שאלה:
האם אישה נשואה קרחת חייבת בכיסוי ראש
תשובה:
שלום רב,
גם אישה שאין לה שערות או שהיא מספרת את שיער ראשה לגמרי חייבת בכיסוי ראש.
מקורות:
ראה בשו"ת אז נדברו ח"ז סי' פ' שנשאל בשאלה זו, והוכיח שעיקר גזירת התורה הוא על כיסוי הראש עצמו, ובתוך כך גם את שערותיה. וביאר שאין אנו דורשים טעמא דקרא שמאחר והסיבה היא מגלל יופי שערותיה וכד'. אלא כיסוי ראש חייב גם בלי שערות.
גם בלאו הכי לא דורשים טעמא דקרא, כי סיבת כיסוי הראש אינה בגלל יופי השיער, ואם היינו דורשים טעמא דקרא כך, היה לנו לאסור את שיער הרווקות משום טעמא דקרא, וכדלהלן.
וגם מי מהאחרונים שרצה לטעון כך (החסד לאברהם), הוא עצמו כתב זאת בדרך אפשר, אליבא דפירושו הראשון של רש"י, "מדעבדינן לה הכי לנוולה", אבל ממשיך ומעיר שלפירושו השני של רש"י מדובר בגזירת הכתוב, ועליו כתב רש"י "וכן עיקר". וזה לשון החסד לאברהם: "אם לא שנתפוס פירוש שני של רש"י ז"ל שפי' שם וז"ל, "אי נמי מדכתיב ופרע מכלל דההוא שעתא לאו פרועה הות שמע מינה אין דרך בנות ישראל לצאת פרועות ראש" ע"כ. ולפי זה י"ל דגזרת הכתוב היא שלא תלך פרוע, ומוכחינן לי מדבעי קרא להתיר פרועת הראש בסוטה, על כרחך דשאר בנות ישראל אין הולכין כן… נראה לפי עניות דעתי לולא פירש"י ז"ל שסיים על פירושו השני "וכן עיקר…".
וזה גם נגד דעת הרמב"ם אליביה דהכסף משנה, שסובר בדעת הרמב"ם בהלכות ק"ש פרק ג' הלכה ט"ז שמותר לקרות ק"ש כנגד שיער מגולה ואסור לקרות ק"ש כנגד טפח מגולה, וא"כ ברור שלדעתו אין איסור חפצא של ערוה בשיער וגם אינו מביא לידי הרהור, ומוכרח דשיער נחשב פחות מביא לידי הרהור מאשר טפח מגולה, וע"כ איסור גילוי שיער לא הוה משום פריצות, אלא גזירת הכתוב בלא טעמא.
ומוכח מהגמ' ברכות (דף כד.) שאין שיער באשה ערוה בעצם מן התורה, דאיתא התם, אמר רב ששת שיער באשה ערוה, שנאמר שערך כעדר העזים. ןלמה אינו מביא פסוק מן התורה, ופרע את ראש האשה. אבל להאמור שהאיסור לגלות שיער מן התורה הוא גזירת הכתוב בלי טעם, מובן.
ונראה שכן גם דעת הרא"ש (שנפסקה להלכה) שאיסור גילוי שיער באשה הוא גזירת הכתוב בלא טעמא, וזה לשון הרא"ש (ברכות ג', ל"ז) "אמר רב ששת, שיער באשה ערוה (פירוש) לנשים שדרכן לכסות שערן, אבל בתולות שדרכן לילך פרועות מותר לקרות ק"ש כנגדן", מבואר דסבירא ליה שהיתר או איסור ק"ש תלוי במה שהאשה מותרת ללכת ברה"ר, וכן מבואר שדעת הרא"ש שפנויות מותרות ללכת בגילוי ראש (וזה לכאורה נגד סתימת לשון התנא דבי ר"י שכתב שלא יצאו "בנות ישראל" בגילוי ראש, וצריך לדחוק בדבריו שלישנא דתנא דבי ר"י לאו דוקא, וכיון שהלימוד מהפס' ופרע בסוטה מיירי באשת איש, א"כ אין האיסור אלא באשת איש).
ואם טעמא דקרא משום פריצות מאי שנא אשת איש ומאי שנא פנויה, הרי אין לחלק בהרהור בין אשת איש לפנויה, ששניהם אסורים מן התורה כמבואר בבית יוסף (אעה"ז סי' כ"א). וגם אם נדחוק ונאמר שהתורה רק אסרה במקום שהביאה אסורה מהתורה, היה לנו לאסור בזה הזמן גם פנויות, שהפנויות נדות הם.
ויש עוד ראיות רבות לכך שאין טעם התורה משום הרהור, ואכמ"ל.
השאר תגובה