שאלה:
רציתי לברר חובת תשלומים או מחוסר-אמנה בא' ממקרים אלו: א) אדם שהמתין לאוטובוס שאיחר והוא מפאת לחץ הזמן עצר מונית שעברה במקום ולפני שהספיק לעלות האוטובוס נכנס לתחנה והוא שחרר את נהג המונית לדרכו. ב) אדם שהזמין מונית בטלפון אך המונית התעכבה והוא הזמין בחברה אחרת כמו"כ האם יש נפק"מ אם זה נהג או חברה גויים או יהודים (ואם החברה יהודית ונהג גוי או להיפך לפי מה הולכים).
תשובה:
שלום וברכה,
א. אדם שעצר מונית ולא סיכם איתו על נסיעה, אין בזה איסור של מחוסרי אמנה, מאחר ולא היה סיכום בעל פה שיסיע אותו. פעמים רבות שהעוצר מונית לא עולה, אם בגלל שהנוסע מבקש סכום מסוים, או שהנהג לא מסכים לאזור שדורש הנוסע, על עצם עצירת המונית אין בזה סיכום בדיבור, ואין על כך איסור של מחוסרי אמנה.
ב. אדם שהזמין מונית, יש בזה שכירות פועלים עם קניין, הנסיעה למקום שהוזמן, דינו כפועלים שהלכו לבית בעל הבית, שההליכה נחשב לקניין. ולכן אם הזמין מונית, אסור לבטל את הנסיעה ולא רק מדין מחוסרי אמנה, אלא משום קניין של שכירות פועלים. אמנם אם הזמין מונית והמונית התאחרה מלהגיע, מותר למזמין לבטל ולהזמין מונית מחברה אחרת. ראיתי שפוסקי זמנינו כתבו שעם עבר יותר מעשר דקות, יכול להזמין מונית מחברה אחרת. (הפסק ניתן לתושבי א"י). והטעם לכך, שהאיחור של הנהג נחשב שביטל את העסקה, ולכן מותר למזמין לפנות ולהזמין מחברה אחרת.
בהצלחה.
מקורות:
באותו נושא אדם שהזמין הסעה והתברר לו שאין לו צורך בהסעה.
שאלה: הזמין הסעה לנסיעה מחוץ לעיר, ואחר שבא הנהג הציע לו חברו שיקחנו בחינם האם יכול לבטל את הנסיעה וליסע בחינם עם חברו, או שמא אין לו זכות לבטל ואם יבטל יצטרך לשלם כפועל בטל.
תשובה: אחר שהזמין הסעה מצא טרמפ' שיקחנו בחינם, אם אינו דבר שכיח שמוצא נסיעה חינם למקום מרוחק, נחשב הדבר לאונס ויכול לבטל את הנסיעה. ואין חילוק אם ביטל הנהג נסיעה אחרת בגין נסיעה זו או לא.
שכר פועלים להשקות מימי הנהר ויבש הנהר
בגמרא בבא מציעא (עז, א) ואמר רבא האי מאן דאוגיר אגורי לדוולא ופסק נהרא בפלגא דיומא, אי לא עביד דפסיק פסידא דפועלים, עביד דפסיק, אי בני מתא פסידא דפועלים, לאו בני מתא פסידא דבעל הבית. דין זה הובא בשו"ע חו"מ סימן שלד ס"א.
מבואר שאם אירע אונס בבית בעה"ב וא"א לפועלים לעסוק במלאכתן, אם בעה"ב והפועלים שווים בידיעת האונס – ששניהם ידעו שרגילות להיות האונס, או שניהם לא ידעו, ההפסד על הפועלים. ואם רק בעה"ב יודע שהאונס אמור לבוא, והפועלים לא ידעו, ההפסד על בעה"ב.
לפ"ז אם הזמין פועלים וצריכים לעבוד עם חשמל, ואירע הפסקת חשמל, אם הוא דבר לא צפוי ולא היה לבעה"ב לידע פטור מלשלם לו על יום עבודה, ואם ידע בעה"ב או שיכל לידע נחשב לפשיעתו וחייב לשלם לו על יום עבודה.
שכר פועלים להשקות שדהו וירד מטר או עלה הנהר והשקה
דין נוסף מביאה הגמרא (שם) ואמר רבא האי מאן דאוגיר אגורי לדוולא ואתא מטרא, פסידא דפועלים. אתא נהרא, פסידא דבעל הבית, ויהיב להו כפועל בטל. וכן פסק המחבר (סימן שלד ס"ב).
ובביאור החילוק בין בא מטר לעלה הנהר והשקה כתב רש"י שמטר גם בעה"ב וגם הפועלים לא ידעו שיבוא מטר, ושניהם שווים באונס, ופטור בעה"ב. ובנהר שעלה על גדותיו בעה"ב שהוא בעל השדה יודע אם יש חריצים לשדה שמשקים את השדה כשעולה הנהר, ואילו הפועלים למרות שדרים בעיר ויודעים שרגילות שהנהר עולה על גדותיו, אבל אינם יודעים אם יש חריצים שמביאים מים לכל השדה, ונחשב פשיעת בעה"ב ואונס הפועלים, לכן נותן להם כפועל בטל.
אין חילוק בין נעשית המלאכה בידי שמים או בידי אדם
לכאורה היה אפשר לומר שהדין של 'אתי מיטרא פסידא דפועלים' דוקא שנעשתה כבר המלאכה מאיליו, ומשמים התבטל השכירות, אבל אם לא נעשתה המלאכה אלא בעה"ב עושה את הפעולה מעצמו, ובשעת השכירות לא ידע שיוכל לעשותה מעצמו, אינו הפסד לפועלים, כיון שהיה יכול להניח לפועלים שיעשו את הפעולה. אמנם מדברי החזו"א (חו"מ סי' א ס"ק כו) מבואר לא כך, שכתב, שלח חברו לגליל להביא אגרת, ובסוף הוצרך הוא בעצמו ליסע לשם ונטל את האגרת, ונמצא שאינו צריך לשלם לפועל, נחשב 'כאתי מיטרא' שהוא פסידא דפועלים, עכ"ד. הרי לנו שגם אם בעה"ב עשה הפעולה בעצמו, נחשב לאונס כיון שלא ידע שיוכל הוא לעשותה, ובטלה השכירות. וברור שאין הבדל אם כבר נסע ולקח את האגרת, או שרוצה ליסע ולקחת, שיכול לבטל את השכירות ולעשותה בעצמו.
ולפ"ז ה"ה אם הזמין הסעה ומצא מי שיסיעו בחינם, נחשב לאתי מטרא, וכדברי החזו"א שאם התברר שיכול בעצמו לעשות את השליחות יכול לבטל השליח, ונחשב לאונס, וא"צ לשלם כפועל בטל.
שכר שליח ועשה בעצמו את השליחות
עוד נראה להביא ראיה מדברי הסמ"ע (סימן שלה ס"ק ט) שכתב ראובן ששלח את שמעון לעיר אחרת שימסור ללוי מכתב, ומצא ראובן את לוי בעצמו ומסר לו את הדברים שמסר, א"צ לשלם ללוי אלא מה שטרח ולא על כל הדרך. הרי לנו שאם הוא בעצמו עשה את השליחות נחשב לאונס וא"צ לשלם לפועל כפועל בטל. וא"כ ה"ה אם יש לו אפשרות ליסע בעצמו או עם חברו בחינם, ואינו צריך להסעה שהזמין נחשב לאונס וא"צ לשלם כפועל בטל.
צריך לטחון חיטים לחברו, ועתה מתברר שחברו אינו צריך לפעולה
ראיה נוספת [הובא בספר משפטי החושן] הגמרא כתובות קג, א והובא בשו"ע חו"מ סימן שיח באחד שהשכיר רחיים לחברו והתנה שיטחן לו את החיטים בשכרו, ועתה העשיר המשכיר וקנה רחיים לבדו ואינו צריך שיטחן לו השוכר, ודורש המשכיר שישלם לו את שכירות הרחיים בדמים, יכול השוכר לומר לו מכור את הקמח ואיני חייב ליתן דמים. וכתבו התוספות שם שאמנם אינו יכול לדרוש דמים עבור שכירות הרחיים אבל יכול לבטל את השכירות, שע"ד שלא יצטרך לטחינת החיטים לא השכיר.
באולם המשפט ביאר את דברי התוספות שנחשב השוכר פועל של המשכיר, והשכיר לו את הרחיים עבור שיהיה פועל שלו לטחינת רחיים, ועתה שיש לעשיר רחיים וטוחן לבדו דומה לאתי מיטרא דהוה פסידא דפועלים, ולכן יכול לבטל את הפועל וליטול את הרחיים.
הרי לנו בבירור שאם שאחר ששכר את הפועל התברר שאינו צריך למלאכתו נחשב לאונס, ולכן אם מבטל את הפועל אין צריך לשלם לו על כל אותו היום כפועל בטל, אלא משלם לו את מה שעשה עבורו.
ובספר משפטי חושן כתבו שעדיין יש לחלק בין אם הוא עושה בעצמו שבזה נחשב לאונס שאינו צריך לפעולה, לבין אם חברו יעשה הפעולה בחינם, שבזה אינו אונס שהרי צריך לפעולה אלא שיש מי שיעשה לו בחינם. ולא נראה סברתם דמה לי אם הוא עושה בעצמו לאחר שיעשה עבורו.
פועל שהיה יכול להשכיר עצמו למלאכה אחרת וביטל בשביל מלאכה זו
דעת הרא"ש (סי' ב) וכוותיה פסק המחבר (סימן שלג סעיף א ב) שכר פועלים וביטל אותם הדין בזה, שאם לא התחילו במלאכה והיו יכולים להשכיר עצמם אמש במקום אחר, ונמצא שבגרמתו לא נשכרו במקום אחר, חייב בעה"ב מדינא דגרמי, ואם התחילו במלאכה גם אם לא היה להם מקום להשתכר במקום אחר חייב לשלם להם כפועל בטל.
וכשנאנס בעה"ב פטור מתשלומים, ואין הבדל אם התחילו במלאכה או לא התחילו והיו יכולים להשתכר במקום אחר, למרות שגרם לו היזק שהיה יכול להשכיר עצמו במקום אחר, כיון שנחשב לאונס, כבר פסק הש"ך (שפו ס"ק א) שגרמי בשוגג פטור.
