבודה ללא התייחסות לזמן העבודה, חשב לקבלן. ודעת רוב הפוסקים (סמ"ע שם ס"ק נט ובסימן שלג) אם נשכר לעבוד על זמן מסוים – נחשב פועל. ואם עושה מלאכתו מתי שירצה, ולא יוכל להכריחו לעבוד עכשיו, נחשב לקבלן.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל