לתרומות לחץ כאן

האם גוי נאמן במקרה שזה מילתא דעבידא לגילויי?

שאלה:

שלום להרב,

שאלה: האם מקבלים כלל עכו"ם בב"ד לומר משהו כאשר יש נידון שיש מילתא דעבידא לגוליי כיון שכל מילתא דעבידא לאיגלויי לא משקרי בה“ (בבלי, מסכת בכורות – דף לו, עמוד א) ונהי דעדותו לאו כלום לחייב לא כסף ולא שבועה, אבל בנדון כזה האם יועיל למשהו לבעל דין התובע ?

ברכה והצלחה

תשובה:

שלום רב,

הכלל הוא בעגונה שאנו סומכים על גוי המעיד שבעלה מת כאשר הוא מסיח לפי תומו. למרות שעדות כזו (שבעלה מת) מבואר בסוגיה ביבמות נחשב למילתא דעבידא לגילויי ולמרות זאת אינו נאמן אלא במסל"ת

אמנם יש נידון בפוסקים במקרה שאינו מסיח לפי תומו אבל יש רגלים לדבריו כדבריו אם הוא נאמן לגבי עגונה. ראה שו"ת נודע ביהודה קמא אבה"ע סוף סי' לא שחידש שיש לו נאמנות במקרה שיש רגלים לדבר שטוען אמת. והביא ראיה לכך מיו"ד סי' קפז סעי' ח' לגבי רואה מחמת תשמיש שאם ניכר שהועילו הרפואות הגוי נאמן גם בלי מסל"ת שפסקה מלראות. ושם זה מועיל משום שוסתות הם דרבנן, ומסל"ת מועיל בדרבנן. "א"כ בעדות אשה שנאמן מסל"ת אף דליכא רגלים לדבר, ק"ו היכא דאיכא רגלים לדבר שנאמן אף בלא מסל"ת".

אלא שסיים הנוב"י "שזה עלה על רעיוני, אבל גוזרני שחלילה לסמוך על זה אפילו לצירוף בעלמא כי עדיין לא בחנתיו בכור לבבי, רק בהשקפה ראשונה עלה על דעתי".

ובפתחי תשובה סי' יז ס"ק מב שהביא את דברי הנוב"י אלו, וכתב: "ומ"מ מאחר שכתב הדבר הזה בספרו נראה דעתו שאם ייטיבו הדברים בעיני המעיין יוכל לסמוך ע"ז לסניף וכן מצאתי בנו"ב תניינא סי' מ"ז שהוא עצמו סמך ע"ז וצירף סברא זו לסניף וכתב בזה"ל הגם שגזרתי שלא לסמוך על היתר זה למעשה אך גם עתה איני סומך ע"ז לחלוטין רק לצרף לסניף ע"ש".

ואח"כ הוסיף: "כעת יצא לאור תשובות חתם סופר ושם בסי' מ"ו הזכיר דברי נו"ב קמא הנ"ל שרצה לחדש היתר בעיגונא ביש רגל"ד להאמין לכותי אפי' אינו מסל"ת אלא שגזר שלא לסמוך על זה והוא ז"ל כתב עליו בצדיקים נא' ותגזור אומר ויקם לך כי אין לסמוך על זה כלל ואין ממש בדברים ההמה כו' ע"ש". וראה עוד בשו"ת צמח צדק (הקדמון) סי' מב הובא במראות הצובאות ס"ק נב שכעין זה למד את הסוגיה של פונדקית (יבמות קכב,ב). שהרי הפוסקים תמהו כיצד ניתן להאמין לה הרי אין שם מסל"ת, שהרי שאלו אותה איה חברנו. וביאר הצ"צ שאכן הנאמנות שלה שם אינו מדין מסל"ת אלא לגוי יש נאמנות כאשר יש רגלים לדבר שהוא אינו משקר. ומאחר שהוציאה את מקלו ותרמילו ובכתה, הרי שיש רגלים לדבר שאכן כדבריה, ולכן האמינו לה. וראה עוד בשו"ת טוב טעם ודעת תניינא סי' קכט שהביא את דברי הנוב"י ונראה שהסכים לזה. ועי' עוד בשו"ת הר צבי אבה"ע ח"א סי' נה.

אולם זה ברור שהכוונה היא דווקא לרגלים לדבר ולא למילתא דעבידא לגילויי, משום שזה קיים בכל עגונה ובכל זאת מצריכים דווקא מסל"ת. א"כ בדיני ממונות שהעדות בהן ודאי חייבית להיות טובה יותר מאשר בעגונה שהקילו בכמה נושאים כמו גוי וכד', ודאי שגוי לא נאמן כלל (אם לא כאשר יש סברא שהוא מפחד לשקר כמו בערכאות בסוגיה בגיטין ט'-י', ושם גם לדעת רוב הראשונים זו תקנה מדרבנן).

 

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל