שאלה:
שלום רב לצערי אני נאלץ לשאול שאלה שמאוד מטרידה אותי ושעמי, ויכוח מאוד גדול בענין סכום כסף גדול אשר קבעתי עם בר פלוגתתי לברור ענין זה אצל בורר אשר משמש גם כדיין. מתוך תקווה שמעמד של 'בפני שלושה דיינים' פעמים מזמן אמוציות ורגשות קשים שגם כך עולים על גדותיהם מטבע הדברים אשר כל אחד בטוח בצדקתו.. ובפרט שמדובר על סכום כ"כ גבוה. של כמה וכמה מאות אלפי שקלים. [הגם שדין פרוטה כדין מאה. מ"מ מטבע האדם למחול או לוותר גם אם הצדק איתו כאשר מדובר בסכום שיכול להגביל למשכורת או אפי'כמה משכורות שלו. ולא על דבר שבמידה מסויימת חורץ את גורלו למשך עשרים שנה הקרובות..גם אם יהיה צדיק מופלג..ולכך כל אשר יש לו בעד נפשו.. ומכאן לשאלה. הדיון היחיד שנעשה אצל הבורר הוא של שעה וחצי בו הבורר עצמו הפסיק את הדיון בשביל טלפונים שונים שהטרידוהו שלא מענין הדיון. [הדבר הזה מאוד הפריע לשני הצדדים] אך היות והבורר החתים את שני הצדדים שבשום אופן אינו צריך לנמק את פסקו או לתת למאן דהו איזה אפשרות לערער או לבחון את החלטתו.. הרי שאינם יכולים לערער על כך מחמת התוקף המשפטי של חתימה זו. וכעת נפשי בשאלתי היות ובתוך זמן קצר הבורר 'החליט' לכתוב בקצרה כי פלוני חייב הכל ופלוני פטור מהכל.. מבלי להיכנס לגופם של דברים. ופשוט הדבר שהצד החייב מרגיש שנעשה לו עוול גדול אך ידיו קשורות ואין לו להיכולת לערער. שאלתי האם יש אפשרות לערער על החלטה של בורר בשעה שיש הרבה מקום להניח שנעשה עוול גדול. ואכה"מ לפרט פרטי העוולות ב.האם הבורר עצמו מצד עצמו מצפונו יכול להיות נקי מחמת שבנוסח המשפטי שנחתם ע"י שני הצדדים כתוב שהם יקבלו כל דבר שיפסוק הן בטעות וכו'. וא"כ האם יתכן ואין שום הלכה או מ"מ בחו"מ המחייבו מצד הדין והיושר [ולא מצד מידת חסידות או לפנים משורת הדין- אני שואל מצד חו"מ. ] האם יתכן שאין שום הלכה שמחייבת אותו לדון בכובד ראש בפרטי וצדדים האנשים ואם יתברר לו שטעה הן מחמת מצד מציאות מדומה או מצד הלכה שטעה בה או בפרשנותה. האם אין שום צד לחייבו. מצד הדין להורות דבר אמת ? [גם אם מאיזה טעם אין אחד מן הצדדים יכול לכופו על כך. ובמידה וכן. האם קיימת איזה יכולת לאדם לערער או לחייב את הבורר לנמק את פסיקתו במקום שיש רגליים לדבר [מעבר לעובדה שכל מי שרואה את הדו"ד מתפלא מאוד בלשון המעטה אם אין כאן ממש גזילה!!] אודה על תשובתכם המלאה.
תשובה:
שלום וברכה,
אני עונה לך כאדם מבחוץ שלא יודע מה היה, ויתכן שכל מה שכתבת נכונים. ויתכן גם שכל דבריך אינם נכונים, אלא שמתוך התמרמרות אתה מרגיש נרדף.
ראשית כל, כאשר מדובר בסכום גדול יש לפנות לבית דין מבוסס, עם שלושה דיינים. בבתי דין נפגשים חברים וידידים ושותפים שרוצים לברר את האמת. והכל נעשה בצורה חברותית וידידותית, הדיון בבית דין לא מחייב שיהיו סכסוכים. כך שאין סיבה להימנע מדיון בבית דין. בוררות ביחיד, או שאלות בשיחת טלפון או שאלה באתר דין מיועדים לרוב לברר הלכה, או לדון בויכוח קטן, שהצדדים מעדיפים לגמור את הנושא בשיחת טלפון. אבל דיון גדול וכבד יש לפנות לבית דין בלבד.
מקובל בכל בתי דין להתנות בשטר בוררות שלא תהיה על הדיינים שום תביעה, ומקבלים את הדיינים בין לדין בין לטעות. והדיינים לא יצטרכו לתת נימוקים לפסק דין, ועוד ועוד.
ברור לכל שאין כוונה בחתימה שהדיין יוכל לעשות לפי כל מה שיעלה על ליבו. הדיינים חייבים לרדת לעומקה של הלכה, ולדון כל פרט ופרט שעלה בדיון. אלא שרשב"י כתב שקשה מאוד שדיין יגיע לאמת עד הסוף, ולמצות את כל הדין לפי התורה. ובוודאי יכול להיות שאחרי כל הטרחה והמאמץ יתברר לדיין שלא הגיע לאמת. אם בטעות בהלכה, ואם בטעות בהבנת העסקה, וכדו'. ודיין שטעה בדין חייב לשלם לצד השני את הנזק. ולכן דיין רוצה לחפות על עצמו שלא יתחייב לשלם את הנזק. וכמו כן לפעמים אין אפשרות למצות את ההלכה, או בגלל שיש מחלוקות, או שהמנהג לא תמיד ברור, לכן מחתימים שיוכל הדיין לכפות על פשרה. וכל החתימות בשטר הבוררות נעשים רק כדי להסיר תביעה, אבל אין צד שדיין יוכל לעשות על העולה על רוחו. ולכן אסור לאדם שלא התמחה בדיני ממונות לשבת ולדון, למרות שמחתים בשטר בוררות שמקבלים אותו גם לטעות.
לפי הלכה דיין לא חייב לפרט נימוקים לפסק – מלבד באופנים מסוימים. אלא שלפי חוק הבוררות חייב הבורר לתת פסק דין מנומק. וכדי להסתדר עם החוק מחתימים שלא יצטרכו לתת פסק מנומק. (ראה שו"ע חו"מ סימן יד סעיף ד).
בהצלחה.
