חשמלאי ששכח לחבר מחדש את זרם החשמל וגרם לנזק

שאלה:

חשמלאי עבד בדירה בזמן שבעלי הבית שהו בחופשה, וניתק את החשמל בדירה לפני עבודתו. לאחר סיום עבודתו, שכח לחבר את החשמל מחדש, והקפואים שהיו במקפיא התקלקלו. האם ניתן לחייב את החשמלאי על הנזק? מצד אחד, זהו נזק בגרמא בלבד. אבל מאידך גיסא, יש מקום לומר, שבעבודתו כלולה התחייבות שמירה על הבית, לפחות במה שקשור למערכת החשמל, מאחר שבעלי הבית אינם בדירה בזמן עבודתו. אסמכתא לטענה זו, ניתן למצוא בדברי הגמרא במסכת בבא קמא, שמחייבת אשה שנכנסה לטחון חיטים בבית בעל הבית, בנזקי בהמתו של בעל הבית, כיון שבעל הבית אמור לצאת מביתו בזמן עבודתה, מאחר שהיא מפשילה את שרווליה. לכאורה הוא הדין בנידון דידן! אשמח לשמוע את חוות דעתכם. בתודה מראש.

תשובה:

שלום וברכה,

בגמרא ב"ק (מח, א) מדובר שהבהמה אכלה את הבצק של האשה שנכנסה ללוש, ואם בעל הבית היה בבית הייתה האשה פטורה, למרות שהבצק שלה הזיק והמית את הבהמה, מאחר ובעל הבית היה צריך להפריש את הבהמה מהבצק. אבל כאשר הבעל הבית היה צריך לפנות את הבית בזמן הלישה, האשה שלשה מתחייבת על הבצק שלה, והיא הייתה צריכה להפריש את הבהמה מהבצק, ואם לא עשתה כן חייבת. אבל לא מבואר שם שהאשה מתחייבת בשמירת הבהמה, ואילו הבהמה תמות מגורם שלישי אין האשה חייבת, כיון שלא קיבלה שמירה.

וכמו כן החשמלאי לא קיבל שמירה על מוצרי החשמל, ולא על דברי המאכל שנמצאים במקרר. ולכן אין ראיה מדברי הגמרא שם.

אלא שיש לדון מהו נזק של ניתוק מקרר, ונראה שניתוק מקרר דינו כגרמי, וחייב בדיני אדם. וי"א שדינו כמזיק בידיים. ומסתבר שחשמלאי שלא חיבר את החשמל לא יחשב כשוגג אלא כפשיעה – וחייב גם לשיטות שהוא גרמי.

בהצלחה.

מקורות:

פתח חבית יין והתקלקל היין נידון כגרמי

כתב הרמ"א חו"מ סימן ר' ס"ז פתח לו המוכר חבית יין וכשמדד לו החצי רוצה הלוקח לחזור ולא ליקח יותר, והמוכר אומר שהמותר יחמיץ, צריך הלוקח ליקח כולו או לקבל אחריות על המותר אם יתקלקל שישלם לו כל החבית כפי מה שהיה שווה בשעה שקנאו. מקור דברי הרמ"א הם משו"ת הרא"ש (כלל קב סימן א) ולמד כן הרא"ש מדברי הגמרא ב"מ מד, א על הא דתנן הטה את החבית ונטל הימנה ונשברה אינו משלם אלא רביעית, אמר רבה לא שנו אלא נשברה אבל החמיצה משלם את כולה, מ"ט מגירי דידיה אהנו בה. ומבואר שאם נטל מעט מהחבית ומחמת שנכנס אויר ליין החמיץ שאר היין שבחבית, חייב לשלם. וכתב שם הרא"ש שהקונה שגרם לפתיחת החבית אינו משלם כל דמי החבית, [שהרי עדיין החבית לא החמיצה], אלא חייב כפי מה שירד ערך שווי החבית שצריך למוכרה מיד ולא להשהותה שמא תחמיץ. כן ביאר הסמ"ע [ס"ק כד] כוונת דבריו.

ובנתיבות ס"ק יג ביאר שהפותח חבית וגורם לה שתקלקל נחשב לגרמי שהרי גורם הוא להיזק ולא הזיק בידיים, אלא כיון שברי היזקא חייב למרות שלא הזיק בידיים. והקשה מדוע על מה שהחמיץ אח"כ פטור והרי אמרו בגמרא שהמזיק שור חייב לשלם על הפחת שהופחת בין הנזק לעמד בב"ד, משום שאומר הניזק 'קרנא דתורא קבירא ביה'. תירץ הנתיבות שבשור חי אין הדרך למוכרו אלא להשהותו חי עד שיתרפא, משא"כ בחבית היה למוכר למוכרו מיד אחר שפתחה, ואם השהה אין הפותח חייב. מבואר שאם הנזק הוא ברי היזקא ולא היה באפשרות בעליו למכור חייב גם על הנזק שנעשה בהמשך.

מבואר שהמסיר שמירה של היין וגורם ליין שיתקלקל אינו מזיק בידיים אלא גרמי. עוד מבואר שהפותח חבית חייב רק על הפחת ולא על מה שהחמיץ אח"כ משום שהיה למוכר למכור ולא להשהות, אבל באופן שלא ידע המוכר שפתח הקונה ולא הזדרז למכור, והחמיץ היין, חייב הקונה על כל היין שבחבית, ודומה לשור שהופחת אחר הנזק שכיון שלא היה לבעליו למוכרו חייב המזיק על כל ההיזק שנעשה אח"כ.

נמצא שהמנתק מקרר שמסיר את השמירה של המאכלים שנמצאים במקרר דומה לפותח חבית שמסיר את השמירה של היין שבחבית, אינו נחשב למזיק בידיים אלא חיובו מדין גרמי, וחייב לשלם את כל הקלקול כיון שלא ידעו הבעלים שניתק את המקרר.

בט"ז הקשה על דברי הרא"ש שבגמרא ב"מ מד, א משמע שרק בפקדון חייב על פתיחת חבית משום שולח יד, אבל אחר פטור. תירץ הנתיבות שנפקד חייב מדין שולח יד ונעשה גזלן על כל החבית וחייב לשלם על כל החבית שתחמיץ אח"כ, כיון שגזלן חייב באונסין. אבל אחר שאינו שומר אינו חייב אלא מה שהופחת בשומא מיד כשנטל ועל מה שהחמיץ אח"כ פטור.

ויש להקשות על דברי הנתיבות שכתב שחיובו מדין גרמי ולא מזיק בידיים, ובשומר חייב מדין שולח יד, שהרי ברש"י שם ד"ה אבל החמיצה כתב "פשיעה היא ומזיק בידיים הוא דבשביל שחיסרה החמיצה". מבואר שחיובו הוא מדין מזיק. אלא שבאמרי מהרש"ח ביאר שודאי אין כוונת רש"י שחייב מדין מזיק בידיים, שהרי הקדים ואומר פשיעה היא ומזיק בידיים, ואם כוונת רש"י שהוא מזיק לא היה צריך להקדים שפשיעה היא. על כרחך שכוונת רש"י שכיון שהוא שומר חייב על פשיעתו ודינו כמזיק בידיים, ורק משום שהוא שומר דנים אותו כמזיק בידיים, אבל אדם שאינו שומר אינו נחשב למזיק בידיים. וכעין זה ביאר במעין החכמה שדעת רש"י כדעת הרמב"ם שפשיעה נחשב למזיק בידיים, ועל כן כתב רש"י פשיעה ומזיק בידיים, שכיון שהוא פושע נחשב למזיק בידיים. וביארנו לעיל שדברי הרמב"ם שפושע נחשב למזיק הוא רק אם קיבל שמירה, אבל מי שלא קיבל שמירה אינו נחשב למזיק בידיים, ומיושב הנתיבות שכתב שנחשב לגרמי ולא למזיק בידיים.

נמצא בדברי רש"י והנתיבות שהסיר את השמירה של היין שבחבית או ניתק מקרר נחשב לגרמי ולא למזיק בידיים, ונפ"מ באופן שהיה בשוגג לפמש"כ הש"ך (שפו סק"א) שגרמי לא קנסו בשוגג, ואם היה בשוגג פטור.

דעת הריטב"א שפותח חבית נחשב למזיק בידיים

אמנם בריטב"א שם כתב להדיא שחייב מדין מזיק בידיים. מבואר שדעת הריטב"א להדיא דלא כנתיבות, ולא כביאור בדברי רש"י שחייב רק מדין פשיעה ולא מדין מזיק בידיים.

פרץ גדר והוסר שמירת הבית או הבהמה

כתב הטור: (חו"מ סימן קנז) וכתב הרמ"ה ז"ל מאן דמתחייב למגדר בינו ובין חבירו ולא גדר ואתו גנבי וגנבי ליה מידי דרך הגדר חייב לשלומי ליה. וכן כל הגורם לאפסודי ממונא דחבריה כי האי גוונא אע"ג דלא עביד מעשה, והוא דאתרו ביה מעיקרא. ולא נהירא לא"א הרא"ש ז"ל, דאפילו פורץ גדר בפני בהמת חבירו בידים פטור מדיני אדם על הבהמה, עכ"ל. ובקושיית הטור מפורץ גדר בפני בהמה ויצאה והוזקה נחלקו בזה הרא"ש והרמ"ה (לקמן סימן שצו) שדעת הרמ"ה שחייב ודעת הרא"ש שפטור. מבואר שפורץ גדר והסיר את השמירה של הבית או הבהמה, וכתוצאה מכך באו גנבים לבית או יצאה הבהמה והוזקה, לדעת הרמ"ה חייב, ולדעת הרא"ש פטור. וגם אם היה צריך לגדור ולא גדר ובאו גנבים, לרמ"ה חייב ולרא"ש פטור.

הרמ"א סימן קנה סעיף מד הביא שני השיטות וז"ל: שני שכנים הדרים ביחד וביתו של אחד נפרץ וע"י זה באים גנבים לבית השני, ואמר השני גדור ביתך או מכרנה לאחרים כי אתה גורם לי היזק יש אומרים דהדין עמו וצריך לתקן הזיקו. ויש חולקין דלא הוי גירא דיליה, וכן אם לא גדרה ונעשה לו היזק פטור מלשלם לדברי הרא"ש.

ובש"ך (שם ס"ק כב) הקשה על שיטת הרמ"ה שהרי אינו דומה למחיצת הכרם שנפרצה שאוסר את התבואה כשאינו גודר, ששם הוא ברי היזקא, אבל כשאינו גודר ובאו גנבים אינו ברי היזקא, שמי אמר שיבואו ועל כן פטור. והקשה הנתיבות ס"ק כב שבהרחקת נזיקין אינו תלוי בברי היזקא אלא אם הוא גירי דיליה או לא, כמו שמצינו שאם יורדים מים מהעליה לבית התחתון, אם המים מועטים פסק השו"ע (קנה, ד) שפטור למרות שהוא ברי היזקא כיון שאינו גירי דיליה. תירץ הנתיבות שמחיצת הכרם נחשב לגירי דממונא שממונו מזיק, משא"כ גנבים אינו גיריה דיליה אלא גורם שיבואו גנבים ויזיקו. ותמה החזו"א (ב"ב סימן א' ס"ק ג) על דברי הנתיבות שהרי הש"ך לא דיבר על חיוב לגדור אלא על חיוב תשלומין, שהרמ"ה כתב שחייב לשלם תמה הש"ך שכיון שאינו ברי היזקא אינו חייב לשלם, אבל לגבי חיוב לגדור חייב גם אם אינו ברי היזקא. באבני חושן (ס"ק יד) הקשה על הנתיבות שבב"ח מבואר שאם הוא ברי היזקא וגם הוא נזק גדול חייב גם אם אינו גירי דיליה.

נמצא שלדעת הש"ך כפי שביאר החזו"א לכו"ע חייב לגדור, ומחלוקת הרמ"ה והרא"ש כשלא גדר האם חייב לשלם, שלרמ"ה חייב, ולרא"ש פטור כיון שאינו ברי היזקא אלא גרמא, אבל אם הוא ברי היזקא לכו"ע חייב לשלם. ולדעת הנתיבות גם שהוא ברי היזקא אם הוא גיריה דממונא חייב, ולכן אם מחיצת הכרם שנפרצה ואסרה את התבואה שממונו הזיק חייב, ואם אינו גירי דממונא אלא גרם שיבואו גנבים שהוא דבר חיצוני פטור למרות שהוא ברי היזקא. ועל זה חולק האבני חושן שאם הוא נזק גדול וברי היזקא חייב לשלם גם אם היזק חיצוני.

נמצא שניתוק מקרר שהסיר את השמירה והתקלקלו המאכלים שלדעת הש"ך ברי הזיקא וחייב. ולדעת הנתיבות אפשר שאינו דומה לגנבים אלא למחיצת הכרם שאין הנזק בא ממקום חיצוני אלא ניתוק המקרר הוא גורם לקלקול שיבוא, כמו שמצינו בפותח חבית יין שהפתיחה גרמה לקלקול שדינו כגרמי וחייב.

העולה מזה: הוכחנו מפותח חבית וגרם ליין שיחמיץ שלדעת רש"י שאינו שומר אינו נחשב למזיק בידיים, והנתיבות כתב שנחשב לגרמי. ולדעת הריטב"א נחשב למזיק בידיים. לכן אם ניתק מקרר של חברו אם היה במזיד חייב לשלם כדין גרמי, ואם היה בשוגג יכול לומר קיי"ל כרש"י והנתיבות שנחשב לגרמי וגרמי פטור בשוגג. גם הוכחנו שפורץ גדר לדעת הש"ך אם ברי היזקא שיבוא הנזק דינו כגרמי, ואם אינו ודאי שיבוא הנזק דינו כגרמא. ולנתיבות אם הנזק מחמת הדבר עצמו דינו כגרמי ואם הוא נזק חיצוני דינו כגרמא.