שאלה:
"ולוט יושב בשער סדום" "ישב כתיב – שהיתה ישיבתו חסרה, אותו היום מינוהו לשופט עליהם". לכאורה אפשר גם לפרש הפוך. ישב – שישב כבר ולא שנתיישב היום. מה הכריח את חז:ל לפרש כפירושם ולא הפוך? (מעבר לכך שדבריהם ברוה"ק חייב להיות רמז ככלשהוא בפסוק לפרש בדרך זו או אחרת)
תשובה:
כיון שהמסורה היא לקרוא יושב לשון הווה ולשון ישב לשון עבר, אין ללמוד שישיבתו מוקדמת, ממילא נשאר רק לדרוש את המילה יושב עצמה כפי שהיא בהווה, מדוע נכתבה התיבה בכתיב חסר…
כך נראה, אולם כמובן אין לנו ממש הבנה בדרשות חז"ל זו חכמה שנמסרה לחכמים.
