שאלה:
הרבה פעמים קורה לי (קרה גם היום) שאני מתעורר מקודם מדי בשביל לקום אך אני יודע מנסיון אישי ש"נגמר לי" לישון. אלא שבמקום לקום ליטול ידים ולברך ברה"ת אני שוכב בעצלנות גדולה ומהרהר. קשה לומר שלא נכנסים גם הרהורי-תורה ביניהם. האם זה נכון בידים מסואבות ובלי ברה"ת או שניתן לסמוך על כך ש: א) זה לפני עלה"ש אז מחלוקת הפוסקים אם נטמאו הידים וכן ב) הרהור ד"ת מחלקות הפוסקים אם מחייב ברכות
תשובה:
שלום וברכה
ודאי זה לא ראוי משלוש סיבות: 1. לפי הזוהר אין לשהות אפילו כדי הילוך ארבע אמות בלי נטילת ידים, אז גם אם לא נקפיד עד כדי כך, אבל לשכב כך זמן רב בודאי אין טעם.
2. הרי שיטת הגר"א שגם הרהור בדברי תורה חייב ברכה, כדאי להשתדל להקפיד על כך במידת האפשר.
3. מלבד זאת לגבי עצם טינוף הידים נכון שבשבעת הדחק סומכים על נקיון במידי דמנקי, זמיכה וכדומה, אבל זה רק כשאין מים, אבל אם יש מים אין להרהר בדברי תורה בידים שאינן נקיות.
לכן תמיד כדאי שתהיה נטלה וקערה של מים ליד המיטה, וכך לא מתעצלים כי רק קמים לרגע ונוטלים ומקיימים הכל אל נכון.
חיים טובים ומאושרים.
