תפילה עבור רשעים

הרב יהושע פפר
י"ט חשון ה'תש"פ

סדום ותושביה נחשבים מאז ומעולם כסמל לרוע מוחלט. בפרשתנו מתואר כיצד הקב”ה החליט להשמיד את סדום עבור מעשיהם המושחתים, אולם הקב”ה ראה לנכון לגלות את אוזנו של אברהם אבינו כפי שנאמר ‘המכסה אני מאברהם’. עם היוודע הדבר לאבי האומה נעמד תיכף בתפילה לפני הקב”ה בנסיון אחד אחרון להציל את סדום מהכליה שבדרך. רק לאחר שהקב”ה הבטיח לאברהם שאף אם היו נמצאים  בסדום אפילו עשרה צדיקים היתה העיר ניצלת בזכותם, הבין אברהם שאין תקווה לסדום ולאנשיה וכי אין אפשרות לבטל את הגזירה שהביאו על עצמם במעשיהם הרעים.

אנשי סדום ומעשיהם הרעים מוכרים היו לאברהם אבינו וכפי שלמדנו בפרשת לך לך, שאברהם אבינו הכיר בטיב המקום שעה שלוט בחר לגור בין הרשעים, ופעם נוספות בא אברהם אבינו במגע עם אנשי סדום כשיצא עם אנשיו להילחם בארבעת המלכים ולהציל את לוט בן אחיו.

ואם כן יש לעמוד על טעם מה שאברהם ביקש להתערב ולהמתיק את גזר הדין של אנשים רעים אלה, ומדוע ראה לנכון אברהם אבינו לעמוד בתפילה ולסנגר על אנשים אלו שללא ספק ראויים היו לעונש חמור ביותר.

האם יש ענין להתפלל עבור רשעים ומה התכלית של תפילה זו? האם נכון הדבר שצדיקים ילמדו ממעשיו של אבי האומה ויתפללו אף הם עבור הרשעים?

מצוה להתפלל עבור רשעים

בזוהר (מדרש הנעלם – וירא) דרש רבי שמצוה להתפלל עבור הרשעים שיחזרו למוטב ואין להתפלל על הרשעים שימותו: ‘אמר רבי מצוה לו לאדם להתפלל על הרשעים כדי שיחזרו למוטב ולא יכנסו לגיהנם… ואמר רבי אסור לו לאדם להתפלל על הרשעים שיסתלקו מן העולם שאלמלא סלקו קודשא בריך הוא לתרח מן העולם כשהיה עובד ע”ז לא בא אברהם אבינו לעולם’. ובזוהר מסיק שהקב”ה רק החריב את סדום לאחר שראה שאין שום צדיק שעתיד לצאת מהם.

מדברי הזוהר נראה שיש ענין מיוחד להתפלל על הרשעים שיחזרו בתשובה, ובאמת מטרת תפילתו של אברהם היתה שהקב”ה יעניק לאנשי סדום הזדמנות נוספת אולי יחזרו בתשובה.

והדבר מפורש בדברי המדרש (תנחומא מהדורת בובר – וירא): ‘התחיל אברהם ללמד עליהן סניגוריא לפני הקדוש ברוך הוא, סבור שמא יעשו תשובה’.

והגר”מ פיינשטיין זצ”ל בספרו דרש משה (וירא) פירש שאברהם אבינו ביקש להציל את כל העיר עבור עשרה צדיקים כי אפילו מספר מועט של צדיקים יכולים להשפיע על רשעים רבים שיחזרו בתשובה.

החובה המוטלת על הצדיק להתפלל עבור בני דורו הרשעים היא העומדת בבסיס הטענה שנטענה בזוהר (נח) כנגד נח שלא התפלל על בני דורו שינצלו מהמבול: ‘כיון דאמר ליה דישתזיב הוא ובנוי לא בעא רחמין על עלמא ואתאבידו ובגין כך אקרון מי המבול על שמיה’. (רבנו בחיי בפירושו לפרשת נח מבאר שנח לא התפלל עבור בני דורו כיון שידע שלא יינצלו עבור פחות מעשרה צדיקים, כשם שאברהם הפסיק להתפלל כשהכיר שאין בסדום אפילו עשרה צדיקים, ונח ידע שאין די בבני משפחתו למנוע את המבול.)

אולם נראה שהשאלה האם יש ענין להתפלל עבור הרשעים מחלוקת תנאים היא.

יתמו חטאים ולא חוטאים

במס’ תענית (כ”ג ב’) מסופר אודות משלחת חכמים שבאה בשנת בצורת לבקש מהצדיק אבא חלקיה שיתפלל עבור גשם. אבא חלקיה שהרגיש מדוע באו אליו הקדים אותם ועלה לגג הבית יחד עם אשתו להתפלל עבור גשמי ברכה. חברי המשלחת שאלו אותו מספר שאלות על הנהגותיו, וסיימו בשאלה, מדוע ענני הגשם החלו לבוא מפינת הגג בו עמדה אשתו, ואבא חלקיה השיב שראויה אשתו שתפילותיה יתקבלו מחמת שהיא מתפללת עבור הרשעים שיחזרו בתשובה ואילו הוא מתפלל שיסתלקו מן העולם.

מעשה דומה מסופר במס’ ברכות (י’ א’) על ר’ מאיר ואשתו ברוריה שסבלו מהצקות והטרדות של שכנים רעים, וכשהתפלל ר’ מאיר שימותו טענה ברוריה כי עדיף שיתפלל שישובו בתשובה, וכן היה. ברוריה הביאה הוכחה לעמדה שראוי להתפלל על הרשעים שיחזרו בתשובה מן הפסוק בתהילים (ק”ד ל”ה) בו נאמר ‘יתמו חטאים מן הארץ’ ולא נאמר שם יתמו חוטאים. כלומר, דוד המלך התפלל שעדיף שהחוטאים יחדלו מחטאיהם על ידי שישובו בתשובה.

בגליון רע”א במס’ ברכות מציין לדברי הזוהר שהזכרנו שמצוה היא להתפלל על הרשעים שיחזרו בתשובה.

אולם, למרות שנראה שאבא חלקיה ור’ מאיר הודו והסכימו עם הגישה שעדיף להתפלל על הרשעים שישובו בתשובה, מ”מ במדרש (שוחר טוב ק”ה) נחלקו בשאלה זו ר’ יהודה ור’ נחמיה, וא”כ השאלה האם ראוי להתפלל עבור הרשעים שישובו שנויה במחלוקת.

שאלת הבחירה החופשית

שאלה יסודית על השיטה שמצוה להתפלל על החוטאים שישובו בתשובה מעורר המהרש”א במס’ ברכות, שהרי עצם ההחלטה האם לחטוא או להימנע מחטא והאם לחזור בתשובה על החטאים או לא תלויים בבחירה החופשית של האדם, וא”כ כשאדם מתפלל להקב”ה שאחר יחזור בתשובה הרי שהבקשה היא שיינטל מאותו אדם האפשרות לבחור באיזו דרך ילך, התפילה שהחוטא יחזור בתשובה עומדת בסתירה לבחירה החופשית של החוטא. בדיוק מחמת הבחירה החופשית, מציין המהרש”א, קבעו חז”ל ש’הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים’, כיון שבדבר זה חייב האדם להחליט ולבחור בעצמו מה רצונו לעשות.

המהרש”א מבאר שאדם יכול, ואף צריך, להתפלל על עצמו שיחזור בתשובה, מפני שההחלטה להתפלל עבור התשובה נעשית מתוך בחירה חופשית, אולם כיצד יתכן לבקש עבור אדם אחר.

(מדברי הרמב”ם (פ”ו מהל’ תשובה) משמע שאפילו על עצמו אדם אינו יכול להתפלל שיחזור בתשובה ויכול הוא רק לבקש שהקב”ה יסלק את הדברים המונעים מממנו לחזור בתשובה.)

בשו”ת מעיל צדקה (סי’ ז’) נשאל האם רשאים אנשים להתפלל שאדם שהשתמד יחד עם בנו יחזרו בתשובה, והשיב להם שהתפילה עבור החזרה בתשובה של אדם אחר סותרת את בחירתו החופשית, כדברי המהרש”א, ולמרות שרשאי אדם לבקש סיוע מן השמים לעצמו שיזכה לחזור בתשובה, מ”מ אינו רשאי לבקש זאת עבור אחרים, למעט עבור תינוק שנשבה שאין לו באמת בחירה חופשית ולא בחר להשתמד מרצונו וע”כ ניתן להתפלל עבור התינוק שנשבה.

ומסיק המעיל צדקה שאדם יכול להתפלל עבור בנו שלו שיחזור בתשובה כיון שבדברי חז”ל אנו רואים שהבן הוא כמו המשך של האב ומעשי הבן יכולים להועיל לנשמת האב ש’ברא מזכה אבא’ וע”כ אדם המתפלל על בנו שישוב בתשובה באמת מתפלל עבור עצמו ולתועלתו.

המעיל צדקה מיישב את קושיית המהרש”א על ר’ מאיר שבאמת תפילותיו של ר’ מאיר נועדו לתועלת עצמית כיון שהוא סבל מנחת זרועם של הבריונים, וע”כ אין לראות את תפילת ר’ מאיר כתפילה עבור הרשעים בלבד כי אם לתועלת עצמית.

אף הגר”מ פיינשטיין זצ”ל (שו”ת אגרות משה או”ח ד’ סי’ מ’ אות י”ג) נוקט שאין אדם יכול להתפלל שאחרים יחזרו בתשובה וביאר שם שר’ מאיר התפלל שהקב”ה ישלח צדיקים שישפיעו על החוטאים שיחזרו בתשובה.

