צניעות בגרביונים

ילפין מקלקלתא ולא ילפין מתקנתא

לגבי גרביים בצבע העור, כתב הגאון רבי בנימין זילבר זצ"ל בשו"ת אז נדברו (חלק י"ד סי' מ"ח):

"שלום וברכה למעכ"ת הגה"צ כ"ק האדמו"ר מזוטשקא שליט"א… רצוני להעיר בנוגע להשגותיו על הקונטרס "מלבושי נשים", מה שכ"ק משיג על מה שכתבתי בגרביים אין הצבע מכרעת אפי' כצבע הבשר ממש מותר מדינא, אם לא מדרכי הצניעות, וגם חשדא אין בזה במקומות שרגילין בזה. זאת ועוד, שתמיד יש הבדל קצת בין הגרביים למראה הבשר ממש…

ומה שמעכ"ק שליט"א כותב פשיטא שגורם הרהורים רעים שאסור מן התורה "ולא תתורו" וכו', הלא גם בגדי צבעונין של אשה גורם הרהורים ואסור להסתכל גם כשתולין בחוץ, והלא אין לך דבר שגורם הרהורים יותר מיופי האשה שע"ז נאמר בעיקר ולא תתורו, וגם אסור משום "ונשמרת" כמבואר בע"ז (דף כ') באשת איש אפי' מכוערת, ואפי' הכי נשים יוצאות בגילוי פנים…

ואודות הטענה הלוא במקומות המכוסים החמירו יותר, כמבואר בעומדות על הכביסה, וממילא נסתר קצת טענות שלנו הנ"ל, י"ל דגם בענין הרהור יש הבדל בין גילוי בשר ממש ובין תמונה או גרביים הדומה לבשר…

ואין לבדות מלבנו לדמות האיסור הסתכלות שבאה"ע סי' כ"א למלבושי נשים. הלאו דלא תתורו נאמר בעיקר על הסתכלות באשת איש (דאין זנות אלא באשת איש), והרבה מיני הסתכלות אסרו משום הרהור הנלמד בעיקר מ"ונשמרתם", וגם בענינים אלו אין לערבב הפרשיות, ואין לדון משם מה שמותר ומה שאסור להתלבש, והרי מפורש אמרו שאסור להסתכל על בגדי צבעונין, ואפי' הכי לא אסרו לאשה ללכת בבגדי צבעונין בשוק (ורק באדום אסרו, דהצבע ניכר מאוד גם מרחוק), והוא הדין באם הבגד כמראה הבשר, וכמובן שיש עוד לחלק מבגדי צבעונין אבל אין לדמות זה לבשר מגולה ממש.

ודמות ראיה שהאיסור גורם ההרהור, והרי בתולות פנויות יש שסוברים בשיטת השו"ע באה"ע סי' כ"א שנוהגות שלא ללכת בפריעת ראש, ואפי' הכי פסק באו"ח סי' ע"ה שאין איסור לקרות ק"ש כנגדה, ובנכריות מסתפק המ"ב דמותר, משמע אפי' אם דרכן לכסות, ויתכן שזה יותר מדמות ראיה שהאיסור גורם ההרהור וכאמור".

וכידוע לגבי מיקום השוק שיטת המשנה ברורה שהשוק הוא החלק העליון ולכן מדינא מותר לצאת ללא גרביים, אלא שבמקומות שנהגו בגרביים יש לנהוג כפי מנהג המקום (והוא הדין לצבע רגל או עובי הגרביונים, היות ומדינא אין צורך כלל).

אמנם הרבה חלקו עליו, והחזו"א הסתפק בזה, אבל עכ"פ שיטתו התקבלה להלכה, והנשים החרדיות מגלות את השוק ומכסות אותו עם גרביונים כחומרא בעלמא.

וכן כתב הגרש"ז במנחת שלמה חלק ב' (סימן ק"ג אות ט"ו): "לענין שוק ידוע שיש סוברים שזה רק הירך… צריכים ודאי להקפיד שלא לצאת לרחוב בלי גרביים, אבל אין לגעור במקום שההמון הפשוט לא מקפיד על כך".

ועוד הובא בשם הגרש"ז אויערבאך בספר "מעדני שלמה", בזה"ל: "שאלתי את מרן… האם צריך לעורר את הנשים שם בענין לבישת גרביים. ואמר מרן, שחובת לבישת גרביים (כיסוי הרגל מתחת לברך) תלוי הדבר במנהג המקומות, ובמקום שלא נהגו ללבוש אין לגעור בהן… יש להן על מי לסמוך, שהרי דעת המשנה ברורה דלא הוי שוק".

ועכ"פ, כנגד כל המקורות המוכיחים ששוק הוא החלק התחתון, במאמרו של הרב זאב וגנר הוא מביא מקור קדמון ומעניין: דין גילוי שוק הוא בברכות כ"ד מהפסוק בישע' מז ב-ג "חשפי שבל גלי שוק עברי נהרות תגל ערותך גם תראה חרפתך", ואחד מן הראשונים, תלמיד רש"י, המהר"י קרא, מפרש על אתר: "שוק – הוא הירך העליון".

ואני לכשעצמי חידשתי "בדרך אפשר" פשט בדברי הגמ' ברכות כ"ד, שממנו אפשר להביא ראיה לשיטת המשנ"ב, כוותיה ודלא כטעמיה.

הגמ' בברכות מביאה שלושה דברים, קול שיער ושוק. ומוכיחה שהם ערווה מפסוקים בשיר השירים וכו'. וקשה, למה דוקא אלה צריך פסוק, ולא בטן או גב למשל. ועוד קשה, למה צריך פסוק בשיר השירים, הרי ערוה בעצם למדים מ"והיה מחניך קדוש ולא יראה בך ערוות דבר". ועוד קשה, דהראשונים במקום כתבו שערווה בשיער לא שייך ברווקות שרגילות ללכת בשיער גלוי. ותימה, וכי אם רגילים ללכת בשיער ממילא אינו ערווה? ואם רגילים ללכת במכנס קצר?

מכל זה רואים ששלושת הדברים חד הם, וכולם אינם ערווה בעצם אלא תלויים ברגילות, כפי שחידשו הראשונים במקום לגבי שיער. וממילא שוק דינו כשיער, דאע"פ שהוא ערווה, והוא החלק התחתון של הרגל ולא העליון, מכל מקום הוא תלוי ברגילות לגלותו. ואם רגילים, אינו ערווה.

אמנם גילוי שיער לנשואה אסור כי איסורו מדאורייתא (עכ"פ כך הבינו רוב הראשונים, לאפוקי תרומת הדשן סימן רמ"ב בדעת הרמב"ם) וזאת התורה לא תהא מוחלפת. אבל אין זה קשור כלל ל"שיער באשה ערווה", ואכן האחרונים (יביע אומר, ערוך השולחן, בן איש חי ועוד) התירו קריאת ק"ש בימינו מול נשואה הרגילה לגלותו, מטעם שאין זה ערווה.