שאלה:
בס"ד, שלום וברכה , הנה בסימן רעא סעיף ד, כותב מרן וז"ל: אסור לטעום כלום קודם שיקדש אפילו מים ואפילו אם התחיל מבעוד יום צריך להפסיק שפורס מפה ומקדש ואם היו שותים יין תחלה אינו אומר אלא קידוש בלבד בלא ברכת היין ואחר כך מברך ברכת המוציא ואם אין לו יין ומקדש על הפת אינו מברך המוציא ויש אומרים שאף כשמקדש על היין אינו מברך המוציא: והנה דעת הי"א כמבואר בתוספות, וכו.. והשאלה, מדוע לא נאמר פה את הכלל שלימד אותנו הגאון הגדול הרב מור אביך, ספק ברכות להקל כנגד מרן, והרי שבמקומות רבים בהלכה, אע"פ שמרן כתב מפורש לברך הנה אנחנו מוצאים פוסקים שהובאו בבית יוסף ולכן פוסקים להלכה סב"ל נגד מרן. והנה פה מרן עצמו מביא דעת הי"א בשו"ע, ומדוע נאמר, שאדם שאכל פת ושתה יין, ונכנסה השבת לא יעשה ברכת מזון, אלא , עליו לקדש על היין (ללא ברכה) ולאחר מכן יעשה המוציא על הפת שוב (כפי שהובא דעת הראש בבית יוסף..) ונראה לומר שלא יברך, וכיצד פסקו האחרונים לברך? שכן גם בט"ז מובא שאין לברך. ואולי נקל לבני אשכנז, אמנם לבני ספרד, שהנושא שם שמים לבטלה עובר על איסור דאורייתא, ולכן סב"ל, ומדוע ראיתי שהפוסקים הספרדים פוסקים שיש לברך המוציא ולא נאמר כדעת הי"א שאין לברך?? בתודה מראש,
תשובה:
אינני יודע למה כוונתך לגבי מור אבי, אבי שליט"א אינו עוסק כלל בהוראת ההלכה לרבים, ומכל מקום אכן המשנה ברורה שם ס"ק יח הביא שהכרעת האחרונים שמחמת שספק ברכות להקל אין לברך המוציא.
ערב טוב.
