בעל מקצוע שדרש מחיר יקר

שאלה:

שלום רב היה אצלי בעל מלאכה לפתוח סתימה, בתחילה הוא חשב שכדי לפתוח צריך לעקור את האסלה, ולחתוך את העצמים הנמצאים בצינור ולהוציאם מעט מעט, מה שכמובן עולה הרבה כסף, אבל לאחמ"כ עלה לו רעיון איך ניתן לשאוב את החפצים מלמעלה על ידי שאיבה פשוטה, ואכן תוך כחמש עשר דקות הכול היה בחוץ. המחיר שהוא גבה על פתיחת הסתימה הוא אלפיים ש"ח, שזה במקום שלוש וחצי אם היה צריך את הדרך הראשונה. ושאלתי היא האם אכן אני מחוייב לשלם לו סכום שכזה, או שמכיון שלפתיחת סתימות [היינו אם היו מזמינים אותו מראש לפעולה זו] לוקחים רק כמה מאות ש"ח בלבד, הרי זה פעולה בטעות. נ.ב. יש לציין שלא יכולתי להימנע מלשלם לו כי השוכר שלי הזמין אותו, ואלי הגיע רק לצורך התשלום.

תשובה:

שלום וברכה,

כאשר יש ספק בגובה התשלום של הפועל, יש לערוך שומא – לברר את המחיר אצל שתי בעלי מקצוע זהים, ולברר את העלות של עבודה כזו. אם מתברר שהמחיר שקיבל בעל המקצוע הוא מחיר יקר, הרי שהראשון עבר באיסור אונאה, ועליו להחזיר את הכסף כדי שלא יהיה איסור אונאה.

במקרה הנ"ל, אינסטלטור דינו כקבלן, ויש דין אונאה בקבלן (כהכרעת השו"ע). אך מאחר ועבד עבודה בקרקע, ויש ספק בגמרא בעבודה שעבד בקרקע האם דינו כקרקע שאין בה אונאה, ולכן לא ניתן לדרוש ממנו החזר כספי. אך האינסטלטור עובר באיסור אונאה (אם גובה מחיר יקר מעבר למחיר השוק) גם אם דינו כקרקע. אלא שלא ניתן להוציא ממנו את המעות.

בהצלחה. 

מקורות:

אונאה בפועל וקבלן

על דברי המשנה עבדים אין בהם אונאה דעת רוב הראשונים – רמב"ן רשב"א ריטב"א ר"ן – שאין חילוק בין פועל לקבלן ועל שניהם נאמר שאין בהם דין אונאה. וז"ל: "ובשכירות ישראל כגון ששכר פועלים יש אומרים שאין בהם אונאה דלאו ממכר הוא וכן בקבלנות".

אמנם דעת הרמב"ם (מכירה פי"ג הט"ו) שיש חילוק בין פועל לקבלן וז"ל: "השוכר את הפועל לעשות עמו בין בקרקע בין במטלטלין אין לו הונייה, מפני שהוא כקונה אותו לזמן, ועבדים אין בהם הונייה". וכ"פ המחבר (שם סעיף לג)

ואילו בקבלן כתב הרמב"ם (שם הלכה יח) וז"ל: "נראה לי שהקבלן יש לו הונאה, כיצד כגון שקבל עליו לארוג בגד זה בעשרה זוזים, או לתפור חלוק זה בשני זוזים הרי זה יש לו הונייה, וכל אחד משניהם בין קבלן בין בעל הבגד חוזר לעולם כמוכר". וכ"פ המחבר שם סל"ו. הרי לנו דעת הרמב"ם שרק בפועל נאמר הדין שאין בהם אונאה ואילו בקבלן יש בו אונאה.

הטעם לחלק בין פועל לקבלן כתב בתרומת הדשן (סימן שיח) שבפועל מצאנו שיכול לחזור בו באמצע היום משום עבדי הם, כיון שגופו קנוי, לכן יכול לחזור בו. אבל קבלן אין גופו קנוי ואינו דומה לעבד. וכן מבואר בסמ"ע ס"ק ס שפועל משכיר נפשו, ואילו קבלן אינו משכיר נפשו. וכן מדויק מלשון הרמב"ם שכתב בפועל כקונה אותו לזמן.

מתי נחשב פועל ומתי נחשב לקבלן

לדעת מיעוט הפוסקים שאם השכר לפי שעות נחשב לפועל. ואם השכר על סיום העבודה ללא התייחסות לזמן העבודה, חשב לקבלן. ודעת רוב הפוסקים (סמ"ע שם ס"ק נט ובסימן שלג) אם נשכר לעבוד על זמן מסוים – נחשב פועל. ואם עושה מלאכתו מתי שירצה, ולא יוכל להכריחו לעבוד עכשיו, נחשב לקבלן.

אונאה במכירת חיטים שנזרעו בקרקע

הסתפקה הגמרא (ב"מ נו ע"ב) בעי רבא חטין וזרען בקרקע, מהו, יש להם אונאה או אין להם אונאה. כמאן דשדיין בכדא דמיין – ויש להם אונאה, או דלמא בטלינהו על גב ארעא. היכי דמי, אילימא דאמר איהו שדאי בה שיתא, ואתו סהדי ואמרי דלא שדא בה אלא חמשה – והאמר רבא, כל דבר שבמדה ושבמשקל ושבמנין – אפילו פחות מכדי אונאה, חוזר. אלא דאמר איהו שדאי בה כדאבעי לה, ואיגלאי מילתא דלא שדא בה כדאבעי לה, יש להם אונאה או אין להם אונאה, כמאן דשדי בכדא דמיין ויש להם אונאה, או דלמא בטלינהו אגב ארעא.

רש"י ביאר את ספק הגמרא שמדובר שמכר זרעים שבתוך הקרקע, והספק האם דינם כמטלטלים כיון שלא הושרשו, או שדינם כקרקע. וכן ביאר הריטב"א את דעת רש"י. אולם הב"ח ביאר בדעת רש"י שמדובר שמכר לו קרקע זרועה ולא זרעים לבד.

שכר פועל שיעבוד בקרקע – אונאת קרקע או אונאת פועל

הרמב"ם (שם הלכה טז) ביאר ששכר פועל שיזרע לו את השדה והתברר שזרע פחות ממה שסיכמו, וע"ז הסתפקה הגמרא האם נחשב לאונאת קרקע או לאונאת מטלטלים. וביאר המגיד משנה שעתה לא ניתן להוסיף זרע, שאם יוסיף יתכן ויפלו הזרעים במקום שכבר יש זרע ולא תועיל זריעתו.

והקשו עליו הרמב"ן והריטב"א שלפירוש הרמב"ם אין זה אונאה בקרקע אלא אונאה בפועל, שלא עשה הפועל מלאכתו כראוי. ותירץ הלחם משנה שמדובר שהפועל הביא את הזרעים משלו, ונחשב אונאה בזרעים.

נמצא שכל קבלן שנשכר לעבודת קרקע, לדעת הרמב"ם דינו כאונאת קרקע. ולרמב"ן דינו כאונאת בפועל. אמנם לרמב"ן אינו נפ"מ כיון שגם בפועל אין אונאה.

מכר דבר המחובר לקרקע

הרמב"ן והרשב"א הביאו את פירושו של רבנו חננאל, שהאונאה הייתה במחיר הזרעים. והספק האם הזרעים שמחוברים לקרקע נחשבים לקרקע, או למטלטלים.

התוספות (ד"ה כל) חולקים וסוברים שאם הייתה האונאה במחיר של הזרעים, נחשב לאונאת מטלטלים, כיון שהאונאה לא תלוי בקרקע אלא במחיר של השוק.

ולפ"ז כתב הנתיבות (שם ס"ק כ) שאם היה אונאה בפירות המחוברים לקרקע, לדעת הרמב"ן דינם כקרקע, ולדעת התוספות כיון שהטעות בפירות שבשוק, אין בהם אונאה.

נמצא שקבלן שחיבר סורגים, קרמיקות, אמבטיה, וטעה בחישוב של המחיר שלהם, לרמב"ן נחשב אונאת קרקע, ולתוספות הטעות במחיר של השוק ונחשב לאונאת מטלטלים.

שכר פועל שיבנה לו ע"ג הקרקע

פירוש נוסף הובא בפת"ש בשם עמודי אור, שספק הגמרא בשכר חברו בקבלנות לבנות לו על גבי קרקע, וטעה בחישוב ורואה שנתאנה במקח, האם נחשב לאונאת קרקע או למטלטלים. והוסיף שם שתיקון העצים ודאי אינם כקרקע, ויש בהם אונאה.

דבר המחובר לקרקע

מבנה המחובר לקרקע האם נדון כקרקע. הרמ"א סימן צה ס"א בתלוש ולבסוף חברו האם נחשב לקרקע או למטלטלים. ובמג"א סימן תרלז ס"ק ז כתב שבית נחשב מטלטלים והסיבה שמועיל בו כסף שטר וחזקה משום שנקנה אגב הקרקע או בקניין חצר. אמנם הרמ"א בסימן שא ס"א הכריע שנחשב לקרקע. והש"ך סימן צה כתב שהמחלוקת דוקא בכותל או כל דבר המחובר לקרקע, אבל בית ודאי נחשב לקרקע. וכן הסכים בקצות ס"ק ג.

אחר שביררנו שבעבודת קרקע נחשב לקרקע, יש לברר בדין אונאה בקרקע האם התמעט מאיסור אונאה או שהתמעט מדין אונאה.

עבדים שטרות וקרקעות אין בהם אונאה

תנן (ב"מ נו ע"א): אלו דברים שאין להם אונאה העבדים, והשטרות, והקרקעות, וההקדשות. ובגמרא (שם ע"ב) מנהני מילי, דתנו רבנן, וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך – דבר הנקנה מיד ליד, יצאו קרקעות שאינן מטלטלים, יצאו עבדים שהוקשו לקרקעות, יצאו שטרות דכתיב וכי תמכרו ממכר – שגופו מכור וגופו קנוי, יצאו שטרות שאין גופן מכור ואין גופן קנוי, ואינן עומדין אלא לראיה שבהם.

ויש לחקור במיעוט שהתמעטו קרקעות עבדים ושטרות מאונאה, האם גזירת הכתוב שאין אונאה כלל באלו הדברים, ואיסור אונאה מופקע מהם. או שאין אונאה מחמת טעם וסיבה מסוימת. וכשאין את הטעם יהיה איסור אונאה.

המאנה בקרקע האם ובאיזה איסור עובר

איסור הונאת ממון הוזכר בתורה בפרשת בהר (ויקרא כה יד-טו) וכי תמכרו ממכר לעמיתך… אל תונו איש את אחיו. במספר שנים אחר היובל תקנה מאת עמיתך במספר שני תבואות ימכר לך.

הרי שהאיסור של לא תונו נזכר בפרשת מכירת קרקע. ואילו חז"ל דרשו את הפסוק שהאיסור נאמר על מטלטלים ולא על קרקעות. הרמב"ן (על התורה) עמד על כך. ומיישב הרמב"ן (בתירוצו הראשון), שחכמים הוציאו את המקרא מידי פשוטו, והפסוק של לא תונו מדבר על מטלטלים. והפסוק שאחריו מדבר על קרקעות. עוד תירץ הרמב"ן (בתירוצו השני) שהפסוק לא תונו מדבר הן על קרקע הן על מטלטלים, והמאנה בקרקע עובר על לאו של אונאה כמו במטלטלים. אלא שבמטלטלים יש חידוש נוסף שאם הייתה האונאה שתות מחזיר את המעות, והמקח קיים, ואם האונאה יותר משתות בטל המקח, ומדינים אלו התמעטו קרקעות, אבל לא מאיסור אונאה.

ונראה ששתי תירוצי הרמב"ן תלויים בחקירה הנ"ל, שלתירוצו הראשון של הרמב"ן לא הוזכר איסור אונאה בקרקע. והפסוק מדבר רק על מטלטלים. וכן הוכיח המל"מ (מלווה פ"ד ה"א ד"ה נשך) שדעת התוספות (ב"מ סא ע"א ד"ה אלא) שסוברים שאין איסור אונאה כלל בקרקעות. וכוונת המשנה אין אונאה לקרקעות, היינו שאיסור אונאה לא שייך בו. ולתירוץ ב' האיסור נאמר גם בקרקע, ולכן כשמאנה בקרקע יש איסור אונאה. וכן דעת ספר החינוך (יובא להלן)

הסמ"ע (סימן רכז ס"ק נא) כתב שהמאנה בקרקע עובר באיסור אונאת דברים וגניבת דעת, ובכלל לאו דלא תונו איש את אחיו. ומבואר שאין איסור אונאה כלל וכתירוצו הראשון של הרמב"ן.

טעם שאין אונאה בקרקע

לתירוצו הראשון של הרמב"ן שאיסור לא תונו לא נאמר בקרקע, אין זה מטעם מסוים אלא שממועט מהפסוק. וכמו שמצאנו להדיא בתוספות (ב"ב סא ע"ב ד"ה ארעתא) שאין לומר שאין אונאה לקרקע משום ששוה יותר מדמיו, שהרי גם בהקדשות ועבדים אין בהם דין אונאה, אף לא שייך בהם סברא זו. אלא גזירת הכתוב שאין בהם אונאה.

אמנם ברשב"א (ב"ק יד ע"ב ד"ה דבר) כתב שטעם יש בדבר משום שלפעמים אדם רוצה לקנות קרקע יותר משוויה, ולכן קרקע שווה כל כסף. והחינוך (מצוה שלז ד"ה אבל) ביאר הטעם שקרקע עומד לעולם ולכן דרך הבריות למחול לאחר שכבר נתאנו וקנו אותה ביוקר. והראיה לזה שהרי איסור אונאה שייך גם בקרקע.

ומבואר דעת התוספות שמיעוט אונאה מקרקע הוא גזירה"כ, ועל כן לא יהיה לאו של אונאת ממון, אלא לאו של אונאת דברים וגניבת דעת וכדברי הסמ"ע. ולדעת הרשב"א והחינוך והרמב"ן יש איסור אונאת ממון בקרקע, אלא שאדם מוחל על האונאה ולכן אין צריך להחזיר את האונאה.

אונאה בקרקע ביותר מפלגא

נחלקו הראשונים אם מכר את הקרקע פי שניים משוויה, האם יש בזה אונאה, הרי"ף והרשב"א (שם) ועו"ר סוברים שאין דין אונאה גם יותר מפלגא. ודעת ר"ת שביותר מפלגא יש איסור אונאה, השיטות הובאו בשו"ע סימן רכז סעיף כט.

לטעם שהתמעט קרקע מדין אונאה, א"כ לא שייך לחלק בין פלגא ליותר מפלגא, כיון שאיסור אונאה לא נאמר בהם, ומהכ"ת לחלק. אבל לשיטות שטעם יש בדבר, נחלקו הראשונים האם קרקע שווה כל כסף, או שעל יותר מפלגא כבר אין דעתו של אדם מוחלת, ובטל מקח.