שאלה:
האם זה נכון שבשחיטה כאשר הרב פסק להתיר – הרי שזה לא נחשב לחלק ("בהמה שהורה בה חכם") ואם כן במה זה שונה משאר איסורים כמו נידה למשל? היו לי בזה שני סברות ואשמח לדעת אזה מהם היא האמיתית (או שמא שניהם) האם זה בגלל ש: א) בנוגע לאכילה מובא שיש להחמיר יותר כיון שזה נעשה בשר מבשרו של האוכל (מאותה סיבה שדווקא באכילה אין הקב"ה מביא תקלה לצדיקים) או שמא: ב) בנוגע לנידה זה בנ"א לחבירו שחמור יותר (אדם יכול להחמיר בכל הנוגע לעצמו אך לא ניתן להחמיר על חשבון השני)
תשובה:
שלום וברכה
הסברות שלך יפות, השניה שבהן ודאי נכונה ככלל גדול בהוראת דיני נדה לאנשים, אבל יש משהו יותר בסיסי בענין זה. ההגדרה שנתת שכל דבר שיש בו שאלה אינו חלק אינה מדוייקת, השאלה היא מה נחשב שאלה… כל בהמה שעוברת שחיטה יש בה דברים שטעונים הכרעה ומומחיות של רב בודק, יש רירים שצריך להחליט אם הן סירכות וכו', זה עדיין לא נקרא שאלה זו בדיקה הנדרשת. שאלה זה דבר שבאמת טעון הכרע על פי משא ומתן של הלכה וכו'. ולכן גם כאן, טבעה של אשה שמפרישה מראות טהורים, זה טבע הבריאה ולא זה מה שאסרו, זה שאתה אינך בקי במראות הדמים ולא יודע להבחין לבד בין מראה טהור למראה טמא אינו מחשיב זאת לשאלה של ממש, פשוט צריך להראות למומחה…