בניגוד לדעות אלו מקורות רבים סוברים שאדם יכול, ואף מחויב, להתפלל שהחוטאים ישובו בתשובה שלימה. בספר חסידים (תרפ”ח, תשמ”ט) ובחרדים (ס”ח), בקו הישר (ה’) ובתומר דבורה (ב’) נקטו שמצוה להתפלל על הרשעים שיחזרו בתשובה. במסילת ישרים (י”ט) מחשיב את התפילה עבור הרשעים מדרכי החסידים. האור החיים בפירושו (בראשית י”ז,י”ח) מבאר שזו היתה תפילת אברהם אבינו כשביקש מהקב”ה ‘לו ישמעאל יחיה לפניך’. בשו”ת אבני נזר (חושן משפט קמ”ט) תופס בפשיטות שחובה על האדם להתפלל עבור הרשעים וכן במשנה הלכות (ו’ כ”ז) נקט כן. האריז”ל אף חיבר תפילה מיוחדת עבור הפורשים מדרכי ה’, כמבואר בספרי תלמידיו.

בספר משמר הלויים (ברכות י”ז) מציע יישוב אפשרי על קושיית המהרש”א כיצד מסתדרת תפילה עבור חוטא שיחזור בתשובה עם יסוד הבחירה החופשית ע”פ חידוש שכתב החזון איש בהערותיו לחומש. החזון איש מבאר שיסוד הבחירה החופשית הוא שאין הקב”ה מונע או מסייע לאדם במעשיו, אלא יכול הוא לקבוע באיזה דרך יבחר. עם זאת, כשאדם אחד כופה על חבירו לקיים מצוה אין במעשהו סתירה ליסוד הבחירה כיון שהכלל ‘כל ישראל ערבים זה לזה’ קובע שכל בני ישראל אחראים אחד לשני וכל אחד חייב או זכאי ע”פ מעשה השני, וא”כ האדם שכפה על חבירו לקיים את המצוה עשה כן מתוך בחירה חופשית וע”כ אין לראות את קיום המצוה שאחד כפה על חבירו כסתירה לבחירה חופשית.

ע”פ זה ניתן לבאר שאדם המתפלל על חבירו שיחזור בתשובה הרי זה כאילו כופה הוא את חבירו שיעזוב את החטא וישוב בתשובה, והקב”ה המחזיר את האדם בתשובה עושה כן בשליחות המתפלל ואין כאן סתירה ליסוד הנחירה החופשית.

ברכת המינים

החובה להתפלל שהרשעים יחזרו בתשובה נסתרת, לכאורה, מברכת המינים שבתפילת העמידה אותה תיקן שמואל הקטן. מהותה של הברכה היא הבקשה והתחינה שהקב”ה ירחיק וישמיד את המומרים והמלשינים. ויש לברר מדוע לא תיקנו חז”ל להתפלל עבור הרשעים שיחזרו בתשובה, ומדוע לא תיקנו את הברכה בנוסח זה.

רבנו מנוח בפירושו לרמב”ם (פ”ב מהל’ תפילה) הקשה כן ומציע שתי תשובות לשאלה. בראשונה הוא מחלק בין חוטאים סתם לבין אלו המבקשים להזיק לישראל, ומפרש שהברכה מכוונת רק על הסוג השני המבקשים להרע לישראל. בהסבר השני מבאר רבנו מנוח שמטרת הברכה אינה בקשה שהרשעים ימותו ויאבדו, אלא הברכה נתקנה כאזהרה לאלו החושבים לעזוב ולהשתמד והברכה מעבירה מסר שאין תקוה למשומדים הפורשים מדרך האמת. ולפי דבריו אין הברכה מתפרשת כבקשה להשמדת החוטאים אלא כהודעה מהו יקרה למי שמשתמד.

לפי שתי האפשרויות בוודאי ראוי להתפלל על הרשעים והחוטאים שישובו בתשובה שלימה.

המהר”ל (באר הגולה ז’) מפרש את הברכה כתפילה ובקשה שהקב”ה יאבד את הרוע והרשע, לא את האנשים בעצמם, ולפי דבריו תכלית הברכה היא באמת בקשה שהרשעים יחזרו בתשובה, ואז כשישובו לדרך האמת ממילא לא יהיה רשע בעולם.

במשך הדורות צעדו הצדיקים בעקבות אברהם אבינו והתפללו עבור כל אחד מישראל, צדיקים ורשעים, וביקשו שכל הרשעים יזכו לחזור בתשובה שלימה.

חובת הערבות ההדדית עומדת בבסיס המסר אותו ביקש אברהם אבינו להנחיל לבניו ובני בניו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *