שאלה:
בס"ד, קטן משלים למניין שבעה. האם בצבור שלא יודעים לקרוא בתורה ויש קטן היודע לקרוא בטעמים יכול לקרוא להם בשבת?
תשובה:
שלום וברכה
קטן אינו יכול לקרוא בתורה עבור הגדולים, אפשר להעמידו ליד הקרוא שיקרא לו בלחש עם הטעמים והגדול יחזור אחריו מתוך הספר תורה.
מקורות:
אני מעתיק לך בענין זה מתוך הספר לקט הקמח החדש שבימים אלו עומד לראות אור עולם מחדש במהדורה מתוקנת ומפוארת.
קטן לשמש בעל קורא
פב] מעשה אירע באחת מערי המרחצאות, שעשו מנין בבית אחד שהיה שם ספר תורה, ובתחילת הסעזאן {העונה} היה רק מנין מצומצם, ולא היה מי שיודע לקרוא בתורה רק נער אחד שהוא פחות מבן י״ג שנה, והיו סבורים שיותר טוב שהנער הזה יקרא משלא יקראו כלל, האם עשו כדין:
הנה, מה שהב״ח (סי' רפב ס"ק ב) מקיל שהקטן עצמו יקרא בתורה, זהו רק בקריאת המפטיר ביום טוב שהוא מתקנת הגאונים, ולא בקריאת התורה דעלמא. וכן לדעת המגן אברהם (שם ס"ק ו), נער אפילו הוא בן י״ג שנה לא שימש כבעל קורא עד שיביא ב׳ שערות. ואפילו הפרי מגדים (אשל אברהם ס"ק ו) שנסתפק בזה באופן שאין בנמצא מי שיודע לקרוא רק קטן, אם מותר לו לקרות כדי שלא תתבטל לגמרי קריאת התורה, לא מיירי בקטן ממש, אלא בנער בן י״ג שנה שלא ידוע אם הביא ב׳ שערות, והראיה, דלאחר שהביא הפרי מגדים את דברי האליה רבה (שם ס"ק ח) דקטן יכול להיות מקריא, כתב: "מיהו אין צריך לבדוק אם הביא ב׳ שערות". ומשמע דמיירי בגדול לאחר י"ג שנה שאין ידוע אם כבר הביא ב' שערות, דבזה סמכינן אחזקה דרבא. וכן כתב גם המשנה ברורה (שם ס"ק יג) בשם הפרי מגדים שם והמחצית השקל (שם ס"ק ו), דסמכינן על החזקה שהביא ב' שערות. ועיין מזה בדברינו לעיל (סי' קלה סעי' ט-יג אות צבו וסי' קמא אות ה).
על כן, בנידון דידן לא טוב עשו שהניחו לקטן להיות בעל קורא, והיה עליהם לעשות שיקרא אותו נער מתוך חומש לפני אחד מן המתפללים, ואותו מתפלל שהוא כבר גדול יקרא מתוך ספר התורה.
וראיתי בשו״ת ארץ טובה ([מהגאון רט"י טוביומי] או"ח סי׳ ג) שנשאל, על מה שהנהיגו בבתי החינוך שהתלמידים יתפללו בציבור, ועושים להם מנין ומעמידים תלמיד אחד לתפילה ולקריאת התורה, האם אחד מהם שלא מלאו לו י״ג שנה מותר לו להיות בעל קורא, מאחר שיש לזה ערך חינוכי גדול על צעירי התלמידים. ומפלפל שם באורך, והעלה לדינא שהואיל ולדעת המשנה ברורה (שם) בשעת הדחק קטן רשאי לקרוא קריאת התורה, הכא נמי שיש ענין נחוץ למען חינוך הילדים נחשב הדבר כשעת הדחק, ומותר לקטן להיות בעל קורא, ע״ש.
מיהו כאמור דבריו צריכים עיון, שהרי המשנה ברורה (שם) כתב כן בפירוש רק על נער בן י״ג שנה שלא הביא ב׳ שערות ואין שם אחר ויש חשש שתתבטל הקריאה, דבכהאי גוונא סמכינן על החזקה דרבא ותלינן שמא היו לו ב' שערות ונשרו, אבל בפחות מבן י״ג שנה דודאי קטן הוא, מאן דכר שמיה.
ומה שכתב בשו"ת הנ"ל ששני ענינים יש בקריאת התורה, אחד מצד לימוד התורה, והשני קיום תקנת קריאת התורה ברבים בברכה, ותקנה זו נאמרה לכתחילה רק לגדולים, ולכן קטן אינו עולה ומברך, אבל מצד לימוד התורה שיש בה גם הקטן חייב בה מן התורה, דכתיב (דברים יא, יט) "ולמדתם אותם את בניכם", וכיון דחייב בלימוד התורה מן התורה מוציא בקריאת התורה שלו גם את הגדולים {הגם שאינו רשאי לברך בעצמו} ע״ש. גם זה צריך עיון, דבפסוק הנ״ל חייבה התורה את האב שילמד עם בנו, אבל לא חייבה בכך את הבן. והחיוב של לימוד התורה של הבן בעצמו אינו חל עליו אלא עד שיהיה גדול כמו שאר המצות.
וכן מה שרצה להוכיח כדבריו מהמשנה (מגילה פ״ד משנה ה) דקטן עולה ומתרגם, והיינו, דכיון שבימיהם היה העולה קורא בתורה בעצמו בהכרח שגם הקטן כשר לקריאה. ואף שאין מכאן ראיה שהקטן יכול לברך, דהא בימיהם לא בירכו לפניה רק העולה הראשון, מכל מקום לעצם הקריאה נחשב הוא מחויב בדבר מצד חלק מצות לימוד התורה שבו, עכ"ד. גם זה אינו, שכן אמרו בגמרא (מגילה כג ע"א) "הכל עולין למנין ז׳ אפילו אשה ואפילו קטן", ואם כדבריו שכל שהוא מחויב במצות לימוד התורה הרי הוא עולה וקורא בו, אם כן הרי הנשים פטורות מלימוד התורה ואיך הן עולות למנין ז', ועל כרחך אין ראיה מכך שהקטן עולה בתורה שהוא נחשב גם כן כמי שמחויב במצות לימוד התורה.
זאת ועוד, שהרי הב״ח (שם) כתב להיפך, דהברכה של הקטן קילא טפי מן הקריאה. לכן לענ״ד אין הקטן יכול לשמש כבעל קורא כל שהוא פחות מבן י״ג שנה. ואם אירע מעשה כמו בנידון דידן שאין בנמצא אדם גדול היכול לקרוא בתורה, יקראו את הטעמים לפני אדם גדול מתוך החומש, והוא יקרא מתוך ספר התורה. ואף שהפרי חדש (סי' קמג סעי' ב) חולק על עצה זו וסבירא ליה שאין נכון לעשות כן, כאשר יש חשש שאם לא יעשו כך יתבטלו מקריאת התורה, הרי זה מותר. ועיין עוד מענין זה בדברינו לעיל סי׳ קמ"ג אות ו'-ז' (יצב״ר).
